אני עוברת הרבה דברים, רבים מהם סתמיים ולא חשובים אבל גם רבים מהם משמעותיים, לפעמים אני נחבטת בשאלה הזו- מה זה מעשה משמעותי? אני מסתכלת על כתבה שבה מסופר על הלוחמת שהרגה מחבל בגבול מצרים, ואני נפעמת- הלוואי עליי! אני מסתכלת על אנשים בעיתון, באינטרנט, בספרים, בפעולות במה לא?? כולם עשו שינויים אדירים בחברה, הפכו עולמות, הגיעו למקומות שבחיים אני לא אחלום שאני אגיע! איך מגיעים למקומות כאלו? תעזרו לי!! תודה!
לכותבת היקרה שלום וברכה!
קראתי את מכתבתך ולא יכולתי שלא להזדהות עם התחושה הזו, יום יום אנו פוגשים את אותם אנשים הגדולים, אלו שאכן מלאו את חייהם, שממלאים את כל הפוטנציאל שהקב"ה נתן בהם ומותירים בנו רושם רב.. כאשר אנו רואים את אותם אנשים, עם אותה התפעמות גדולה- ישנה גם תחושה מעיקה כזו של: מדוע אני לא כזה? מדוע אינני רועי קליין? מדוע אינני אילן רמון? למה?? ואם ארצה אהיה שם? מי אני בכלל לעומתם? בנוסף לכל זה, כולנו מרגישים שלעומת כל הגודל הזה, אצלי בחיי הקטנים, ישנם כל כך הרבה דברים שאני פוגשעושה שהם פשוט חסרי ערך..
משאלתך, נראה כי את בחורה אינטלגנטית ,חושבת. לא אחת שנסחפת עם החיים כך, וזה מעורר הערצה. בתבונה שלך, את מחלקת בין שתי רמות של מקרים- אלו שיותר חשובים לך ואלו שפחות. אבל חלילה שמעשה חיובי, מעשה נתינתי שבמהות הוא טוב-יתפרש כסתמי-הוא את, הוא עכשיו גם מרכיב את אותה האישיות שלך. כבני אדם, אנו מסתכלים לפעמים על הדברים, דרך הלב ולא דרך השכל. "האנשים האלו" שהם כל כך גדולים, כל כך מדהימים, כל כך מלמדים(וזו אמת.) אבל- כל כך רחוקים..אז זהו-שפה הטעות שלנו.
אותם אנשים הם ממש לידינו, הם פה. הם למעשה.. אנחנו! הם למעשה את! כן את..לא סתם הולהבת מן המעשים הללו, לא סתם זה יושב על ליבך-זה מעיד עלייך..
אם נתבונן ונחשוב על זה בצורה אובייקטיבית אמיתית. נראה כי מעשה גדול נמדד באדם עצמו ולא ביחס ל: אם את פעלת בצורה הכי נכונה, הכי טובה- זהו מעשה גדול, כי היית את עד הסוף כל כולך-גם ללא מחיאות הכפיים והתהודה העצומה..
אם ישבת עם חברה לקראת מבחן. עזרת, החדרת בה בטחון עצמי וממש נתת את כולך לעניין-זהו מעשה ענק. אם חסכת כסף וממנו הפרשת לאגודת אפרת-יצרת חיים.
האנשים הללו שאנו רואים הם סמל עוצמתי למעשים הללו וטוב שכך! הם מעוררים בנו תחושה עצומה- התפעמות. ההתפעמות הזו היא זרקור! אין מטרתה להקטין אותנו או לייאש אותנו אלא להיפך להביא אותך ואותי למחשבה! לשאיפה לטוב, לעשייה לבנייה..
יש האומרים כי מן המעשים הקטנים אנו מגיעים לגדולים אך אינני חושב כי זו הסתכלות הנכונה במדויק.
אני חושב כי אנו המפלגים, אנו המחלקים ואנו המקדשים(לצערי- לרב את המתים..)-שוב כי תוכנתנו לכך-אך האמת היא כי אין מעשה של נתינה, של עזרה, של מעשה טוב שאת עושה שבאמת גדול מחבירו..הרי גם חיוך לפעמים יכול לעשות בחברי מהפיכות-השאלה מה המגמה שלנו-השואוהאמת.
נקודה נוספת היא שלמעשה אין לנו מדד "שינוי חברתי".
שינוי חברתי הוא גם בחבר שמולי, גם בכיתה, גם באולפנה וגם בארץ..
לשם הדוגמא- ילד בגן שבא ועוזר לחבר שמתקשה להכין את ארמונו בחול-חולל שינוי במעגל בו הוא נמצא כעת.
כשאותו ילד נוכח בכיתה ומגן על ילד חלש-הוא חולל שינוי חברתי. כשאותו ילד מגיע להיות עורך דין- המעגל מתרחב-כל עוד המגמה של האדם לתת כל הזמן, כמה שהוא יכול-הוא מוביל הוא משנה- אנחנו רואים אנשים שעושים תהפוכות עצומות במקום ובמעגל בו הם נמצאים .
אם אנחנו נהיה מקסימום מי שאנחנו היכן שאנחנו-נמצא שאיננו שונים מהם-שכן זה בדיוק מה שהם עשו ועושים.
למעשה האנשים האלו לא היו רק המעשה הגדול, התהפוכות או הקפיצה על רימון- הדרך שאת פועלת בה כל יום רצופה במעשים ענקיים!
אך מדוע איננו רואים זאת? כיוון שהורגלנו להסתכל בצורה כזו מפולגת-ישנם האנשים הגדולים וישנם את האנשים הפשוטים ותהום פעורה בינם לביננו.. אבל זו האשליה הגדולה שאנו כחברה יצרנו-הדוגמא שאת עצמך הבאת מראה זאת בבירור..
אותה חיילת שציינת, היא מהמקרה של נתנאל יהלומי הי"ד שהיה חבר טוב שלי..
אפשר להסתכל על המעשה שעשה-שהוא אדיר אבל מי שקצת הכיר אותו פתאום התוודע למעשים שלכולם אותו מכנה משותף ואין מעשה אחד עולה על חבירו העובדה שהסתער והרג את המחבל היה חלק רצוף ואינטגרלי מחיי היום יום שלו- הוא ממש "המית את עצמו" כדי ללכת ולהחיות סניף עולים בגדרה, הוא עזר בכל מה שהיה אפשר כשאפילו לא נתבקש..
האם העובדה שהוא ממש החזיק חבר'ה בסיכון, ממש נתן להם חיים, אור, סיכוי- קטנה לעומת הצלת החיים הפיזיים שהוא עשה-או שהם שווים? מי יודע?
לכן, אספי כל הכיסופים שלך לעשות, לפעול לשנות-נתבי, תפעלי, תעשי- במקום שלך, במעגל שלך. ושם, וכאן, ועכשיו- תהיי חיילת הלוחמת למען אמונתה למען עמה למען הסובבים אותה-
ב"מוצב שלך" ובוודאי שתפעלי כך גם כשתהיי במקומות אחרים, בגילאים אחרים בגילויים אחרים..
זאת אותה חיילת במוצבים שונים בחיים.
תעריכי כל צעד תני לעצמך להתענג ממנו-ותתבונני ואז בוודאי תרגישי-שמעשייך משמעותיים. שאת משמעותית.
בהערכה עצומה!
חנן.
