מה איכפת לקב"ה איך אנחנו מתלבשים?

לשואל היקר ממצפה יריחו שלום,
עד שאתה שואל לגבי הלבוש בתפילה, מדוע לא תשאל לגבי דברים יותר פשוטים – כמו למשל סדר קדימה בנעילת נעליים, נטילת 4 צמחים ירוקים (4 המינים) קשירת עור בהמה גסה לגופינו (תפילין) מה זה נותן לקב"ה?!
הרי זו בדיוק שורש טעותם של הפילוסופים היוונים (עיין בפילוסוף בתחילת ספר הכוזרי). לטענתם – וכי איכפת לקב"ה ממני?! והרי הוא מרומם ונעלה כל-כך ומה לו אצל קרוצי חומר?! – עד שבסופו של דבר באו מכך לכפירה, הן ביחס למעשה מסוים שבו הקב"ה חפץ (מצוות) והן ביחס לעצם הקשר עם רבש"ע (נבואה, שומע תפילה).

לעצם העניין , אנא שנן וזכור – המצוות כולן ובכללן גם פעולת התפילה ומרכיביה השונים כולל הלבוש, הן לא "בשביל" הקב"ה. הן "נועדו" עבורנו לטוב לנו לכל הימים ולחיותנו כיום הזה – ולא במובן של טוב חיצוני (כגון "שכר" "פרס" וכיו"ב) אלא הן מתאימות לטבענו ועל כן הן נקראות "טוב לנו". אולם, גם לו לא היו כאלה, היינו מחויבים לעשותן מצד גזירת המלך עלינו "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" אלא שחסד עשה עמנו הקב"ה בכך שגזר שרצונו ית' יתגלה במצוות האלו ושהן יהיו מתאימות לטבענו (ובכך למעשה קבע שהמצוות משמשות גם "עבורו", כביכול) אולם מבחינתנו אנחנו צריכים לקיימם כהדרכה המוסרית הטובה ביותר עבורנו.

סוגיה זו עמוקה ומורכבת ויש לראות את כל דברי חז"ל בה כדי לקבל תמונה מליאה.
עצה טובה, קבע חבורתא עם אברך/ר"מ ב"תפארת ישראל" למהר"ל מפראג, שמלבן את הסוגיות הללו.

נוסיף כי גם הרב קוק ב"מוסר אביך" מדבר באריכות על כוונה בקיום המצות, וכן בשאלה למי הן "מיועדות".

וביחס ללבוש בכלל, דרך לבושו של האדם מהווה חלק אינטגראלי מהעיסוק שבו האדם עוסק בו. למשל, ספורטאי מלובש במכנסיים קצרים וחולצה קצרה – ולא בחרמונית או בדובון… וזאת משום שהלבוש הוא היוצר את האווירה הכללית שבו המעשה הספציפי מתבצע, חלק מהאישיות הספורטיבית מתבטא בלבושו של הספורטאי. וזו כנראה כוונת הרב סבתו שדיבר על כבוד תורה וכדברי ר' יוחנן שקרה לבגדיו – מכבדיו (סנהדרין צד.) משום שלבוש ארוך אשר מצד אחד מכסה חלקים של הגוף שמן הראוי לכסותם "ובשתים יכסה רגליו" ומצד שני הוא אינו מזונח ומרושל, לבוש זה מראה הן על הכרת הערך העצמי של הלומד והן על הכרת ערך התורה אותה הוא לומד או התפילה שאותה הוא מתפלל. ולכן גם לא ילך הוא בלבוש או באופן שחצני וראוותני וידחוק ח"ו רגלי שכינה בגאוותו הטפשית. (עיין "מידות ראיה" גאווה)

וכך נוסחו הדברים ברמב"ם ביחס למי שרוצה להיות מכותר בכתרה של תורה – התלמיד חכם: (הלכות דעות ה,יג): "לא יהלך תלמיד חכמים בקומה זקופה וגרון נטוי, כעניין שנאמר "ותלכנה נטויות גרון, ומשקרות עיניים" (ישעיהו ג,טז) ;ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת, כמו הנשים וגסי הרוח, כעניין שנאמר "הלוך וטפוף תלכנה, וברגליהם תעכסנה"(שם).

דעות ה,יד' – ולא ירוץ ברשות הרבים, וינהוג בשיגעון. ולא יכפוף קומתו כבעלי חטורת; אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפילה, ומהלך בשווה כאדם שהוא טרוד בעסקיו.

דעות ה,טו' – גם במהלכו של אדם, ניכר אם חכם בעל דעה הוא, או שוטה וסכל; וכן אמר שלמה בחכמתו, "וגם בדרך כשהסכל הולך, ליבו חסר; ואמר לכול,סכל הוא" (קוהלת י,ג), מודיע לכול על עצמו שהוא סכל.

דעות ה,טז' – מלבוש תלמיד חכמים, מלבוש נאה נקי; ואסור לו שיימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בה. ולא ילבוש מלבוש מלכים, כגון בגדי זהב וארגמן שהכול מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים, שהוא מבזה את לובשיו—אלא בגדים בינוניים נאים.

דעות ה,יז' – ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו, כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצריים. ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ, כמו בגדי גסי הרוח, אלא עד עקבו; ובית יד שלו, עד ראשי אצבעותיו. ולא ישלשל טליתו, מפני שנראה כגסי הרוח, אלא בשבת בלבד, אם אין לו להחליף. ולא ינעל מנעלים מטולאים כבגד טלאי על גבי טלאי, בימות החמה; אבל בימות הגשמים, מותר אם היה עני.

דעות ה,יח' לא ייצא תלמיד חכמים מבושם לשוק, ולא בבגדים מבושמים; ולא ישים בושם בשיערו. אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את הזוהמה, מותר. וכן לא ייצא יחידי בלילה, אלא אם היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו. כל אלו, מפני החשד.

מצינו בגמרא בברכות הנהגות גדולי ישראל ביחס להכנה לתפילה הנלמד מהפסוק "הכון לקראת אלוקיך ישראל. (עמוס ד') רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר הכון לקראת וגו'. רבא שדי גלימיה ופכרידיה ומצלי. אמר כעבדא קמיה מריה. (שבת דף י' עמ' א')

לבוש מיוחד לתפילה הוא חלק מההכנה הכללית לתפילה הכוללת ביו השאר גוף נקי, בגדים נקיים, ודעה פנויה של כובד ראש כראוי למעמד ההתייצבות מול ה' אלוקי ישראל האל המושיע.

נעיר, שלגבי לבוש בתפילה פוסק המשנה ברורה בהל' תפילה שבכל מקום ומקום הרגלי הלבוש בו הם המחייבים את הנמצא באותו מקום. ואם כן, כאשר אתה בישיבה עליך לנהוג כמנהג הישיבה, וְלוּ רק על מנת לכבד את המקום שבו אתה נמצא.

במידה והדבר טורד את מנוחתך באופן חריג וכתוצאה מכך אתה לא יכול להתרכז במאומה והנך סר וזועף בשל כך כל היום – במקרה כזה, ייתכן וכדאי להתייעץ עם ת"ח לגבי מעבר למקום לימודים אחר, או להגיע להסדר ייחודי בתוך מצפה-יריחו שיאפשר לך שקט נפשי שיאפשר לך לכוון ליבך לאבינו שבשמים.

נשמח לשמוע ממך בהמשך,
בברכה,
שי, חברים מקשיבים.