שלום, שמעתי לפני כמה זמן שיש הלכה שאסור לשבח אדם בפניו..אז רציתי לשאול למה?מה הבעיה אם אני אוהבת מישהו או אוהבת דבר שבנאדם עושה למה אסור לי לומר לו?שיבין את הערך שיש בו והדברים שנמצאים אצלו..אני אישית לא אוהבת שאנשים שמשבחים אותי על דברים שאני עושה אני מרגישה שזה מפתח אצלי גאווה ואני ממש לא אוהבת את זה..אבל את האמת כשאומרים לך שזה נכון מה שאתה עושה ומשבחים אותך אתה תמשיך עם זה כי תראה שיש עוד אנשים שחושבים כך ואפילו שיבחו אותך על המעשים שלך..אז אני רוצה להבין באמת למה אסור לשבח אנשים?אני אשמח אם תענו לי מהר…ותודה רבה…יומעולה..
שלום לכותבת,
האם שבח מוביל לגאווה בהכרח?
ראשית, את צודקת באמירה שלך, שכאשר משבחים אדם בפניו אז זה מוביל אותו לרצות להמשיך ולהתקדם להמשיך ולעלות,ולכן זה ברור שאין פסול באמירת שבח, אני חושבת גם שכל אדם זקוק לפידבק מהסביבה שלו ולכל אחד יש את הצורך להרגיש שמישהו אוהב ומעריך אותו.
ולכן, את יכולה להרגיש בנוח עם התחושה הבריאה שלך שלקבל דבר שבח זה מועיל וגם לתת.
השאלה היא, מאיזה מקום מגיע המשבח, ולאיזה מקום לוקח את השבח זה ששיבחו אותו
האם המטרה של זה ששיבח היא טהורה? היא באמת מתוך אהבת החבר והרצון לתת ולהעניק לו?
או שמא היא מתוך רצון להחניף או אולי להרוויח מזה משהו?ואולי לא חייבים ללכת למקום כ"כ זדוני…פשוט מן הסיבות הלא נכונות…או אולי וזה המקום שממנו צריך ורצוי לשבח באמת האדם שמולי זקוק לחיזוק וכל אחד זקוק לו… אז אני רוצה להאיר לו ובו את הנק´ הטובות והחזקות שלו ולספר לו כמה טוב הוא, כמה מעשיו נאים, כמה אני אוהב אותו, גם כדי לעשות לו טוב, וכדי לתת לו כח להמשיך בדרכו הטובה.
מה שחז"ל רוצים להגיד הוא שיש כאן סכנה כלשהיא ולכן הם מזהירים: כאשר משבחים אדם בפניו השבח יכול לקחת את האדם ששיבחו אותו וגם את זה ששיבח למקומות לא טובים כ"כ
תביט אל עצמך טוב ותחשוב מאיפה הדברים באים? ולאן הם הולכים?
אני חושבת שבאמירה הזאת הם פונים גם לזה ששיבחו אותו ורוצים לומר לו,
הבט בעצמך ותשאל האם אני בטוח בטוב שבי? האם אני זקוק שיעזרו לי להביט בו?
ואם כן אז יופי, בשביל זה בא השבח כדי לחזק ולהאיר נק´ בעצמך,
כדי שתוכל לצמוח ולהתפתח קח את השבח ותצמח ממנו ואיתו.
אבל חז"ל רוצים גם לומר תסתכל על עצמך, מה יש בתוכך? האם מפני ששיבחו אותך אז אתה יותר טוב מאחרים?? מה פיתחת בעצמך האם את ה"גאווה"? או התחושה שהערך העצמי שלי תלוי באחרים וניזון מדעתם ולכן גם גורם לי להתנשא או (וזה דומה מאוד) להרגיש חסר כל ערך.
האם אני יודע שכשאני טוב אז זה טוב מצד עצמו (וזה מספיק בהחלט) וזה לא מפתח אצלי גאווה כלומר מחשבה שבגלל שאני טוב זה מוריד את הצד השני…אני חושבת שלזה התכוונו כשהם השתמשו במילה גאווה.
חז"ל בעצם רוצים לומר לאדם שיביט בעצמו היטב ויחשוב מיהו, ובעיקר איפה הוא נמצא מבחינה פנימית ביחס לעצמו ביחס לאלוקיו וביחס לחברה שסביבו,
אני חושבת שהאמירה הזו מבטאת את הדרישה המוסרית מהאדם להיות "עם היד על דופק" ולהיות קשוב לעצמו כדי להיות אדם טוב באמת, שעיקר מגמתו היא לתקן את מידותיו.
בהצלחה רבה,
אם משהו לא הובן או שיש לך שאלות או השגות על הנכתב אני אשמח להתכתב שוב
להתראות
נעמי
Naom10@walla.co.il
