מה לא נכון בטענת הפילוסוף ב'כוזרי'?

למוריה שלום וברכה!
שאלת שאלה מצויינת, שריה"ל בעצמו דן בה במאמר השני.
את תופתעי לשמוע שגם החבר בעצמו אומר שלקב"ה אין רצון!
בעצם הוא אומר הרבה יותר מזה, הוא אומר שגם כשאנחנו אומרים שהקב"ה חי אנחנו לא מתכוונים לזה ברצינות.
עכשיו אסביר…
הפילוסוף צודק לגמרי אבל צריך להוסיף לכל התאוריה שלו מילה אחת: לקב"ה אין רצון [אנושי]. ואין לו גם חיים [אנושיים].
הרצון שאנחנו מכירים הוא רצון של בני אדם, שבאמת מעיד על חיסרון. זו הטעות הגדולה של הפילוסוף, שהוא מודד את הקב"ה – באמות המידה האנושיות. הוא מצמצם את הקב"ה לתוך השכל שנתון במסגרות המקום והזמן, ובכך בעצם הוא הופך את הקב"ה ל'סוּפֶּר אדם'.
הוא דומה לעיור צבעים שיסיק שהאנשים הפקחים אינם רואים את הצבעים שחור ולבן, כי הרי מי שרואה את הצבעים האלה הוא עיור צבעים… גם כאן הטעות היא בכך שהוא מודד את האנשים הפקחים לפי העולם שלו, ולא מבין שיש דברים שמעבר להשגתו.
ריה"ל מסביר שכאשר אנחנו אומרים שהקב"ה רוצה – פירושו של דבר לשלול את זה שהקב"ה עושה דברים מתוך הכרח. אנחנו רואים את הבריאה היפה שהקב"ה ברא, ובמקום לומר שהקב"ה לא ברא אותה כמו מכונה שבכלל לא מתכוונת למעשיה, אנחנו אומרים שהוא בראה מתוך רצון. אין לנו שום השגה במהות הרצון האלוקי. אותו דבר לגבי החיים: ריה"ל מסביר שכמו שהמושגים 'חיים' ו'מוות' אינם שייכים לגבי הזמן, ואם נאמר שהזמן הוא חי אז כל כוונתנו היא לומר שאינו מת, כך גם כשאנו אומרים שהקב"ה חי.
וואוו, כמה התפלספתי…
אסור לנו להיות פילוסופים, שממיתים את כל הקשר החי עם הקב"ה והופכים אותו לנושא למחקר. זה גם לא אפשרי, כי "לא יראני האדם וחי", וגם לא כדאי – כי בכך אנחנו מאבדים את כל קשר החיים עם הקב"ה.
קשר החיים הזה אינו דרך עצמותו של הקב"ה שאותה כאמור אנחנו איננו מסוגלים לתפוס, אלא דרך כל ההתגלות שלו כלפינו, בכל פינה.
לכן אנחנו אומרים שהקב"ה גומל חסדים למרות שברור שאין לו רגשות אנושיים, כי כוונתו שהוא מתגלה כלפינו במידת החסד, הוא החזיר אותנו לארצנו כמו שהבטיח לפני אלפי שנים על ידי נביאיו, הוא נותן לנו כח לנשום כל רגע ורגע ונותן לנו בריאות ושמחה.
ראי גם: איך לאהוב את ה'? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=53757
כל טוב,
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il