שלום רב,
משפחתי עברה בזמן האחרון תקופה לא קלה וטראומתית.
בנושא האבלות ומה שקורה לנשמה שמעתי המון דברים הלפעמים סותרים אחד את השני. בתור מתחזק אלו דברים שמערערים את אמונתי כי התורה הנותנת תשובה לכל מאוד מעורפלת בנושא הזה והייתי רוצה מישהו שיעשה לי סדר בנושא הזה.
שמעתי למשל כי הקדיש שאנו אומרים והנרות שאנו מדליקים הם בשביל עילוי נשמת הנפטר וכי יש כמה רקיעים בשמיים וזה עוזר לו לעלות בין הרקיעים אך איך זה הגיוני אם אומרים כי הנשמה נמצאת בביתה עד השנה של מותו ואיך זה הגיוני אם אומרים שהנשמה עולה באותו יום לדין למעלה ו מוחלט אם תהיה בגן עדן או גהנום או שאומרים שהנשמה מתגלגלת לעשות תיקון בגוף אחר וזה הרבנים אוהבים להציג בסרטים של מוות קליני. ואף בעדה שלנו אומרים כי פרפרי נשמה הם פרפרים הבאמת מכילים את נשמת המת ובאמת בזמן השבעה והחודש לא הפסיקו פרפרים לפקוד את ביתנו. אז מה ההגיון להדליק נר אם הנשמה נמצאת כבר בגוף אחר או לחלופין נמצאת בתקווה איתנו בבית. חשוב לציין שאת כל התשובות האלה אמרו לי רבנים ולא סתם סיפורים
תודה מראש, אשמח לתשובה בהקדם
שלום רב,
ראשית, אני מאחל לכם שלא תדעו עוד צער, ותנוחמו מהשמיים.
כשאדם קרוב נפטר בדרך כלל זו הזדמנות לעצור ולברר לעצמנו את החיים שמעבר, ומשמעותם של החיים.
על מנת לעשות סדר בבלאגן ננסה לענות באופן מסודר:
כל אדם מורכב מגוף ונשמה, ההרכבה המיוחדת הזו, שהיא ייחודית אך ורק לאדם, לא למלאכים, וכמובן שלא לבהמות, יוצרת מצד אחד קונפליקט (ניגוד) בין העולם שלנו שמושך אותנו לתאוות ולחומר, לבין הנשמה שלנו שהיא מושכת אותנו להתגדל ולהתעלות. אנחנו מאמינים שהנשמה שלנו היא טהורה, והיא כח אלוקי שניתן בנו, על מנת שנוכל להתמודד עם כל הדברים שקיימים בעולם, ולהתעלות מהם.
העולם הזה הוא הזמן שבו נמצאים החיכוכים ביננו לבין המציאות הרגילה, על ידי החיכוכים היומיומיים האלו עם כל הבעיות היומיומיות, עם הבעייה לשמור מצוות, שזה כולל כמובן גם מצוות שבין אדם למקום: כשרות שבת תפילות וצניעות, וגם מצוות שבין אדם לחבירו: יחס לחברים כבוד לאנשים אחרים, כבוד להורים וכו´.
כל הדברים האלו מסתיימים כשהנשמה שלנו נפרדת מהגוף, ומושבת ליוצרה, באותו זמן הנשמה עוברת לעולם הנשמות (הרוחני) עולם בלי תאוות, ובלי שאלות, והיא מפסיקה להתקדם לכאורה,
למה לכאורה?
כי בעצם יש כל מיני דברים שהנשמה השאירה כאן בזמן שהיא היתה כאן, וממשיכים לפעול, כמו שאדם שהשקיע בבנק הבנק ממשיך לנהל את החשבון שלו גם אם הוא מת, וממשיך לתת רווחים לכסף שלו (למרות שכמובן שהוא לא יוכל לקבל את הכסף כבר…) כך גם אדם שמשאיר כל מיני דברים שימשיכו לעבוד בשבילו, הם ממשיכים לעבוד בשבילו.
אם יש לנפטר ילדים והם עושים מעשים טובים בגלל זכר הנפטר, הרי שהנפטר השאיר משהו בעולם שפועל עבורו, אם בגלל הנפטר הבן עושה חסדים למישהו אחר, ודואג לעוד אנשים שיעשו מעשים טובים, וכל זה בגלל שהוא נזכר כמה שהאבא רצה שיעשו טוב, או מסיבה נוספת שקשורה לאבא, הרי שבעצם מה שהאבא עשה בימי חייו, כעת פועל פעולות נוספות, וזה גם משפיע על רמתו הרוחנית של האבא גם בעולם הנשמות.
