מהו היחס הנכון למשפחה שלא שומרת תורה ומצוות ומה אפשר לעשות?

שלום לך צדיק!

אשריך על האכפתיות שיש לך כלפי מצבם הרוחני של משפחתך. ישנם רבים כמוך שמקבלים את המציאות הזאת כמובנת מאליה, אין הדבר מפריע להם ובוער להם וממילא הם לא עושים דבר עם אותה מציאות

אם הבנתי נכון שאלת שתי שאלות:
1. מהו היחס למשפחה שאינם שומרים תורה ומצוות (או שדבר זה איננו עיקר אצלם)
2. מה אפשר לעשות

נתחיל לברר מהו היחס ומתוך אותו בירור נדבר על הפסים המעשיים:

אין ספק שקשה, פשוט קשה לראות את אחינו בית ישראל, יהודים קדושים שנשבים אחר תאוותיהם ומחפשים לשבור את הצמא הרוחני בבארות נשברות של הנאות זמניות.
לענ"ד אותה אכפתיות איננה צריכה להיות רק כלפי מעגל המשפחה הקרוב אלא היא צריכה להיות גם כלפי שאר עם ישראל- אלה שנמצאים בארץ, ואלה שנמצאים בחו"ל, מסורתיים, חילוניים, וגם דתיים וחרדים שמזלזלים במצווה אחת או במצוות רבות- כלפי כל יהודי באשר הוא.
יותר מזה- אותה אכפתיות צריכה להיות גם על עצמנו ועל מעשינו שלנו- כל אחד ונפילותיו, כל אחד והתמודדויותיו.

כאשר אנחנו נפגשים עם מציאות מסוימת בכל דבר בחיים אנחנו בעצם נמצאים בצומת ויש לנו אפשרות לבחור כיצד להתייחס אליה.
המציאות בה אתה נפגש היא יהודים שאינם מקיימים תורה ומצוות- אתה כרגע נמצא בצומת:
אתה יכול לכעוס ולרטון, ולהתעצבן על כך שמציאות שאתה רואה מול עיניך איננה תואמת את רצונך ושאיפותיך, איננה מתסדרת עם מה
שצריך להיות, ואתה יכול לכאוב, להצטער על כך שהם נמצאים במצב רוחני שכזה.

אם כן, מהו היחס הנכון? לאן לפנות באותה צומת?

כיוון שעם ישראל הוא לא רק אוסף של הרבה יהודים אלא גוף אחד, אורגני, עם אחד- כל מעשה טוב או רע של יהודי יהיה מי שיהיה משפיע על כל עם ישראל כולו כשאנחנו רואים יהודי שמזיק לעצמו במעשיו אנחנו צריכים להבין שהוא גם מזיק לכל עם ישראל ולכאוב ולהצטער על כך, אם יהודי מתגלח בתער אנחנו צריכים להרגיש כאילו חצי מהזקן שלנו מגולח בתער.
וכי יעלה על הדעת שיד אחד פצעה יד אחרת והיד הפצועה תכה חזרה את היד הפוגעת? זהו גוף אחד! היא תכאב את כאבה וגם היד הפוגעת תרגיש בכאב.

כמו כן כלל גדול הוא שמי שאוהב את רבש"ע באמת אוהב גם את בריותיו. ולכן מי שבשם קנאת ה´ כועס על עוברי רצונו לא בהכרח מונע מאהבת ה´. הראייה לכך היא מאברהם אבינו שכיוון שאהב את רבש"ע ניסה לסנגר גם על יושבי סדום כמובן שפנחס ואליהו הנביא הם מיוחדים וחז"ל מתייחסים אליהם כך.

אדם שרוצה לקרב צריך לאהוב. אבל לא לאהוב כדי שיתקרבו לתורה ולמצוות אלא אהבה אמתית שאינה קשורה למעשיהם- אהבת יהודי באשר הוא יהודי "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" ולא "אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה"
כדי לאהוב באמת צריך להפריד בין העושה למעשיו.
העושה הוא יהודי- יהודי איננו נמדד במעשיו- כלומר אדם שאינו מקיים תורה ומצוות אינו מוציא אותו מהגדרתו כיהודי אלא מה, מעשיו הם רעים וממילא הוא לא מוציא את יהדותו מן הכוח אל הפועל.
אפשר להשתמש במילים אחרות ב´סגולה´ וב´בחירה´. לכל יהודי יש סגולה שאיננה ניתנת לשינוי ויש לו בחירה חופשית האם להוציא מן הכוח אל הפועל את אותה סגולה או להתכחש אליה.
לצערנו קרובי משפחתך השתמשו בבחירה החופשית שיש להם לרעה אך סגולתם איננה נעלמת. כמו כן גם ביחס למעשיהם אין הם עוסקים בלחטוא מהבוקר עד הערב ויש להם גם מעשים טובים שהם עושים במהלך חייהם- אולי אפילו המעשים הטובים שהם עושים רבים יותר מהמעשים הרעים שהם עושים כשאתה נפגש איתם.

יותר מזה- נכנס יותר עמוק:
לכל מעשה יש סיבה, יש מניע- ידיעת המניע והסיבה למעשה משנה גם את היחס כלפי עושה המעשה.
לצורך העניין ניתן דוגמא לאדם שהדליק אור בשבת- אסור, לא? אלא מה הוא ממש הדליק אותו בטעות והיה "מתעסק", אדם שני הדליק את האור בשוגג כי שכח שהיום שבת ואדם שלישי הדליק את האור במזיד- לכל אדם יחס שונה.

