מה עושים שלא בא להתפלל?

שלום לך מדריכה.

נפתח בסיפור. לפני מספר שנים כשהייתי מדריך, ב"בין הזמנים" (החופשות של הישיבות) התפללתי בישיבה פלונית, תוך כדי חזרת הש"ץ ראיתי חלק מרבני הישיבה (ואם אני זוכר נכון – גם את ראש הישיבה התיכונית) שגרים במקום והיו בחופש מדברים במהלכה. אח"כ נגשתי אליהם, ואמרתי שעכשיו אני מבין למה החניכים מדברים בתפילה. המדריך – תיכוניסט בעצמו. רואה במהלך תקופת הלימודים את הרבנים שלו לא מדברים, ובחופשים כן. החניך – רואה את המדריך שלו לא מדבר במנחה של שבת אבל מדבר בתפילות אחרות, וכך הוא לומד להבין את ערכה של התפילה באמת. הם התביישו ולא אמרו דבר. אמנם הייתי חצוף למדי, ולא הייתי מציע לאף אחד ללמוד מהדרך שבה נהגתי שאינה דרך ראויה, אבל זה בא לשקף בעיה קשה שקיימת אצל כולנו. לפעמים אין חשק להתפלל.

כל הכבוד לך שאת יודעת להישיר מבט ולנסות למצוא פתרון.

אני לא אעביר לך פה פעולה על התפילה, מהותה וחשיבותה – כי את המדריכה פה… אבל אני רוצה לחדד נקודה שאולי לא מספיק באה לידי ביטוי בתודעה. התפילה הינה צינור קשר שלנו עם ה´. לשבחו ולפארו, להודות לו על כל החסדים והטובות שגומל עימנו וגם לבקש בקשות. בקשות קטנות ופרטיות ועד בקשות לאומיות ועולמיות.
וכך כותב הרמב"ם בהל´ תפילה (בדילוגים). חיוב מצווה זו, כך הוא–שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום, ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה´ על הטובה שהשפיע לו: [כל אחד כפי כוחו. אם היה רגיל, מרבה בתחינה ובקשה* ואם היה ערל שפתיים, מדבר כפי יוכלו ובכל עת שירצה.] וכן מניין התפילות, כל אחד כפי יכולתו–יש שמתפלל פעם אחת ביום, ויש שמתפלל פעמים הרבה. [וכן היה הדבר תמיד ממשה רבנו, עד עזרא. ]
כיון שגלו ישראל…נתבלבלה שפתם, והייתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה. ומפני זה, כשהיה אחד מהם מתפלל, תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקודש, עד שיערב עימה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותיקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר: שלוש ראשונות, שבח לה´* ושלוש אחרונות, הודיה* ואמצעיות, יש בהן שאילת כל הדברים לכל איש ואיש, ולצורכי הציבור.
נמצאנו למדים שעיקר התפילה היא בצורה הפרטית בה מדבר אדם עם ה´ יתברך. אך יש חיוב מדברי חכמים להתפלל את הנוסח שהם תיקנו כדי שנוכל למצות את מהות התפילה. ומי שקשה לו עם השגרה של התפילה הקבועה (וגם מי שלא) כדאי מאוד שיוסיף לעצמו את התפילה המקורית – שיחה פרטית עם ה´. ככה נחוש שאנו עומדים באמת לפני ה´ ומשוחחים איתו מעומק ליבנו. צורת תפילה זו קרואה "התבודדות", וקראנו שכך נהגו להתפלל ממשה רבינו ועד עזרא הסופר (כ1000 שנים!) גם לאחר שחובר נוסח התפילה המשיכו בזה גדולי ישראל. הידוע והמפורסם שבהם -שחרת על דגלו את ההתבודדות כמפתח לעבודת ה´ היה ר´ נחמן מברסלב. שאמר שההתבודדות הינה מעלה עליונה וגדולה [מן הכל].
ולעצם השאלה, אמנם את אישה ואינך חייבת להתפלל שלוש תפילות. אך לדעתי כיוון שאת בתפקיד חינוכי של הדרכה, את צריכה להתפלל גם כשלא בא לך. אני ממש לא מציע לך לעשות שקר בנפשך ולעשות הצגה לחניכות וגם סיפרתי את הסיפור שלמעלה לא כדוגמה…
קצת קשה לי להבין איך [לא מסוגלים] להתפלל. זה לא נראה לי כל כך קשה. [וגם אם יש דברים קשים אז מתאמצים.] האם כל דבר שהיית מתקשה בו היית מוותרת עליו, כאשר את יודעת את חשיבותו? להדריך זה קל? לחנך אחרים זה קל? גם לחנך את עצמך זה לא קל, אבל [את] האחראית המרכזית כדי לעצב את דמותך הרוחנית. אני יכול לייעץ לך משהו שאני משתמש בו לפעמים. תבחרי חלק מהתפילה ותחליטי שאת מתאמצת בל כוחך כדי להתרכז בו ולהגיד אותו באופן פנימי ואמיתי. ועליו תלכי עד הסוף! באטרף! שום מחשבות זרות ושום הפרעות. אפשר להתחיל בפיסקה קטנה ולהגדיל אותה עם הזמן, ותתפלאי, זה לא ייקח הרבה זמן. צריך רצון אמיתי ומאמץ – וכך מקבלים תוצאות באמת. תשתדלי להעמיק [במהות] התפילה וכך גם יקל עלייך בתפילה עצמה. יש ספרים ומאמרים טובים מאוד שעוסקים בנושא, למשל:
https://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=5543
https://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=3034
אני מאחל לך הצלחה בכל ובפרט בעניין זה. אפשר להמשיך ולדון בשאלות אלו ובשאלות נוספות דרך האתר או ישירות.
בכתובת המייל שלי:
bin725@Gmail.com.
כל טוב, אברהם.