מהם "פשט, רמז, דרש וסוד"?

שלום,
שאלותיך נוגעות לתחומים רחבים. רבים דנו בהם, והרבה נכתב בנושא. כאן אביא דברים עיקריים, אך להרחבה מומלץ לקרוא בספרים העוסקים בהתפתחות תורה שבעל-פה.

חלוקת דרכי לימוד התורה לפשט-רמז-דרש-סוד מופיעה, עד כמה שידוע לי, בעיקר בתורת הסוד (בזוהר ובספרי חכמי הקבלה). בכל אופן, חלוקה זו נובעת מאמונתנו בביטוייה האין-סופיים של התורה, וביכולתה להתפרש בדרכים שונות וברבדים שונים.

כל חובב ספרות יודע, שככל שספרות "גבוהה" יותר ו"עמוקה" יותר, היא עשויה להתפרש ברבדים רבים יותר. לדוגמא פשוטה אפשר להציע את השיר "עוף גוזל". תחילה, ניתן להבין אותו לפי המובן הפשוט של המילים- ציפור זקנה נפרדת מגוזליה הלומדים לעוף בכוחות עצמם. אך כל אחד מבין שיש רובד נוסף לשיר- בו הוא מבטא את הפרידות השונות בחיים, את המעבר מתלות לעצמאות, את הכאב והשמחה הכרוכים בכך, ואת ההבטחות והסכנות הטמונות בתהליך זה.
לדוגמא יותר מורכבת נוכל לבחון סיפור של ר' נחמן מברסלב, בו לבד מן הסיפור הפשוט- בן מלך ובן שפחה מתחלפים, עוברים תלאות רבות ולבסוף מגיעים למקומם המתאים- אפשר להעמיק הרבה יותר וללמוד: על חיפוש האדם אחר זהותו ועל התהליכים הנפשיים של חטא ותשובה, על מקומה של כנסת ישראל בעולם ועל תהליכי גלות וגאולה, או על תהליכים בעולמות עליונים של קדושה.
באופן עמוק ומורכב יותר, מאמינים אנו שבתורה קיימות התייחסויות לרבדים שונים של ההוויה, ושניתן ללמוד את דבריה בעזרת כלים שכליים, נפשיים ורוחניים שונים.

הפשט- הוא הנסיון להבין את הדברים בהתהוותם- כיצד השתלשל מהלך העניינים בסיפורים, מה בדיוק אירע וכדומה. על מנת להבין התרחשות מוחשית זו, ה"פשטן" ייעזר בהקשר הענייני של הדברים, במשמעות המילולית-הדקדוקית של המילים, בתובנות חברתיות ופסיכולוגיות ועוד.

המדרש- הוא החתירה לדרוש ולחפש אחר רוח הפסוקים והמסר הרוחני, המוסרי והאמוני העולה מהם. על מנת להבין זאת ה"דרשן" פועל בצורה יותר אינטואטיבית- שם לב לדגשים ולסגנון, "מרגיש" את המשמעות האסוציאטיבית והסמלית של המילה, או של המציאות המצטיירת, מדמה עניין לעניין ועוד (ישנו גם סוג של "דרשנות" המשתמשת במקרא ככלי להעביר מסרים, והוא עשוי להסביר דברים מחוץ להקשרם הענייני, או שלא כמובנם הלשוני, אך כאן מדובר בדרכים ללימוד התורה).- כל זה נכון בעיקר לגבי מדרשי אגדה. מדרשי ההלכה אחוזים יותר בכתוב, אך גם הם עומדים על נימות ודקדוקים וסגנונות, אסביר מעט בהמשך.

ברמז וסוד אין לי הבנה. ככל שידוע לי הם מתייחסים לעולם הסוד והקבלה. דרכי הראייה וההבנה של עולם זה דורשים לימוד והדרכה, ודרכם לומדים על עניינים רוחניים ועמוקים- בענייני הבריאה והנהגת ה' את העולם, בתהליכים אלוקיים ובצורות התגלות ה' בעולם (בחז"ל קרוי תחום זה "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה"). דוגמאות לפירושים אלו תוכל למצוא הרבה ברמב"ן (לדוג' בפסוק הראשון לבראשית)- אך מאחר והוא חי בתקופה שעדיין נהגו להסתיר את תורת הסוד, ולהעבירה בצורה אישית בהסתר- אין הוא מבאר את הדברים. מטרתו העיקרית של הרמב"ן היתה שנהיה מודעים לקיום רובד זה, ושננהג בענווה כלפי דברי חז"ל שנראים תמוהים לפי פשוטם. בין הפרשנים המאוחרים יותר, תוכל למצוא הסברים נרחבים יותר של התורה בדרך זו- אחד המפורסמים בתחום זה הוא ה"אור החיים".