כל זה אמור לגבי בן, שרוב הזכויות והדברים שהוא עושה הם מכח האבא, שהרי האבא הוא הגורם לזה שיש את הבן בעולם, אבל כל אדם אחר שעושה משהו לעילוי נשמת אדם אחר, זה גם מעלה אותו בעולם.
הקדיש שאומרים הוא בעצם אמירה שאומרת כמה ה´ הוא גדול וקדוש, כמה אנחנו רוצים ששם ה´ יגדל בעולם, שיותר אנשים יעשו את רצון השם, על ידי ההבנה הזו, והאמירה של הקדיש בציבור, אנחנו מוסיפים עוד דברים מכח האבא, וכך שוב הרמה הרוחנית שלו עולה.
גם הדלקת הנרות שעושים לעילוי נשמת הנפטר הוא מנהג עתיק שמיוסד על כך ש´נר ה´ נשמת אדם´, הקשר הזה שבין הגוף של האדם לנשמתו מתבטא בצורה יפה על ידי הנר, שדולק ודולק עד שנכבה, האור שמסמל את הרוחניות שמתחבר עם חומר הבעירה שמסמל את גוף הנר והאדם, הוא סמל טוב והדגמה לקשר השברירי והעדין הזה בין הגוף לנשמה, הדגמה זו היא טובה להבנה שלנו איזה תהליך עובר האדם בעולם, והיא עוזרת לנו להתעלות מעל שאלות קטנוניות שעלולות לאיים על ההתקדמות שלנו בעבודת השם.
הנשמה של הנפטר לא נמצאת בעולם בשום זמן אחר הפטירה, אבל מה שאומרים שכל ה 12 חודשים הראשונים הנשמה נמצאת בבית, הכוונה היא כזו: יש מעגלים של השפעה בעולם, מישהו שניהל נניח איזו חברה, והתפטר, כל השנה הראשונה אחרי שהוא עוזב עדיין אם יש הצלחות או כשלונות ניתן לזקוף אותם לזכותו, או לחובתו, כי הניהול בחברה הוא לא פשוט והוא מושפע גם בזמן נוסף אחרי שהאדם הלך מכוחו של האדם, כך גם בנשמה, בחודשים הראשונים לאחר פטירתה, כשעוד לא היה לנו פסח בלי הקרוב, סוכות בלי הקרוב, כיפור בלי הקרוב, בכל חג כזה אנחנו חווים אותו מחדש, ואנחנו מרגישים שעדיין אנחנו מתנהלים מכוחו, מהמובן הזה, ניתן להבין שהנשמה של הנפטר עדיין פועלת בעולמנו, שהרי האנשים שהכירו אותו עדיין חיים עם זכרו ועם הכוחות שהוא נתן בעולם.
הנשמה אינה גופנית, אלא רוחנית, ולכן היא נמצאת בעולם הרוחני שבו הנשמות נמצאות, עם זאת, ההשפעה על הנשמה על ידי הגוף שהתחילה כשהגוף היה מחובר לנשמה המשיכה אם הגוף עדיין משפיע כאן בעולם שלנו על נשמות של אנשים אחרים.
לגבי מוות קליני, אני לא כל כך מבין בזה, ואני לא יודע עד כמה הדברים שמוציאים מכל מיני אנשים שעברו מות קליני הם באמת משמעותיים לאמונה שלנו מי שזה עוזר לו, טוב מאוד, מי שלא, לא.
פרפרים, שמעתי על הטיעון הזה, אבל לדעתי ברור לכולם שאין מישהו שחושב שנשמה שהיא משהו רוחני יכולה להכנס בתוך פרפר,
אבל יש משהו מאוד מעניין שניתן ללמוד מהפרפר, האמונה בתחיית המתים: הפרפר, שבתחילתו היה זחל, נהפך להיות גולם, כלום, ריק, לא זז ולא זע, ונראה כמו מת, אבל אחרי כמה ימים או שבועות הוא פתאום חוזר לחיים ונהפך להיות פרפר חי, נושם וססגוני, תחיית המתים הזו, היא אולי מה שגרמה לאנשים להבין שפרפרים זה סימן טוב, וסימן שהמת מגיע, אבל לא נראה לי שכוונתם היתה שפרפרים הם נשמת המת, אלא רק שהם מבטאים יפה את מחזור החיים, ואת האמונה השלימה שאנחנו מאמינים בה´ שהוא מחייה מתים.
מקווה שעזרתי´
ולכל שאלה נוספת אתה מוזמן לפנות אלי במייל:
akivamakshivim@gmail.com
וקישור לתשובה שעוסקת גם בהיבט אחר של האבל מצד תחיית המתים והצד הרגשי:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=273622
