אני מבין את חשיבותו הגדולה מאוד של בית המקדש כמרכז רוחני לעם ישראל ולאנושות כולה, כמקום שבו מתגלה כבוד ה' בעולם והקשר הנצחי בנינו לבין הקב"ה. אך אינני מבין את עניין הקורבנות, במיוחד קורבנות מן החי. מה פשר פולחן בע"ח?כשאני חושב על זה זה נראה לכאורה כ"כ תלוש מהמציאות המודרנית, מן פולחן שהיה מקובל בעבר בשבטים פרימיטביים.אני מתנצל על ההשוואה, אבל חשוב לי לומר ולבטא מה אני מרגיש.
תודה מראש!
שלום לך,
קודם כל יישר כוח גדול על השאלה שמראה על רצון להעמיק וללמוד, להבין את עיקרי אמונתנו ולהפנימם עד כדי עיסוק גם בתחומים שאינם נוגעים (לכאורה) לחיי היום יום העכשוויים שלנו.
ועכשיו לעצם העניין.
אינך צריך להתנצל על ההשוואה לשבטים פרימטיביים. היא נעשתה כבר על ידי גדולי ישראל והרמב"ם בראשם. המהר"ם אלשקר מביא סייעתא לרמב"ם על פי מדרש שאומר שהקב"ה לא חפץ בקרבנות אלא ישראל רצו לעבוד את ה' כמו שאומות עובדות את אלוהיהם והקב"ה הרשה זאת כדי שישראל לא יממשו את רצונם זה בהקרבה לאלילים. היו שרצו להסביר על פי זה את דעת הרמב"ם שמצוות קרבנות תתבטל לעתיד לבוא כי כבר לא יהיה יצר כזה וממילא לא יהיה צריך לתת לו פורקן על ידי קרבנות. ר' צדוק הכהן מלובלין לא הסביר כך את הרמב"ם והוא אומר בספרו צדקת הצדיק (אות מב') שגם לפי דעת הרמב"ם יש בקרבנות עניין אמיתי ולכן הם יהיו קיימים לעולם. הוא מסביר זאת (על פי מה שהסביר אותו הרב אליעזר מלמד בשיעור בישיבת בית אל) שישנו קישור בין האדם ורכושו עד כדי כך שהם משפיעים אחד על השני וכמו שרואים אצל חמורו של ר' פנחס בן יאיר שהקפיד לאכול רק אוכל כשר. כאשר אדם נמצא בקשר טוב עם מישהו הוא חפץ גם לתת לו משהו. אדם שנמצא בקשר טוב עם הקב"ה או רוצה לחזק את הקשר הזה נותן לקב"ה בתחומים רבים, מעשי מצוות שמשפיעות טוב על העולם והן רצון ה' וכו', עבודת מידות וכו' וכו'. חלק מתהליך נתינה זה הוא נתינת הרכוש שהוא חלק מהאדם כמו שאמרנו בקצרה למעלה.
תהליך זה של נתינה הוא חשוב מאוד, ולכן על סמך ידיעת ה' את רצון האדם לתת לו, רצון שהוא כשר ביסודו על אף שלקב"ה אין צורך בקרבנות, הקב"ה איפשר לאדם לתת לו את הקרבנות. מכיוון שכל דבר בעל חשיבות מלווה בסדר מסויים גם צורת הקרבת הקרבנות, זמנם וכו' נקבעו.
זו כמובן תשובה אחת וגם היא מובאת בקצרה. תשובות נוספות נמצאות לאורך פירוש העמק דבר של הנצי"ב על התורה בו הוא מבאר שעל ידי הקרבנות נמשך שפע לעולם כי כדי לקבל מהקב"ה צריך להוכיח שאנו משתמשים בדברים כראוי והקרבת הקרבנות שמקיפה את כל חלקי החיים, הדומם, הצומח והמדבר, ממשיכה קיום לכל הדברים האלה ומשפיעה עליהם ברכה.
הסבר נוסף על עניין הקרבנות נמצא בספר הכוזרי ויסוד דבריו הוא שכמו שכדי שנשמה אלוקית תמשיך לחיות בתוך גוף חומרי היא חייבת מזון חומרי כך גם בבית המקדש שכפי שציינת בשאלתך הוא מקום השראת שכינה ישנו צורך ב'מזון חומרי' כדי שהשכינה תמשיך להתגלות במקום גשמי זה באופן השלם. על פי זה הוא מסביר את הביטוי 'קרבני לחמי לאישי' שכוונתו שהקרבנות הם לחם, מזון, לקיום האש האלוקית (אך לא לקב"ה עצמו, חלילה) שירדה מן השמים והייתה במקדש.
כל התשובות האלו הן תשובות קצרות המיועדות לתת חומר למחשבה. האריכו רבים לבאר את סדר הקרבנות עצמו וכבר נחלקו האם ישנו בכלל צורך להסביר את פרטי המצוות או רק את היסוד שלהן אבל לא נאריך בעניין כי אין הוא תוכן השאלה.
אני מקווה שהרעיונות שהובאו כאן בקצרה יספקו אותך. אם לא, אל תהסס לשאול שוב.
יהונתן, חברים מקשיבים
