שלום
אני בת 17 ויש ילדה אחת בכיתה שלי (אני מצטערת אם הסיפור שלי נשמע ילדותי אבל זה מעיק עליי) בקיצור הילדה הזו היא ילדה מסכנה ואין לה חברות או אנשים בכלל שהיא יכולה לדבר איתם. אני התקרבתי אליה כשגליתי זאת מתוך רחמים ורצון לארח לה טיפה חברה. הבעיה היא שמאז היא תופסת ממני כהחברה הכי טובה שלה.-ולי זה לא מתאים! היא נדבקת אליי כל הזמן ואני בכלל לא בראש שלה.אבל מצד שני לא נעים לי לפגוע בה. מה לעשות?
שלום!
קודם כל – יישר כוח על האכפתיות לחברה! הגישה שלך אליה מראה שיש לך לב רגיש לחברה, היא מראה שאת אדם שרואה בכאבם של אחרים ומנסה לעזור להם – יישר כוח! דבר נוסף הוא שהשאלה שלך אינה ילדותית בכלל. היא שאלה טובה מאד, שדרך אגב… גם אני בגילך התחבטתי בה.
אז מה עושים?
דבר ראשון שצריך לברר, הוא מדוע מפריע לך להיות חברה של הבת הזאת.
יכול להיות, שאותה בת באמת לא מתאימה לך כחברה, שהיא כזאת… שונה ממך, שהאופי שלה פשוט לא מתאים לך. אף אחד לא אמר שכל האנשים בעולם צריכים להיות חברים טובים שלנו. אפשר להיות ביחסים טובים עם כולם, אך כחברים טובים אנחנו בוחרים את אלה שאנחנו יותר מתחברים לאופי שלהם, ואולי את פשוט לא מתחברת למה שהיא.
אפשרות שניה שיכולה להיות, היא שבמקום מסוים… את מרגישה קצת מעל הבת הזאת. הרבה פעמים כשלנו יש חברים, כשאנחנו מרגישים טוב עם עצמנו ועם הסביבה שבה אנחנו נמצאים, ואז רואים אחרים שאצלם זה… לא בדיוק ככה, אנחנו מרגישים קצת… יותר טובים מהם. לא מתוך רוע לב או משהו, פשוט… זו הרגשה כזאת שהם המסכנים שצריך לרחם עליהם, ואנחנו אלה שצריכים לרחם, אז מסתמא המרחם הוא "חזק" יותר מהמרוחם המסכן. מה שקורה אז, הוא ש… את מוכנה להיות חברה של הבת הזאת רק בתור איזו "לשכת הסעד", זאת שעוזרת לה ומרחמת עליה, אבל לא נראה לך מתאים שהיא תהיה חברה שלך, ז"א ממש אחת כזאת שאת יושבת ומדברת איתה או עושה איתה כל מיני דברים אחרים. היא לא אחת מה"חבר'ה" שלך, היא יותר ה… זאת שעוזרים לה כשיש עצבים וזמן, וכשאין… זה מפריע.
כך או כך, כרגע קשה לך עם החברות הזאת.
אבל רגע, למה בעצם הגעת למצב הזה? למה בכלל מגיעים למצב שבו מתחילים להיות חברים של מישהו ואז… זה חונק?
נראה לי, שהטעות ממנה מגיעים לכך, היא שחושבים שלהתחיל להיות חברה של מישהי זה כמו לתת כסף לאדם עני. כשאת נותנת כסף למישהו עני, אז זהו, נתת לו את הכסף וגמרת עם המצווה. את לא צריכה להשקיע בזה הלאה, את לא מתחייבת לתת עוד פעם, שום דבר – עשית וגמרת. לעומת זאת, כשאת מתחילה להיות חברה של מישהי, וחברה קצת יותר טובה מזאת שמדברים איתה על סתם כל מיני דברים, זה משהו תמידי, מתמשך. אי אפשר להתחיל להיות חברה של מישהי רק ליום אחד כדי לתת לה הרגשה טובה ואז זהו. אי אפשר. חברות היא לטווח ארוך.
מה שקורה עכשיו, הוא שהתחלת להיות חברה שלה, אז מצידך שידרת לה מסר שזה מה שאת רוצה, ואז גם היא רוצה בזה, ואז… בגלל שלא חשבת על כך שזה יימשך לכ"כ הרבה זמן, אם את לא רוצה בזה – את בבעיה. בעצם הכנסת את עצמך למקום שבו את חייבת להשקיע באיזשהו "מעשה חסד" (קשה לי לקרוא לזה כך, כי לא יפה להיות חברה של מישהי רק כמעשה חסד), אבל את לא רוצה להשקיע בו.
