מה לעשות עם כל הכעס הזה?

לק״י

שלום לך!
אני חושב שאין אדם שלא יצליח להזדהות עם ההתמודדות שלך, אם זה מהצד הכועס, הנכעס או שניהם גם יחד.
איך מתמודדים עם כעס?
נתחיל בזה שלא רק לקחת צעד, אלא אפילו כמה.
את גם מבינה את הצורך להתמודד עם זה וגם נותנת לעצמך טיפים.
עצם ההשתדלות היא לא דבר של מה בכך, גם אם את מרגישה שאת לא מצליחה ליישם את זה עדין.
האמת, אני חושב שזה בעצם הליבה – איך ליישם את זה.
יש לזה שני היבטים – כאן ואז.
מה הכוונה?
כאן – איפה את נמצאת עכשיו ביישום?
אז – מה קורה לפני?

[איפה אני?]
הרבה פעמים אנחנו נורא דיכוטומיים בשיפוט עצמי. מצליחה או לא מצליחה.
אין אפשרות של אמצע משום מה.
האם זה באמת נכוון?
הרי בכל דבר שאנחנו עושים יש תהליך.
להגיע ממקום למקום זה תהליך.
למלא פאזל זה תהליך שלפעמים קורה בשלבים.
לטפס על קיר זה תהליך שלפעמים קורה בשלבים ולפעמים לא מצליחים על ההתחלה.
אני חושב שזה אותו דבר כאן.
יש תהליך שלא תמיד מצליחים על ההתחלה, השאלה אבל כמה רחוק הגענו בשלבים?
הצלחת להתמודד עם זה עוד שניה?
מעולה!
הצלחת לכעוס פחות, גם אם זה היה מיד?
מעולה!
כל צעידה קדימה היא מעולה וזה בעצם צריך להיות חלק מהמדד שלנו.
זה שלב ראשון של עצה שאני מקווה שהיא מרגיעה ותומכת.

[הכינותי מראש – שעה אחת קודם]
אני חושב שאם יש עוד עצה שאני יכול לתת כרגע זה המתנה של ´שעה אחת קודם´, או בשפה אחרת ´הכינותי מראש´.
השאלה מה קורה לפני?
כן, יש את העצות שלך, יש את הטיפים שאת נותנת לעצמך, אבל זה משהו שאת מנסה ליישם כשזה קורה.
אם יש עצה – זה הכינותי מראש, השעה אחת קודם.
אמנם את לא יודעת ולא רוצה לכעוס, אבל זה קשור בכלל מידות שלנו.
היום אנחנו מרגישים שהכל חייב להיות כאן ועכשיו – מיידי (כמה פעמים הפלאפון רטט תוך כדי התשובה?). לפעמים זה מוביל אותנו לחיות ´שם´ ולא ´כאן´.
בעבודת המידות זה בדיוק ההיפך.
לא הכל מיידי אלא הדרגתי ואנחנו חיים ´שם´ כדי לחיות ´כאן´.
מה הכוונה.
אנחנו עובדים על המידות לא רק בשעת ניסיון ומבחן, אלא לפני.
את דחיית הסיפוק המיידי והחשיבה אנחנו עושים כל הזמן וזה דבר שמובנה כבר בענין הברכה לפני האוכל (בהנחה שלא חוטפים את הברכה בין הרמת הכפית לבליעת המרק / גלידה).
על טכניקת ´נשימה עמוקה לפני שמגיבים´ לא מתרגלים רק בשעת מבחן אלא גם בשעת נחת.
מתוך זה אנחנו מרגילם את המח והגוף לפעול ככה ולהירגע וזה כבר נחקק בנו כך שגם כאשר רף הכעס עולה לא תמיד נכעס כמו עכשיו.

כמובן זה לא תמיד פותר הכל, אבל זו התחלה.
אז איך נסכם בקצרה?
תהליכיות והכנה.
מילה אחת מסמנת עצה של דפוס מחשבה והשניה עצה מעשית.

יש עוד שתי עצות קצרות ביותר.
האחת – למידה על מידת הכעס, דבר שיכול לשים את הראש במחשבה על כך ועל ידי זה להירגע (ולא, זה לא ביבליותרפיה, אם כי זה גם יכול לעזור)
השניה – תפילה, שאני בטוח שאת כבר עושה. עצם התפילה גם שמה את המחשבה על המקום הזה שמבקש לעבוד על המידה הזאת.
זכרי!
עבודת המידות הוא דבר תמידי, בדומה לכושר גופני.
אין דבר כזה סיימתי, אלא עבודה מתמדת (וזה נועד לחזק).

אני מקווה שזה עזר, ואם כן נשמח לשמוע.
אם תרצי שנרחיב על זה, ניתן עוד טיפים או שיש עוד שאלות תרגישי בנח לפנות ולשאול.
ישר כח על השאלה, ההתמודדות והבירור.
שיהיה רק – בנחת,
נתנאל
netanelweil@gmail.com