מה עושים עם הגאווה?

שלום לך יקרה!
קודם כל- זה מצוין שאת מודעת למצב הרוחני שלך ויכולה לשים את האצבע על מידות שאת צריכה לעבוד עליהם- זו התחלה מצוינת לשיפור והתקדמות…
את מתארת פה הרגשה שאת יותר טובה מהרבה אנשים ולפעמים גם מרבנים.
ואת מרגישה שזו גאווה…
יכול להיות שזו באמת גאווה, אבל הדבר הטוב הוא שאת [יודעת] שזה לא נכון.
את יודעת שזה לא נכון להגיד שאת יותר טובה מאנשים אחרים- ועצם זה שאת יודעת את זה אומר שאת לא [באמת] גאוותנית, אלא שיש משהו ש"משתלט" עלייך, כמו שכתבת וגורם לך להרגיש ככה.

אז בואי ננסה להבין מה זה הקול הפנימי הזה שגורם לך לחשוב ככה, מאיפה זה הגיע…
לעניות דעתי, זה נובע מהסתכלות מסוימת על העולם.
הסתכלות שבה כל העולם הוא מין סולם אחד ענק שבו כל אדם עומד על איזשהו שלב (מבחינת יופי, חכמה, רמה רוחנית וכו´) ורק אדם אחד יכול לעמוד על כל שלב, ככה שאם אני עולה שלב זה אוטומטית דוחף את האדם שהיה שם אחורה ואם אני יורד, זה אוטומטית מעלה אדם אחר…
נשמע מוזר?
ככה רוב האנשים מרגישים בנוגע לאחרים שמסביבם…
ומהגישה הזו נגרמים כל מיני רגשות שליליים: במצב שאני "מתחת" אנשים בסולם, יבואו רגשות כמו קנאה במי שגבוה ממני וכעס על מי ש"תפס לי את המקום"… ובמצבים שמרגישים "למעלה" בסולם, יכולה לבוא גאווה…
זו הסתכלות לא נכונה בכלל…

אז מה הגישה הנכונה?
הקב"ה ברא כל אדם פה בעולם בתור יחיד ומיוחד (ובטח שמעת על זה כבר אלף פעולות וסמינריונים במשך החיים…).
וזה אומר, לפי המשל שלנו על הסולם, שלכל אדם יש סולם משלו!
אם הגישה הקודמת היא שיש סולם אחד בעולם, אז היהדות אומרת שיש המון סולמות בעולם- לכל אדם יש את הסולם שלו וכל אדם מתקדם ועולה (או גם יורד…) בסולם ה[אישי] שלו!
אם אדם אחר עולה, זה לא משפיע בכלל על הסולם שלי! אני נשאר באותו מקום! לא ירדתי בגלל שהוא עלה- זה לא קיים!
זה העומק של ההתקדמות האישית של כל אדם.
לפי זה, ענווה זה הסתכלות על הסולם שלי בלבד בלי השוואות ל"סולמות" של אחרים…

אם זו גישה כ"כ לא נכונה אז למה אנחנו בכל זאת מרגישים ככה?
כי אנחנו חיים בחברה של עולם פיזי. ובעולם הפיזי, בחיים היומיומיים, לפעמים באמת יש הרגשה של "סולם אחד" לכולם.
אם אני מצליח בעבודה ומתקדם, זה באמת נכון שמישהו אחר אוטומטית יורד…
אם אני עוקף בתור, זה אומר שמישהו שהיה לפני, עכשיו הוא אחרי…
ולכן אנחנו מרגישים את זה גם על דברים לא פיזיים, על תכונות אופי, על מראה, על רמה רוחנית.

