מדריכים שלא מתגייסים

שלום וברכה,
אני מבין מסוף דברייך שהסיבה שאותם מדריכים לא מתגייסים לצבא היא הגירוש (אני רק לא מבין כל כך את המציאות, בדרך כלל גיל ההדרכה הוא הרבה לפני שאפשר בכלל להתגייס, לא?)
לדעתי, הגירוש אינו סיבה לא להתגייס, אלא יש להתגייס מצד המצוה שבדבר, ובמקביל להשפיע מבפנים, וכמובן לדעת את גבולות הציות. אולם, אני חושב שהשאלה שלך היא דוגמא נפלאה למציאות שבה אפשר ליישם את דברי חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". מי שלא מתגייס בעקבות הגירוש לא עושה זאת מחוסר איכפתיות מהארץ ומהעם. להיפך, הוא עושה זאת מאיכפתיות גדולה מאוד ממה שקורה בארץ ובעם, רק שהוא סבור (לדעתך ולדעתי בטעות) שאין טעם להתגייס במציאות הזו. או שמרוב כאב על מה שקרה קשה לו רגשית להתגייס ולהצטרף לכוחות שעסקו בהחרבת ישובים ובגירוש יהודים.
וגם אם חיצונית נראה כאילו לא איכפת לו מהארץ ומהעם, בפנים זה לא כך.
לגבי ההדרכה, כאן מישור הדיון הוא אחר. כל תנועת נוער צריכה להחליט מהם הדברים החינוכיים העקרוניים שקשורים אליה, וודאי שצריך שהמדריכים יישרו קו עם אותם דברים, וודאי לא יחנכו לכיוון ההפוך. עד כמה שידוע לי, כל תנועות הנוער הדתיות לאומיות סבורות שלמרות הגירוש יש להמשיך ולהתגייס. אבל יכול להיות שלפעמים יש שיקולים נוספים בבחירת מדריכים, ולא תמיד הרצוי הוא המצוי.
מקווה שעזרתי
יעקב,
yaakov36@gmail.com