שלום רב
אני יודע שדרכה של בני עקיבא ושל הציונות הדתית בכלל(אני חושב) היא דרך של תורה ועבודה. שאלתי היא מהי בדיוק הגדרתה של ה"עבודה" בימינו? ידוע לי שפעם בתקופת קום המדינה וקצת אחרי זה, התעסקו בבניין הארץ ואז אולי זה היה נקרא "עבודה". אך בימינו ב"ה א"י בנויה ועניין זה כבר לא כ"כ שייך. האם לימודי החול שלומדים בבית ספר נקראים "עבודה"?
סליחה על הצורה המבולגנת של השאלה. שאלתי המרכזית היא: מהי ה"עבודה"(כחלק מתורה ועבודה) בימינו?
תודה רבה רבה ויישר כח עצום על העזרה וההשקעה ועל כל האתר הזה בכלל!
שאלתך חשובה ואמיתית, המצריכה בהחלט בירור בימינו אלה. לא לומדים תורה מ"סטיקרים" וסיסמאות, אלא על פי הדרכה של תלמידי חכמים, וגם תורת הרב זצ"ל דורשת העמקה והתבוננות שאנשים מקדישים לה שנים רבות. ובאמת חשוב להבין את המושג "תורה ועבודה".
[נתבונן תחילה בעניינו של עם ישראל], ומשם נצא אל שאלתך.
תפקידו של עם ישראל הוא כדברי הפסוק "[עם] זו יצרתי לי [תהלתי יספרו]" (ישעיה מג, כא).
יש כאן שני מרכיבים:
הראשון, העם. ישראל בתור [עם] צריך להפיץ שמו של ה' בעולם, המלה עם חובקת בתוכה משמעויות ארציות אונברסליות רגילות:
עם צריך להיות מקובץ במקום אחד,
צריך שתהיה לו ארץ משלו,
וצריך שיהיה שלטון שלו (מהר"ל, נצח ישראל פ"א) .
בקיצור, ולהתנהל מבחינה חומרית כעם רגיל על פני האדמה.
אבל על גבי זאת בעם ישראל יש תוספת של [ "תהלתי יספרו"]. זו היא קומה נוספת, שמשנה גם את כל החיים הרגילים של העם.
קומה רוחנית זו מתבססת בתוך החיים האלו על ידי התורה, שמרימה את כל החיים לחיים אלוקיים בעלי הדרכה אלוקית אמיתית, וממילא נוצרת כאן מערכת שלמה של "תהלתי יספרו".
וכאן חשוב להדגיש, ש[האמירה "תורה ועבודה" אין משמעותה שני ערכים מנותקים, אלא דבר אחד מאוחד]. כלומר, כדי שהאומה תעמוד על רגליה צריך שיהיה חיי מסחר ועסקים ומפעלים וכו' ובתוכם צריך שיהיו חיי תורה גדולים ואמיתיים שכל העסקים והמסחר וכו' וכל המדינה בכללה יופיעו בהארת התורה והדרכתה על ידי תלמידי חכמים גדולים.
למעשה, המערכת הכללית של העם היא מעין האדם הפרטי שבו יש גוף ונשמה: ללא הגוף הנשמה לא תוכל להתגלות כאן בעולם הארצי והחומרי, ומבלי הנשמה אין משמעות אלוקית לגוף. אבל ברור שהאדם הוא אחד, הצד החומרי והצד הרוחני שייכים שניהם לאישיותו של האדם, והוא צריך לחבר אותם "אנשי קודש תהיון לי". שהתורה תהיה תורת חיים שמאירה את החיים, והחיים יהיו חיים שמוארים באורה של תורה.
לפי ההבנה הזו, ברור שעבודה איננה בנויה מהארץ בלבד, אלא מכל צדדיה החומריים של האומה שזו מערכת אחת של הופעת עם ישראל בעולם, ולפי החתם סופר כאשר אדם עוסק באומנות שונות בארץ בקיומה של האומה הוא מקיים מצוה דאורייתא של "וישבתם בה" (חדושי חתם סופר על מסכת סוכה דף לו ' ד"ה דומה לאתרוג הכושי תנן'). כל מעשה שאדם עושה כחלק מהבניין הגופני של האומה, כאשר המעשה הזה מחובר אל הבניין הרוחני שלה, הרי זה חלק מ"תורה ועבודה" (אגב, לשמחתנו גם בבניין הארץ יש היום עוד הרבה מה להתקדם, ולצערנו גם מה שנעשה נמצא תחת איומים. אז אל תהיה בטוח שאפשר כבר לשבת על זרי הדפנה בעניין..)
[ולגבי לימודי החול]:
כאשר אנחנו מדברים על עם, אנחנו עוסקים בהרבה אנשים שאינם בדיוק אותו דבר. העם כעם הוא עם של קודש, ובתוכו יש כאלה שמפתחים יותר את הצד של העם, ויש כאלה שמפתחים יותר את הצד של הקודש, אבל באופן כזה שכל חלק יודע שהוא חלק ממערכת אחת שלמה. לכן, האומה צריכה להציב לעצמה היא להעמיד אנשי תורה גדולים ועצומים, וגם אנשים שיכולים להשתלב במערכות החיים הרגילות, בעלי מידות ויראת שמים טהורה.
כיון שהאומה מורכבת מכוחות שונים, נוצרו גם סוגי חנוך שונים : ישיבות קטנות רק של תורה, ישיבות שרובם תורה ומעוטם חול, וישיבות תיכוניות, שזה בערך חצי חצי.
אומנם התבנית של הרבה ישיבות תיכוניות כיום היא לא תמיד לכתחילה, כי חלק מלימודי החול שלומדים הם מיותרים (לא כולם!), אבל זאת משום שהתנאים שיש בשטח הם שכדי לקבל בגרות נאותה ש צורך בהרבה לימודים וכדומה (וגם כי זה מה שהרבה הורים רוצים), וכאמור כל זאת במטרה להקים את רגליה החומריות של האומה ע"י אנשי תורה מדות ויראת שמים.
כאשר אדם לומד מקצועות חול, בלי להיכנס לשאלה איזה מהם חשובים כשלעצמם ואיזה מהם בגלל הכרח המציאות, הוא מכשיר את עצמו ומתכונן להעמיד את האומה בצידה החומרי, ועל ידי שישמע להוראת תלמידי חכמים ולהלכות שקשורים למה שיעסקו בו בעתיד ביראת שמים אמיתית ומדות ישרות ומתוקנות יזכה לקחת חלק גדול מהמערכה הזו של "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו".
אמנם אותו אדם צריך לבדוק בנפשו, אולי מתאים לו להיות תלמיד חכם ולהפנות את כיוון חייו ולהקדיש את חייו או חלקם לתורה.
וכמובן בכל מקרה עליו לשקוע תקופה מסויימת בתורה בלבד לפני שהוא יוצא לחיים, כדי שחייו יהיו באמת מלאי תוכן אמיתי רוחני, ואז גם החיים ה"גשמיים" יהיו שייכים לחלקו השני של הפסוק "תהלתי יספרו".
שנזכה כולנו ביחד להפיץ את שמו של ה' יתברך בעולם: [עם] זו יצרתי לי [תהלתי] יספרו.
אבישי .
נ. ב: אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, ובו לשוחח ולהעלות כל נושא שרוצים, אחד על אחד. הקו פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. אנחנו מחכים לכם!