אז מה עושים עם זה?
קודם כל- צריך להבין שזה המצב וצריך לתקן את ה[מחשבות].
כל פעם שעולה לך מחשבה של גאווה, תחשבי על זה שיש הרבה סולמות תתרכזי בסולם שלך ולא בשל אחרים…
זה דבר ראשון.
דבר שני שחשוב להגיד זה שיש דברים שאנחנו חושבים שהם גאווה אבל בעצם הם לא.
למה אני מתכוונת?
זו לא גאווה לדעת מה היכולות שלי, לדעת במה אני טובה, להכיר את הכישרונות שבי [ולשמוח איתם]…
זו לא גאווה לשמוח שהצלחת לעשות משהו שאת מאמינה בו, שהצלחת להתגבר על עצמך, שהצלחת להתקדם מבחינה רוחנית, שאת מקיימת מצוות בשמחה…
זו לא גאווה!
אבל כשחושבים על כל מה שכתבתי רואים שהדברים האלה בד"כ כן מביאים לגאווה.
אז זו גאווה או לא??
צריך להבחין בין ה[מעשה עצמו] לבין [ההרגשה] שהוא נותן.
גאווה זו הרגשה ולא מעשה מסוים.
וכל הדברים שכתבתי הם מעשים שיכולים להביא להרגשת גאווה אבל הם עצמם לא מעשים של גאווה!
למה זה משנה?
כי אם מעשה מסוים לדעתך מבטא גאווה את יכולה להחליט להפסיק לעשות אותו וזה חבל ולא נכון, כי המעשה עצמו טוב ונכון…
הבעיה היא התחושה שמלווה אותו לפניו או אחריו. הגאווה.
מה זו גאווה?
גאווה זה הרגשת עצמי כשולט ופועל. אם עשיתי משהו טוב אז [אני] עשיתי אותו. [לי] יש את הכוחות, הכישרונות,הידע וכו´.
גאווה בעומק שלה זה הוצאת הקב"ה מהתמונה של החיים שלנו. זה להרגיש נפרד ממנו.
אם [אני] עשיתי ו[אני] מבין ו[אני] יודע אז אפשר להסתדר מצוין גם בלי הקב"ה…
בעצם, גאווה זו לא רק בעיה שלך.
זו בעיה כללית שנובעת מזה שאנחנו חיים בעולם הזה.
ב"עולם" מלשון "העלם"-שהקב"ה נעלם בו.
זה לא שהוא לא קיים פה, הוא נמצא, אבל קשה לנו לראות ולהרגיש את הנוכחות שלו.
וכאשר לא מרגישים אותו פה איתנו אנחנו מרגישים שכל מה שאנחנו עושים זה [אנחנו] עשינו.
ולצאת מהראיה הזו זה מאד קשה, כי זה בעצם נגד מה שאנחנו רואים בצורה הטבעית…
זה השורש של הגאווה.

ולמה צריך לדעת את זה?
בדיוק כדי לענות לאותו קול טבעי שאומר לך כל הזמן שאת יותר טובה מהחברה הזו והרב הזה והאדם הזה…
במקרים שאת מרגישה שהקול הזה "משתלט" עלייך, תעני לו!
תעני לו שבעצם כל ההתקדמות שלך, כל מה שעשית, הרמה הרוחנית שהגעת אליה- הכל נובע מזה שה´ איתך ועזר לך! בלעדיו לא היית מצליחה כלום!
כשאת מרגישה תחושה טובה שהצלחת לעשות משהו, שהתקדמת, שעלית עוד רמה רוחנית- במקום להתרכז באיפה המקום שלך יחסית לאחרים שאולי לא התקדמו, לא עלו, לא נראים לך במקום שלך- תתרכזי בהודיה לקב"ה ותבקשי ממנו שימשיך לעזור לך להתקדם…

ודבר אחרון- תזכירי לעצמך כל הזמן שאת לא השופטת של הקב"ה, שאין לך מושג מי יותר ממי וכמה כל אדם קרוב לקב"ה או באיזה רמה רוחנית הוא נמצא.
תיזכרי בכל הסיפורים החסידיים על האדם הכי פשוט או הכי מוזר או שנראה רשע שזכה לשבת בגן-עדן ליד הצדיקים הגדולים של דורו בגלל איזו מצווה שלנו נראית מאד קטנה ושולית- ויש הרבה סיפורים כאלה…
אנחנו לעולם לא נדע מה המעשים של כל אדם ומה ערכו- את זה רק הקב"ה יודע.
ושוב- תשתדלי להתרכז בעצמך ובמעשים שלך, להרבות במצוות, בתפילה, בקרבה לקב"ה, באמונה וכך גם פחות תתעסקי באחרים.

יקרה,
שאלת שאלה מקסימה וחשובה וניסיתי לתת לך כמה דרכים לחשיבה שיכולה לעזור להתגבר על הרגשות שבתוכך.
אבל-
חשוב שקודם כל ולפני הכל תתפללי לקב"ה שיעזור לך בזה, שלא ייתן לך ניסיונות, שיזכה אותך להתגבר על המידה הזו ולהגיע לענווה אמיתית ולקרבה אליו יתברך…
שה´ יהיה בעזרך ואני מתפללת איתך להצלחה!

אם יש לך עוד שאלה, אם משהו לא ברור, אם את רוצה להמשיך להתייעץ- את מוזמנת בכיף לחזור אלי למייל…
ושוב- הרבה ב"הצלחה!
נעה.
noale@shoresh.org.il