לפני כמה זמן קרה מקרה. באותו יום עוד לא התפללתי (מנחה). כמובן שתכננתי ללכת להתפלל בביכנ"ס במניין, אבל זה ברח לי מהזיכרון. 4 דקות אחרי שהתפילה התחילה, נזכרתי שלא התפללתי ורצתי לביכנ"ס כדי להספיק למניין. בדרך שרצתי ראה אותי אחד החברים שלי (כן, יש לי גם כאלה..) כשאני רץ, והוא זרק לי משפט: "מה אתה רץ? אלוקים לא בורח…"
לא ממש היה לי זמן לעצור ולדבר איתו, אבל אח"כ חשבתי על מה שהוא אמר, והבנתי שאין לי באמת מה לענות על המשפט-טענה הזה.
אז… המשפט הזה באמת מעורר את השאלה: למה צריך זמנים קבועים לתפילה, שאם זמן זה עובר אז כבר אי אפשר להתפלל וצריך לעשות תפילת השלמה בתפילה שלאחריה? ולגבי זה- בהנחה שיש הסבר שמניח את הדעת לקביעת זמנים קבועים- אז בכל זאת, נגיד שמישהו פספס תפילה, כמו שכמעט קרה לי, פשוט ברח לי מהזיכרון- למה שלא ייקבע על כך הכלל "פטור אבל אסור", כלומר, למה שאדם כזה יפסיד את התפילה המסויימת הזו, ולא יוכל להתפלל מנחה בתור מנחה אלא בתור ערבית כפולה?
וכאן באמת נכנס המשפט שלו: "מה אתה רץ? אלוקים לא בורח.."
שלום רב,
הצורך בזמנים קבועים מושתת על ההנחה שטבע האדם מוכיח אותה, שאם בונים את הכל על הרצון החופשי והזמן הפנוי שיש לבן אדם – הרבה פעמים אנשים מוותרים לעצמם ולא עושים בכלל. נכון מאוד שלקבוע זמן יכול להיות בעייתי, כי זה מאבד את הספונטניות, אבל קודם כל – אתה יכול להוסיף ולהתפלל בכל עת שבא לך, וכמו שהרב קוק אומר: "הנשמה מתפללת תמיד".
מלבד זאת, אפשר למצוא הרבה יופי וקרבת ה´ בזמנים קבועים ובשגרה. המשפט "אלוקים לא בורח" הוא נכון, אבל הזמן בורח, ואנחנו בורחים מאחריות… הבעיה היא לא שהקב"ה לא יהיה שם להקשיב לך, אלא שאתה תוותר על להיות שם בשביל לדבר איתו…
לגבי השלמת תפילה, יש דיון אם זו באמת "השלמה" או שזה בעצם קנס כדי למנוע מאדם לעשות את זה לכתחילה, ומוסכם על הרוב שזה קנס. משמעות הדבר שאי אפשר באמת להשלים תפילה, וכל דבר צריך להעשות בזמנו. האפשרות "להשלים" היא אקט חינוכי שמלמד אותנו להמנע מדילוג על תפילות מראש.
בהצלחה רבה,
נדב
nadav.willner@gmail.com
