מה אני רוצה מעצמי?

[שלום יקרה!]

קודם כל.. אשרייך על השאלה המקסימה! 🙂
מדהים לראות שכ"כ חשוב לך להבין יותר את עצמך ושאת מחפשת דרכים בכדי להתקדם ולגדול מכך!
בטוחה שמתוך הבירור הזה תוכלי לראות הרבה טוב!

תפילה, אמונה, ובכלל עבודת ה´..הם דברים מאוד דינאמים ומתפתחים.
אנחנו כאנשים בעלי רבדים מגוונים בנפש נוטים באופן טבעי להרגיש עליות וירידות בתחומים רבים ולעיתים פוגשים זאת גם בתפילה.

ישנם זמנים בהם מרגישים קרבה גדולה, התרוממות רוח, ויכולת להתכוון ממש מעומק הלב, וישנם זמנים אחרים בהם משהו בתוכנו יכול להיות חסום, מרוחק ובלי יותר מידי מוטיבציה.
וזה קורה לא רק בגיל ההתבגרות.. אלא נכון ביחס לכל גיל. אגלה לך בסוד שגם לאנשים מבוגרים (ואפילו אלו שנראים לנו אי שם גבוה..) גם להם יש עליות וירידות בעיניינים האלו…

השינויים הללו הם כוח של חיים, הם חלק ממה שיוצר בסופו של דבר התחדשות בנפש ובעבודת ה´. כי בחיים כמו בחיים , לא הכל יתנהל תמיד על אותו מישור, הירידות עוזרות לנו להתעורר ולעורר את הלב מחדש.. גורמות לנו לברר יותר, להעמיק , להתפתח למשהו אמיתי יותר ולהכיר יותר את עצמנו ואת היחסים שלנו מול הקב"ה..
אלו אולי רגעי ריחוק, אבל ריחוק שמביא אח"כ גם להתקרבות.
ולכן כל תחושותייך מאד מובנות וטבעיות ואין צורך לחשוש או להיבהל מכך.
מה שכן, כדאי להבין את המקום הזה ולנסות לפעול דווקא [מתוך] הנקודות האלו.

בעולם התפילה (ושאר תחומי יהדות) יש את הצד של הקביעות ויש גם צדדים אחרים הבאים לידי ביטוי באופן חופשי יותר, כזה שלא קבוע בזמן ובמקום.

אנחנו יודעים שחז"ל תיקנו על תפילה – בוקר, צהריים וערב.. כל יום ובכל מצב רוח שהוא..
אדם נכנס בבוקר לאותו בית כנסת, אותו מושב קבוע, פותח את אותו סידור ומתפלל את אותו נוסח תפילה.. ולכאורה- כמה שזה שיגרתי! כמה שזה יכול להיות קשה.
והנה דווקא כאן.. אנחנו מצוויים להתמיד. הקב"ה כביכול מבקש מאיתנו להמשיך ולהפיק מעצמנו את מה שאנחנו מסוגלים לתת מהלב באותו רגע נתון, גם אם אין התעוררות עילאית או בערה גבוה במיוחד, וגם אם המצברוח שלנו לא בדיוק מרומם.. פשוט כי גם בזמנים האלו משהו משמעותי מתחולל בתוכנו. כשאנחנו משתדלים על ההתמדה וממשיכים.. הקביעות הזאת שומרת על יציבות, עוזרת לנו להבין שהתקשורת עם ה´ לא תלויה רק במצבי רוח משתנים או רצון שנחלש, אלא היא תמידית.. נבנית קומה על קומה גם כשלא הכל ברור ואת לא ממש מבינה מה קורה לך.
וזה יקר בעיני הקב"ה לראות את אותה כוונה ועוד כוונה, השתדלות ועוד השתדלות.. יקר הוא העמל והמעשים שבאים לא רק ברגעים של אורות והתרוממות רוח…

אז יוצא מכך שאנחנו עומדים מול אתגר תמידי שמעצים אותנו עם הזמן יותר ויותר..
לאורך הדרך עוד יקרו מצבים מן הסוג הזה שאת מתארת, ומה שחשוב הוא לדעת שזה בסדר ושיש מה לעשות מכאן הלאה..

[ברמה הפרקטית- כמה דברים:]
*הייתי מציעה לך לחשוב על חלק מסויים בתפילה שאת מאוד מתחברת אליו, או קטע שהוא אהוב עלייך במיוחד ודווקא שם לנסות להתכוון. כי בזמנים שקשה לכוון לאורך כל התפילה כדאי שיהיה לפחות את החלק המיוחד שבו ניתן את המקסימום שלנו בכוונת הלב ואולי מתוך זה יפתח משהו ויעורר כוונה לעוד חלקים אחרים.

* דבר נוסף- לימוד: אם את מרגישה שזאת נקודה שיכולה להיות עבורך משמעותית, הייתי ממליצה לך ללמוד על הנושאים האלו, לפתוח ספרים, להעמיק, להבין את העומק והמשמעות שלהם ממקום חדש.. ואולי זה יתן תנופה להצליח להתמיד יותר או לרצות בכך מחדש.

* כדאי במיוחד בזמנים כאלה (ובכלל תמיד) לפתח שיח חופשי מול הקב"ה. יהיו שיקראו לזה "התבודדות". זו היכולת והיוזמה פשוט לדבר איתו כמו שיחה עם חבר קרוב… לשפוך לפניו את מה שמתחולל בתוכך, רצונות, הודאה, שיתוף, בקשות. ליצור קשר שהוא לא תחום רק בתפילה מתוך סידור, אלא מעבר לכך.. לפעמים זה מצליח להרים את הרצון ומחבר אותנו שוב אל התפילה ואל המעשים שעליהם את מדברת.

*אפשרי גם לנסות לשנות מקום פיזי שישנה אוירה ויתן יותר חשק להתפלל בו.
*
והעיקר מכולם הוא לא לוותר.. לדעת שזה בסדר ושהלב נפתח ומתעורר לתפילה מחדש..

[אז נשמה!]
[בהצלחה גדולה בכל התחומים!]
[שאלתך מעידה על רצונות טובים שיש בך וזה מדהים!]
[אני כאן לכל המשך בירור אם תירצי, בשמחה!]
[הרבה טוב ושבת שלום!]
[מיכל יסכה.]
Michal66n@gmail.com