יש לי שאלה בנוגע ליציאות לשם נישואין. היות ומטרתי היא להכיר כמה שיותר את הבחור רציתי לדעת איך אפשר לעשות זאת. אלו שאלות לשאול? שכן אני לא רוצה להיות חוקרת. תודה מראש (אני יודעת שזו שאלה די כללית..)
שלום רב,
כל ענינן של הפגישות שקודם הנישואין, הוא דבר שקיימות בו כמה גישות בציבור הדתי, וכל גישה רואה את מטרת הפגישות באופן אחר. בכדי לברר את השאלה יש צורך לראות מה אנו רוצים להשיג מהפגישה. איזה הרגשה/ידיעה/ הכרות תספק אותנו, כדי שנוכל להגיד "כן". (כדי להגיד "לא" קל להגיע למסקנה, קשה שבעתיים להחליט בחיוב).
המקור לפגישות אלו הוא מהגמ' בקידושין שאומרת "שאסור לקדש אישה עד שיראנה שמא ימצא בה דבר מגונה ויעבור על 'ואהבת לרעך כמוך'" דהיינו צריך שהחתן והכלה יפגשו בכדי למנוע בעתיד טעויות, שהחתן לא יגלה פתאום איזה "חתול בשק" מכרו לו, וכן להיפך. אך עדין לא ברור הגבול כי תמיד יש עוד מה לברר, תמיד יש עוד מה לדעת. עד שלא חיים ממש אחד עם השני אי אפשר להכיר את השני עד הסוף. מעשה ברב חשוב בארצות הברית, שנשאל על ידי בחור אחד האם הוא יכול לבקש מהבחורה שהוא נפגש איתה שתבשל לו, כי הוא מאד איסטניס באוכל? הרב אמר לו, שאין בזה בעיה הלכתית, אבל לא כל דבר חייבים לדעת לפני החתונה. יש חוויות שצריך לשמור לאחר החתונה, יש התנסויות שכדאי לשמור לחיים המשותפים. צריך לדעת שהחתונה היא תחילת החיים המשותפים, תחילת המסע הארוך לעבר איחוד הנשמות של בני הזוג. לא כל העבודה המשותפת נגמרת בנתינת הטבעת, ההיפך רק משם היא מתחילה.
לכן לפי דעתי מה שחשוב לברר:
א. האם התכניות הכלליות לחיים הם מתאימות (אסביר בהמשך).
ב. האם בן בת הזוג יש לו מידות טובות.
ג. האם יש אפשרות לפתח קשר רגשי בעתיד.
ויותר במפורט:
א. תכניות לחיים: כדאי שלכל אחד שהגיע לגיל הזה, תהיה תוכנית (פחות או יותר) ברורה, של מה הוא מתכנן לעשות בעתיד. כמובן שהתכנית לא סופית ומחייבת, והיא (כמו כל תכנית) בסיס לשינוים, אבל באופן כללי הוא היא יודע מה הוא רוצה מעצמו. (צבא, ישיבה, לימודים, עבודה, מגורים, אופי המשפחה, וכדומה). מי שלא סגור על עצמו ברמה כל כך גדולה, בעצם מציע לבת זוגו, ללכת לטיול משותף בלי מפה. לצאת למסע לכל החיים בלי לדעת, לפחות לעת עתה, מה הוא רוצה לעשות מחר, בעוד חודש, בעוד שנה, בעוד חמש… מי שכן יודע מה הוא רוצה מעצמו, יוכל ביתר קלות למצוא מה הם השאלות שנראות לו חשובות ועקרוניות שעליהם הוא לא מוכן לוותר בשום פנים, ומה לא כל כך עקרוני אם בן בת הזוג יחשוב אחרת. מי שיגדיר לעצמו את "תכנית המתאר" הזו, ממילא ינסח לעצמו את רוב שאלות היסוד.
ב. מידות טובות: אין כל כך הרבה מה לשאול, זה דבר שצריך לברר אצל חברים, מהחדר, מהפנימיה, וכו', וחוץ מזה אפשר וצריך להתרשם מאופי השיחה, וצורת ההתנהגות.
ג. אפשרות לקשר רגשי: לא צריך ואי אפשר להגיע לקשר רגשי עמוק בין שני בני זוג שאינם נשואים. אין טעם למרוח עוד פגישה ועוד אחת, עד שנרגיש הסחפות רגשות, יש רגשות ששמורים לאחרי החופה. כמו שענה לו אותו רב, "איך היא מבשלת" זו חוויה שתשמור לאחר כך. אז בעצם אפשר להתחתן בלי אהבה? לא, אבל צריך לדעת שהאהבה תתפתח, ומי שרוצה להגיע לשיא האהבה קודם החתונה, שיידע שמ"שיא" אפשר רק לרדת. מי שיודע שהוא רק בחר בדרך שממנה אפשר וצריך להתקדם, בעז"ה יצליח גם להתקדם. וזה מה שאני מתכוון לאפשרות לקשר רגשי. אם את סולדת מהבחור שאת נפגשת איתו, אם אתה חושב שהבחורה הזאת היא מכוערת להחריד, אין טעם שתמשיכו. אבל אם הכל נראה תקין וישר, ועל פי השכל הכל מתאים, אין צורך לחכות לסוס הלבן. אפשר להחליט כבר קודם.
אופי השיחה: בנות רבות (יותר מבנים) נלחצות כשיש רגעי שקט במהלך הפגישה, השקט מביך אותם, והן מרגישות כאילו אין קשר וכימיה בין הזוג. צריך לדעת שזה לא נכון, גם אנשים שנשואים עשרות שנים, לפעמים שותקים. לפעמים עוד לא מכירים את כל תחומי ההתענינות של השני, ואת כל המשפחה שלו, וקשה לפתח שיחה. נכון שאם הפגישה היתה איומה ונוראה, וכל רגע הצצנו בשעון כדי לגלות שחלפו רק עשר שניות, אז התחושה של חוסר כימיה נכונה. אבל אם היו כמה דקות של שקט במהלך פגישה של שעתיים, זה לא אסון. מותר לחשוב קצת. יש בנים שתקנים אבל מאוד נחמדים וחברותיים, שצריך קצת לעבוד כדי ל"קלף" אותם. (אפשר להכין מראש, כמה נושאים לשעת חרום).
לכן מעבר לשאלות עליהם דברנו קודם, שחלקם הגדול אפשר לברר עוד קודם הפגישות, אין צורך להעביר את הפגישות כסידרה של חקירות משטרתיות, אפשר לשוחח בנעימות על מגוון רחב של נושאים, גם אם אין להן קשר ישיר לשאלות אותם חשוב לברר.
המון המון בהצלחה, ובשורות טובות
שמיר, חברים מקשיבים
