בפרשת השבוע, פרשת חוקת נמצאת אחת מהמצוות שקשה להבינה, ואפילו שלמה המלך [החכם מכל אדם] חקר ולא הבין עד שהעיד על עצמו ואמר: "[אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני]" (קהלת, פרק ז' פסוק כ"ג).
מצוות [פרה אדומה].
"[זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל]" (במדבר, פרק י"ט פסוק ב').
אחד מספרי "כה עשו חכמינו" (ספרים מומלצים) מביא סיפור מעניין מהתלמוד, המתרחש בזמן שבית המקדש היה קיים.
מסופר שפעם קרתה ]בעיה גדולה מאוד] – אבדה אבן יקרה מבגדי הכוהן הגדול.
התקבצו חכמי ישראל והלכו לעיר אשקלון, שם התגורר איש גוי עשיר מאוד בשם [דמא בן נתינה] שהשמועה סיפרה עליו שיש לו את האבנים היקרות ביותר והמרגליות היפות ביותר בכל הארץ.
הסכים דמא בן נתינה למכור את האבן המבוקשת בעד מאה זהובים והלך לקחת את האבן.
אבל כשהגיע לתיבה בה נמצאת האבן [היא הייתה נעולה], ולמרות שחיפש – לא מצא את המפתחות!
נכנס דמא לחדר אחר לחפש את המפתחות ושם ראה כי אביו ישן על המיטה והמפתחות לתיבה מונחים [מתחת לכרית שלו]. אם ינסה לקחת את המפתחות – אבא שלו יתעורר ואולי ייבהל ויצטער.
החליט דמא בליבו שאסור להעיר את אביו משנתו הטובה, ולכן חזר אל החכמים ואמר להם: "[לא אוכל למכור לכם] את האבן היקרה, כי המפתחות לתיבה שבה הן שמורות מונחים מתחת לראשו של אבא שלי – והוא ישן". ולמרות שחכמי ישראל הכפילו ושילשו את המחיר ואפילו הציעו 1000 זהובים, (וכמובן ניסו לשכנעו ברמת החשיבות שבדבר) – לא הסכים להעיר את אביו בעד כל הזהב שבעולם!
ראו החכמים שבאמת דמא בן נתינה לא ימכור להם את האבן והלכו משם עצובים.
זמן קצר לאחר מכן, כאשר התעורר אביו של דמא בן נתינה משנתו – לקח דמא את המפתחות, פתח את התיבה, הוציא את האבן היקרה והלך מהר אחרי חכמי ישראל.
כאשר הגיע אליהם ונתן להם את האבן היקרה שביקשו…
שמחו חכמי ישראל שמחה גדולה ורצו לתת לו 1000 מטבעות זהב, כפי שהבטיחו לו לאחרונה, אבל דמא לא קיבל.
אמר להם "[תנו לי מאה כפי שהבטחתם לי בתחילה. אני לא רוצה להרוויח מזה שכיבדתי את אבי]!"
אמרו חכמי ישראל: "[צאו וראו איך דמא בן נתינה מכבד את אביו, כי ממנו אפשר ללמוד]!"
לאחר שנה, נתן הקב"ה לדמא בן נתינה את שכר
