בשבט שלי רוב הבנות לא נגעות בבנים והבנים פשוט נוגעים בנו בכוונה ! וזה די מוזר כי עד לפני כמה זמן אני הייתי הילדה היחידה בשבט שלא נגעה בבנים והבנים לא היו נוגעים בי הרבה בכוונה אבל מאז שהרבה מהבנות לא נוגעות בבנים הם נוגעים הרבה פעמים בכוונה !
אז רציתי לשאול מה לעשות בשביל שהם יפסיקו לגעת בנו?
שואלת יקרה,
קראתי הבחירה שלך ושל חברותייך ואני מוכרחה לומר שאני מלאת הערכה. עשיתן בחירה לא פשוטה, אבל בחירה שמעידה על רצון גדול ועל התמודדות שנראה שאתן עומדות בה בכבוד.
לגביי שאלתך-
אני חושבת שניתן לחלק את התשובה לשני חלקים – רעיונית ומעשית.
מבחינה רעיונית – השאלה היא על הצבת הגבולות שאנחנו קובעים מול אנשים חיצוניים אלינו, או מול החברה אם תרצי.
במצב כמו שמירת נגיעה בחברה שבה השמירה הזו לא מיושמת, אנחנו רואות פתח קטן של התמודדות על האמונות והערכים שלי, מול חברה שלא מחוברת לאותו ערך. רעיון הכבוד לזולת טוב ויפה וחשוב, אבל אנחנו כבני אדם לפעמים שוכחים אותו, ובעיקר כאשר הזולת שונה מאיתנו.
ותרשי לי לומר בסוגריים, שההתמודדות הזו לאורך השנים מגיעה שוב ושוב בתלבושות אחרות (בשירות לאומי, בלימודים האקדמאים, בעבודה, בשכונת המגורים…).
אני חושבת שהנקודה החשובה היא להקרין כלפי חוץ את השלמות שלך עם הרעיון הספציפי, את האמונה שלך בדרך בה בחרת. להקרין כלפי חוץ ביטחון, וממילא החברה שבחוץ תלמד להכיר ולהעריך – ולכבד את רצונך.
ומהצד השני, במקרה של פגיעה בך ובאמונתך – להבהיר חד משמעית שנחצה פה גבול שלך ושאסור שזה יקרה שנית.
זה מצריך עמידה איתנה, בלי ליפול לרגעים המביכים ולצחוק מתוך בושה או מבוכה. זה מצריך חוזק פנימי ולא להתבייש להעיר למי שפוגע בגבולות הללו.
מבחינה מעשית –
זו עבודה שדורשת עקביות ומאמץ מצידך-מצידכן.
אני זוכרת את עצמי בתור מדריכה, במקום שבו שמירת נגיעה לא היה ידוע כמושג וכהלכה… מותר לציין שכשהחניכים שמעו על כך, התגובה הייתה כמו של הבנים שאת מתארת.. לקח לי זמן לחשוב על דרך פעולה.
אחרי שביקשתי מהם להפסיק, לא בפרהסיה, אלא בצורה אישית, וללא קהל שיגרור אותם להגיב בפומביות ואולי גם בחוסר רצינות, החלטתי שמי ייגע בי, ולא נגיעה שלא-בכוונה, יזכה למבט ויחס צונן לפחות עד סוף הפעולה.
אחרי שתי פעולות הם הפסיקו, ואחד החניכים הגדיל לעשות וביקש סליחה בשם כולם… אחרי זה הדברים נכנסו למסלולם.
אולי אצלי היה יותר פשוט כי הייתה לי סמכות עליהם. הייתי המדריכה שלהם.
אבל אני חושבת שאפשר להפעיל את דרך הפעולה הזו גם אצלכם. כמובן רק אחרי שהסברתם להם באופן חד משמעי, בלי לצחוק או להתבדח על כך שאסור להם לגעת בכן. נקודה.
מבחינת ההסברים – אני לא יודעת בת כמה את, אך נראה לי נכון לבקש ממדריך בוגר שידבר איתם. (אפשר לבקש מהמדריכה שלכן שתדאג לזה).
מקווה מאוד שהצלחתי לעזור.
אם את מרגישה שלא עניתי, או שאת רוצה להמשיך וללבן את הנושא, את יכולה בשמחה להתקשר לקו של חברים מקשיבים: 1-599-5000-54 בימים א´-ה´ בין השעות 21:00-1:00 בלילה, או ליצור איתי קשר במייל המצורף למטה.
שואלת יקרה,
שד´ יתן לכן כוח להציב את הגבול החשוב הזה, למענכן ולמענם.
רק אור וטוב,
אביגיל
avigail.p1@gmail.com