ראשי פרקים בעניין המדרש תוכל למצוא בהפנייה המצורפת (http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=26629) , אוסיף רק כמה נקודות:
היו קיימות בזמן חז"ל מספר דרכים למדרש הפסוקים, כאשר תנאים שונים נקטו בדרכים שונות (ברוב ההלכות הביאו דרכים אלו לפסיקות דומות, אך בעקבותיהם נוצרו גם מחלוקות רבות). החלוקה המפורסמת ביותר בין דרכי הלימוד היא בין בית מדרשו של ר' עקיבא, ובית מדרשו של ר' ישמעאל. דרך המדרש של ר' עקיבא התאפיינה בדרישת "יתירות". לדעתו לכל מילה בתורה יש משמעות, ואם ישנו כפל מסויים- הרי שהוא בא להדגיש או לרבות דבר מה. לעומתו, ר' ישמעאל טען "דיברה תורה כלשון בני אדם", ושאין ללמוד מכפילויות- שכן כך דרכם של בני אדם להתנסח. דרכו של ר' ישמעאל מיוסדת היתה יותר על הסקת דבר מדבר, הקבלות ענייניות ולשוניות, ולימוד מן הסדר וההקשר. בידינו נשתמרו חלק ממקבצי דרשותיהם על התורה.

מכילתא (תרגום מילולי של "משורה" או "מידה", כמו "י"ג מידות שהתורה נדרשת") – בדברי חז"ל מציין שם זה את כל מדרשי ההלכה, אך מתקופת הגאונים משתמשים בו לציין את הדרשות ההלכתיות על ספר שמות. המכילתא ה"רגילה" היא "מכילתא דר' ישמעאל"- ונקראה כך משום שהוא הראשון שמופיע בה (כמו "מדרש רבה" על שם ר' אושעיא רבה- שפותח מדרש זה), ולמעשה גם הדרשות שבו הם על פי דרכו של ר' ישמעאל בלימוד. היה קיים בפני הראשונים (עד למאה ה- 14) גם "מכילתא דר' שמעון בן יוחאי" שאבד במשך השנים (מדרש זה אינו מתאים לשיטת ר' שמעון בהלכה ובמדרש, וקרוי על שמו רק משום שפותח בדבריו). בתחילת המאה ה- 20 הרב דוד צבי הופמן שיחזר את המדרש הזה, על ידי זיהוי מובאות שלו בתוך מדרשים אחרים (בעיקר ה"מדרש הגדול"), ובימינו נמצא חלק גדול ממנו (כ- 2/3) בגניזה הקהירית.

ספרא- קובץ מדרשי הלכה לספר "ויקרא" (ונקרא גם "תורת כוהנים"). ר' יוחנן מוסר לנו ש"סתם ספרא ר' יהודה", כלומר, שכל דרשה בספרא שאינה מיוחסת למישהו ספציפי היא של ר' יהודה. בחינת דרכו של מדרש זה מראה שהוא מבית מדרשו של ר' עקיבא.

ספרי- כך קרויים קבצי מדרשי ההלכה ל"במדבר" ו"דברים". ר' יוחנן מוסר לנו ש"סתם ספרי ר' שמעון". בחינת דרכי המדרש מראה שהספרי על במדבר הוא כבית מדרשו של ר' ישמעאל, והספרי על דברים כר' עקיבא (לבד מהקטעים העוסקים באגדה).

בגמרא מובאים מדרשי הלכה מכל המקורות הנ"ל (וממקורות נוספים) על מנת להסביר את המקור להלכות המובאות במשנה, ועל מנת למצוא פתרונות לשאלות הלכתיות. למעשה רוב הדרשות המובאות הן מבית מדרשו של ר' עקיבה- ובדומה למה שמכירים אנו שרוב ההלכה ככלל נקבעה כמותו ("סתם משנה ר' מאיר… ואליבא דר' עקיבה", "הלכה כר' עקיבה מחבירו ויש אומרים אף מחביריו").

אלה הדברים בתמצות, אם שאלות נוספות מטרידות אותך אשמח לענות, בינתיים שיהיה לך יום טוב.
עמיחי, חברים מקשיבים