מהו הגבול האמיתי??

בס"ד

שלום וברכה לשואלת היקרה!

כמידת הנזק כך מידת הגבול.
ככל שמידת הסכנה גדלה כך ההתרחקות תהא חשובה ומשמעותית יותר.

חז"ל ידעו שעניני בינו לבינה הם תחומים בעייתים , שהאדם יכול לסטות מדרכו כיוון שהם מושכים אותו רגשית בצורה חזקה מאד.
ולכן נקבעו גבולות מאד ברורים וחדים לכל הנוגע לנגיעה וקרבה פיזית.

אולם…
בתחום הנפשי אין גבולות הלכתיים ברורים כאלו.

לתחום זה כדאי להבין את רוח ההלכה.
אין ספק שכל הגבולות שהורו עליהם חז"ל קובעים דבר אחד-
על האדם לשמור מרחק מקסימלי.
לבך יודע מתי שיחה נהפכת בשבילך לאישית יותר, כזו הנוגעת ללב.
שימי גבול מוקדם יותר כדי לא להגיע למקום סכנה…
חשבי על שדה מוקשים-
היכן נניח את הגדר?
נניח כך שיהיה טווח בטחון מספיק בשביל שלא יגיעו חלילה בשום צורה אל המוקש כיוון שסכנה גדולה בדבר.
אני ממליצה לך להציב גבולות כך שירחיקו מן ההגעה לקשר לא רצוי .

לסיום אני מצרפת לך משהו שכתבתי בשאלה קודמת המסביר מדוע קשר נפשי יכול להיות קושר לא פחות מפיזי.

אנו מרבים לשוחח על איסור נגיעה הגופני.
איני מכירה כמעט בני נוער שאינם מכירים את המושג.
אולם מתי מדברים על איסור הנגיעה הנפשי???
האם לא ניתן לפתח קשר עמוק עם מישהו שמקשיב ומבין גם בלא לגעת בו..?
האם שיחות נפש, דיבורים ארוכים, מבטים ודקויות של נפש אינם מסוכנים בה במידה כמו מגע?.
ובמיוחד בנות… שאצלן הפן הנפשי והרגשי מפותח פי כמה, צריכות להזהר מהפן הרוחני שבקשר "סתמי".
ולכן-
[כמה שפחות – כן ייטב.]

אם תרצי שנפתח יותר את הנושא, נעמיק בו, או שאכוון אותך באופן אישי יותר-
אני מצרפת את האימייל האישי שלי-
אשמח אם תחזרי…

יישר כוחך על הברור,

רחל.
rachelulu@walla.co.il