מה לעשות כשקשה לאמא שלי?!

שלום לך יקרה.
אוף. זה בטח עושה אוירה ממש לא נעימה ואפילו קצת עצבנית בבית.
וזה עוד יותר מבאס, כי זה מרגיש שזו אמורה להיות תקופה מדהימה,
שכל היום כל המשפחה מסתובבת עם חיוכי ענק על הפנים.
במיוחד אבא ואמא!
ובטח זה יוצר גם איזה שהם אי נעימויות בין ההורים לאחיך,
שכביכול הוא זה ש'גורם' לזה..
ואותך ברור שזה ממש מצער,
מצד אחד – אח שלך מתחתן וזה הכי כיף בעולם!
ומצד שני – את לא יכולה לראות את אבא ואמא בכזאת עוגמת נפש ובכזה צער,
ואת גם מרגישה חוסר אונים, כי מה? תיהי המתווכת בינהם? ברור שלא.
וכאילו לא נשאר לך מה לעשות.
חוץ מזה, שזה די הלם לגלות שהדבר הגדול הזה של הקמת בית,
יכול לגרום לכאלה 'בעיות עד כדי כך גדולות'..
אז מה שאני אומרת לך,
זה קודם כל שכוייח עצבני (והפעם עצבני בקטע הטוב..)
על הרגישות המדהימה שלך להורים שלך,
לתחושות שלהם, למה שעובר על הבית.
מה שאני חושבת שאת כן יכולה לעשות זה
לדאוג לשמח את ההורים שלך בדברים הקטנים.
לתת להם תוספת 'נחת רוח' במקום שיש את החסר.
הרב קוק ב'ערפילי טוהר' אומר –
'הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה.'
בחכמה יבנה בית.
בחכמתך שלך תוסיפי טוב ושמחה לבית שלכם.
ההורים הולכים לקניות – תדאגי שהם חוזרים שלא יהיו כלים בכיור,
אולי שיהיה להם איזו ארוחה מוכנה.
הדברים הקטנים שאת יודעת שחשובים לאמא, ולפעמים אנחנו מתעלים לעשות..

בקשר לזה שאת כותבת ש'היא לא מצליחה להרפות לרגע מזה',
בסה"כ זה הגיוני.
תחשבי שחתונה של ילד, זה דבר שכל אמא מפנטזת עליו מרגע הולדתו בערך,
ובונה תילי תילים של חלומות ודמיונות.
ואת שואלת, מה לומר לה?? אז להקשיב לה,
שתפרוק קצת ממה שיושב עליה, זה רעיון מצויין.
ותזכרי רק לא 'לקחת' את האחריות עלייך.
כי זה באמת לא עלייך. ואת ממש צודקת בגישה שלך,
של ' שבאמת ה´ יעד את אחי לכלתו ובעז"ה יהיה להם חיים מאושרים ביחד!!'
וזה שההתנהלות עכשיו היא קצת יותר מורכבת, זה לא אומר כלום על מה שיבוא אחרי.
הרבה מאוד פעמים קורה שהתקופה שלפני החתונה היא תקופה קצת קשה ומתוחה, וצריך לקחת נשימה ארוכה כדי להגיע שמחים לערב המרגש.

מאחלת לך, שבמהרה ישמע בביתכם – קול ששון וקול שמחה,
וקול מצהלות חתנים מחופתם..
ואם תרצי, אני במייל –
נעמה
naaletz.a@gmail.com