אז מה עכשיו?
את יכולה לנסות להתחיל להתרחק ממנה.
מניסיון – זה כואב.
את פוגעת בחברה,
את נשארת עם מלא רגשות אשם,
ועד שהיא קולטת שזה מה שאת רוצה, ועד שאת יוצאת מכל ה'ברוך' הזה, זאת הרגשה ממש לא טובה.
דבר אחר שאפשר לנסות –
להתחיל להיות באמת חברה שלה,
להתחיל למצוא בה את המשהו הזה שאת כן מתחברת אליו,
להתחיל להרגיש שהיא לא איזה מעשה חסד שצריך להשקיע בו, אלא באמת חברה שנחמד להיות איתה,
ומניסיון – זה נפלא!
לי אישית היתה בת כזאת בכיתה שבהתחלה ממש לא היו לי עצבים אליה (בלשון עדינה) והיא כל הזמן הלכה אחרי ורצתה להיות איתי. השתגעתי ממנה… זה היה במשך תקופה מאד ארוכה, אולי שנה, והמחנק שהרגשתי, וה"די, שתעזוב אותי", זה לא היה נחמד בכלל.
ואז קרה שהיינו צריכות להיות יותר ביחד – ללמוד ביחד וכדו', ופתאום גיליתי…
שהיא הבנאדם הכי מדהים שהכרתי בעולם!!!
הפכנו להיות החברות הכי טובות שיש, ובכל פעם שחשבתי עליה, הרגשתי כאלה רגשות תודה… לה! על זה שהיא בכלל היתה מוכנה להיות חברה של שלי, על כך שהיא נתנה לי כל כך הרבה, על זה שהיא כל כך מדהימה…!
וזה לא קל להגיע להרגשה הזאת, במיוחד כשעכשיו את מרגישה רק מחנק מהחברות איתה,
אבל כשמתחילים לחשוב ככה, אז זה כדאי,
ומדהים,
ונפלא!
כי בסך הכל,
בכל בנאדם יש המון,
מכל אחד אפשר ללמוד הרבה מאד,
גם אם לא רואים את זה במבט ראשון,
גם אם לא רואים את זה במבט שני ושלישי,
היופי הפנימי הזה הוא עדיין שם.
לא סתם אומרים שכל אחד הוא עולם ומלואו,
זה באמת כך.
לכן, עצתי היא, שאם את לא צריכה להיות איתה, אל תהיי איתה, כי קשה לך. אבל – ברגע שהיא תרצה להיות איתך ולא תוכלי לדחות את זה, תתחילי ללכת בגישה קצת אחרת, בגישה קצת יותר נעימה:
במקום להרגיש סבל מכך שאת עכשיו איתה, תאמרי לעצמך: "זה אתגר, אני הולכת להכיר עכשיו חברה חדשה" (להכיר באמת, מבפנים ממש).
במקום להרגיש שאת רוצה לברוח ממנה, תאמרי לעצמך: "אני הולכת עכשיו לראות את האור באישיות נוספת, אני הולכת ללמוד ממנה את מה שמיוחד רק בה".
במקום להיות במצוקת עולם, תתחילי ליהנות מהעניין!
כי חבל שתסבלי לשווא,
חבל שתרגישי רע,
חבל, כשאפשר אחרת,
כשאפשר… להרוויח מליונים ולהתענג ממש.
כך, לדעתי, תצאי הכי מרווחת מהעניין: גם לא תסבלי מכל רגשות האשם שיכולים להתלוות לכאב הזה שבנטישת חברה, וגם – תרוויחי חברה נפלאה, אני בטוחה בכך.
נקודה אחרונה היא, שיכול להיות שיהיה לך קשה עם החברות שלך, שהן יסתכלו עלייך במבט קצת לא מבין, כי… מה קרה שפתאום מצאת לך את החברה הזאת? אז… תראי, בנאדם צריך לעשות את מה שנכון, לא את מה שהחברה חושבת, ולפעמים החברות לא כל כך מבינות, אז זו כבר בעיה שלהן.
זהו, אני מקווה שעניתי לשאלתך, ואם לא – תמיד אפשר לשאול שוב בדרך זו או אחרת.
בהצלחה רבה בכל,
תמר, חברים מקשיבים.
tamiii@walla.co.il