בדורנו (300-200 שנים האחרונות) באופן כללי (כי יש יוצאי דופן) המניע לעשיית העבירות ולהתרחקות מהתורה והמצוות הוא שונה מבעבר.
פעם אדם שהתפקר מהתורה והמצוות היה גם מושחת מוסרית- התבולל ולעיתים קרובות גם הפך למלשין ולמוסר והציק לאחיו היהודים.
היום רוב מוחלט של המתפקרים מתורה והמצוות אינם מושחתים מוסרית, אינם מתבוללים ואינם יוצאים נגד עם ישראל.

המניע של עוברי העבירה בדורנו נובע בכמה מישורים:

1. ´תינוק שנשבה´-
לא, הם לא תינוקות חמודים ומתוקים ומסכנים. ´תינוק שנשבה´ זה מושג הלכתי לתינוק שנשבה אצל הגויים ועקב כך לא יודע מימינו ומשמאלו דבר מהתורה והמצוות- דינו שונה מאדם שגדל אצל משפחה יהודית כשרה והתפקר. ולכן רוב רובם של עוברי העבירה בדורנו הם לא אפיקורוסים אלא ´תינוקות שנשבו´.
תבוא ותשאל- וכי הם לא שמעו על שבת? מה, הם חיים בפלנטה אחרת? הם ליד דתיים?! חרדים?!
אלא מה- לצערנו אנחנו לא שליחים נאמנים ולא מציגים בצורה נכונה את התורה והמצוות, כמו כן ישנם דתיים רבים שאינם מוסריים (מתנהגים בצורה לא יפה, מעלימים מס, לא מתגייסים לצבא וכו) ודבר זה גורם לאדם להתרחק מהתורה והמצוות, והכי חשוב- הם מכירים את המושגים אבל לא מכירים את התוכן העמוק שלהם.
הם יודעים שיש כזה דבר שנקרא "שבת" אבל חושבים שזה מנוחה פיזית בלבד ולא מודעים (והלוואי שאנחנו היינו מודעים) לעומק של העונג הרוחני של השבת (לכן הם שואלים שאלות כמו: למה ללכת לים זה חילול שבת ולא עונג שבת..)והוא הדין לכל שאר המצוות.
יש שנוטים לקרוא להם "מבולבלים"- לענ"ד הגדרה כזו היא הגדרה מתנשאת שגורמת להרגיש כאילו מדובר בחבורת טמבלים- הם לא טמבלים! הם פשוט טועים. אפשר לומר שהם טועים, זו לא מילה גסה. למה הם טועים? על זה אנחנו דנים עכשיו.

2. תביעת גודל-
ממשיך את מה שכתבנו לעיל- נגמרה התקופה בה מקיימים מצוות רק מתוך יראת העונש- הם רוצים להבין מה הם מקיימים, מה המשמעות שלהם, אם היינו מתרגמים להם ומסבירים להם את הגודל העצום והערך הגדול שיש בכל מצווה, מיהו יהודי, מה תפקידנו בעולם, איזו אחריות מוטלת על כתפיהם הם היו רצים לקיים מצוות..

3. תאווה-
אחרי כל הגודל והמילים הגבוהות צריך להודות- כמו שיש לנו תאוות גם להם יש תאוות והרבה. כולנו בני אדם קרוצי חומר.
ההבדל ביננו לבינם הוא שלהם אין את המושגים של "עבודת המידות", "חשבון נפש", "שליטה עצמית" וכו- יש להם תאוות והם רוצים לספק אותן. הם משתמשים במילים אחרות "מימוש עצמי", "ככה אני" וכו

ברור שאין זה ממעיט את חומרת מעשיהם, כמו חומרת מעשינו, הרעים- אלא זה בא להבין את המניע ובעקבות כך לשנות את היחס כלפיהם מכעס לצער וכאב.

טוב, הבנתי שהם לא עושים את מעשיהם מרשעות אבל המעשים נעשים, מה לעשות?

כלל גדול בתוכחה: כשם שיש מצווה לומר דבר שנשמע יש מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע.
אף אחד לא אוהב הערות- ולכן קשה לי להאמין שהערותיך יעזרו בעיקר מעצם העובדה שאתה קטן מרובם (הם זוכרים אותך עוד מהברית..)
צריך גם לדעת איך להעיר ומי שלא יודע לעשות זאת עדיף שלא יעשה כלום משום שבהערה הוא לא יועיל ואף יחמיר את המצב.

במידה ואתם מזמינים אותם אליכם הביתה אולי יש מקום שההורים שלך יבקשו לבוא בצניעות- כמובן בצורה ראויה ומכובדת ולא בעצבים.
כל זה צריך להיות בעדינות וברגישות רבה כדי לגרום לריב מיותר ולריחוק נוסף בעקבות הריב.

אם הוריך לא יסכימו להעיר להם (מותר להם, כן?) ואתה לא רוצה לראות את משפחתך במצב כזה יש תמיד את האפשרות לא להגיע או להגיע למעט זמן וללכת..

מה שאתה יכול לעשות ובאמת להועיל זו דוגמא אישית- פשוט תהיה מה שצריך להיות לא כדי להשפיע אלא כי זה מה שבאמת צריך להיות- אדם במעשיו מקרין על סביבתו גם במעשיו הרעים (כפי שאתה חווה על בשרך) וגם במעשיו הטובים. במקום להילחם בחושך- תפיץ אור.

תמיד אפשר להתפלל. פשוט להתפלל שהם יחזרו בתשובה. ברכת הרוצה בתשובה כמו שאר תפילת שמונה עשרה היא לא רק על עצמינו אלא על כל עם ישראל. מעכשיו לך עליה בכל הכוח ועם כל הכוונות שיש!

אני מציע לך לקרוא גם את התשובות הבאות שעוסקות באותו נושא:

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=103724
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=236036
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=148900

מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
המייל שלי: elronza@gmail.com
פלאפון: 0524521552
אלרון