שלום, קוראים לי מוריה. רציתי לבטא כמה רגשות שאני מרגישה ביום יום שלי… הרבה קורה לי שאני ממש ממש מרגישה א-ה-ב-ת ה' גדולה מאוד!!! עד כדי כך שאני מתחילה לבכות.. בכי של שמחה.. אני מאוד לא יודעת איך לבטא את זה.. מה עושים שאתה מאוד אוהב את ה'?? איך מראים לו זאת? אני אמורה לקבל על עצמי דברים כל פעם שאני מרגישה ככה…? אני תמיד אוהבת את ה' אך יש פעמים שזה באמת חזק מאוווד!! אשמח אם תיעצו לי מה עושים במצבים מרגשים אלו. מעריכה מאוד..
בס"ד
שלום לך,
שמחתי והתרגשתי לקרוא את דברייך. המצב שאת מתארת הוא מדרגה גבוהה שלא כל אחד זוכה לה. אמנם אהבת ה' היא מצוות עשה, שאנו אומרים פעמיים ביום ("ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"). אבל העולם הזה מסתיר את ה', ולכן רק מעטים זוכים לכך שהאהבה הזו תבוא להם באופן טבעי. התחושות האלה מלמדות שקיבלת משמים נפש רגישה וטהורה.
אני לא חושב שצריך לקבל עלינו דברים בכל פעם שאנו מרגישים את האהבה לה', מכיון שהכוחות שלנו מוגבלים ולא נוכל לעמוד בקבלות רבות. כדאי לקבל על עצמנו דבר טוב אחד או שניים ולא יותר, ורק אחרי שנתרגל אליהם להמשיך הלאה, ואת זה כדאי לעשות גם בלי קשר לתחושות כאלה או אחרות. אבל עם זאת אפשר תמיד לבטא את האהבה לה' במעשים שלא בצורה של "קבלה", אלא בצורה שנראית לנו מתאימה באותו רגע.
את אהבת ה' אפשר לבטא באופן מעשי בדרכים רבות, ואכתוב שתים מהן. הדרך האחת היא על ידי דיבורי התפילה. התפילה אינה רק בקשה ותחנונים, אלא חלק גדול ממנה – ברכות השחר, פסוקי דזמרה, הברכות הראשונות והאחרונות של שמונה עשרה, כל ברכות הנהנין ועוד – הוא שירות ותשבחות לה', והודאה על טובו ועל רחמיו וחסדיו הרבים. כדאי לנסות להתחבר לחלקים הללו בתפילה. גם חלק גדול ממזמורי תהלים מבטאים את הדבר הזה, ודרכם הביע דוד המלך את אהבת ה' הגדולה שהיתה לו. פעם עשיתי רשימה של מזמורים שמבטאים שבח והודיה לה', ואם תרצי כתבי לי ואשלח לך.
כמו כן, אפשר ורצוי לבטא את התחושות שלך במילים אישיות משלך, ולומר לה' מה שאת מרגישה. אפשר גם להפוך את התחושות הללו לבקשות: שנזכה להוסיף ולהתקרב אליו יתברך, שהעונג של קרבתו יישאר אתנו גם בהמשך ולא יעזוב אותנו (שכן טבעם של רגשות שהם באים והולכים מדי פעם), ושלא רק אנחנו אלא גם אחרים שלא זכו לכך, יזכו להכיר את ה' ולהתענג בטובו.
דרך שניה לבטא את האהבה לה' היא עשיית מעשים שיגרמו לו נחת רוח. אנו יודעים שה' הוא טוב ומיטיב ורב חסד, וכשאנו הולכים בדרכיו ומשתדלים גם כן להיטיב ולעשות חסד, יש לו יתברך נחת רוח מכך. פתגם חסידי אומר על עניין זה: "כשאוהבים את האב – אוהבים את ילדיו". כיון שכל עם ישראל הם ילדיו של ה', הרי שע"י עזרה והטבה לבניו של ה' אנו יכולים להשיב לו כביכול מעט מן הטובה שהוא משפיע עלינו. במיוחד אמורים דברים אלו לגבי אנשים שיש להם קשיים או ייסורים, שאותם ה' אוהב במיוחד וקרוב ומשגיח עליהם במיוחד, ולכן כשמיטיבים להם יש לו נחת רוח מיוחדת מכך.
חשבתי על עוד כמה דברים, אבל אני חושש שזה יהיה הרבה מדי. לכן אני מסיים כאן, ואם תרצי כתבי לי ואשמח להרחיב. ויהי רצון שנזכה כולנו לעבוד את ה' באהבה ובשמחה!
כל טוב
יוסף
yosefrez@gmail.com
