מה שווה מה שאני עושה?

שלום רעות!
 
אשרייך שאת מוטרדת מדברים כאלו! זה מראה שיש לך אישיות בריאה השואפת תמיד קדימה.
אכן יש לך בעיה רצינית. היצר הרע שלך מצא תחבולה מקורית איך להפיל אותך בפח. (האמת היא שהיא כבר לא כל כך מקורית, היא די נפוצה…). היצר הרע שלך יודע שאת אדם טוב, ששואף לעשות טוב, והוא איננו מצליח לשכנע אותך לבחור ברע. לכן הוא בוחר בתחבולה ערמומית. הוא יודע שכדי לעבוד את ה' אדם צריך להאמין בעצמו, ביכולת שלו לעשות טוב. הוא גם יודע שאת בוחנת את דרכיך באופן מדוקדק, ולא מסתפקת בלהיות טובה "באופן כללי". ולכן הוא מכניס לך מחשבות שאולי ה"טוב" שלך הוא לא כל כך טוב. אולי בעצם את סתם אגואיסטית שדואגת לעצמך? ככה היצר הרע מנסה לפגוע בבטחון העצמי שלך, ואולי בשלב הבא את כבר תחשבי שאת צבועה, ובסוף אפילו תמנעי את עצמך מלעשות דברים טובים, "כי בעצם אני רק עושה את זה בשביל שיראו, וזו צביעות, אז עדיף שלא לעשות את זה בכלל…".
איך הוא עושה את זה? הוא לוקח חסרון אנושי בסיסי ביותר, שכמעט ואין אדם שלא לוקה בו, וגורם לך לנפח אותו ולראות בו כתנאי מינימלי של אדם טוב וישר. זה הרי ברור לך שאין אדם מושלם. ואין אדם – אין אדם!!! – שלא איכפת לו הכבוד שלו בעיני הזולת. אבל היצה"ר גורם לך לראות בתיקון הפגם הזה תנאי להיות אדם טוב, ומכיוון שלעולם אי אפשר לתקן את זה לגמרי, הוא מצליח לפגוע באמון שלך בטוב של עצמך.
כמה מתוחכם היצר הרע!!!
אבל את, רעות, יותר חכמה ממנו. את יודעת להתעלם מהתחושות הללו, ולהמשיך להאמין בטוב שבך. את באמת חושבת שלא היית עושה טוב אם לא היו יודעים על כך? האם כשאת עושה טוב את חושבת רק על הכבוד שייצא לך מזה? ברור שזה לא כך! אולי זה משפיע עליך – וזה טבעי! – אבל זה לא תנאי לעשיית הטוב שבך. אני בטוח בזה.
ואם את חושבת שזו תכונה של אנשים קטנים ואנוכיים, אז אני אראה לך שאת טועה. מי הוא אוהב ישראל הגדול? הלא זה הוא אהרון הכהן, שבמותו בכו עליו כל ישראל, משום שהיה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. באמת אוהב את הבריות! כל שכן את אחיו, משה, שבזכות ששמח בלבו, באמת, על מינוי אחיו לאבי הנביאים זכה לחושן שמונח על הלב. מי יכול להגיד שהוא אוהב את ישראל כאהרון? ותראי מה כתוב במדרש רבה. כשחזר משה ממדין יצא אהרון לבדו להקביל את פניו והתורה מעידה עליו שהוא שמח בליבו. ואומר רבי יצחק בר מריון, שאילו היה יודע אהרון שיהיה כתוב בתורה איך הוא קיבל את פני משה, הוא לא היה מסתפק ב"לשמוח בלבו". הוא היה מארגן קבלת פנים חגיגית, עם תזמורת וכדו'. זה ממש מדהים! אפילו אהרון הכהן מושפע ממה שאחרים אומרים עליו, ואפילו הוא היה מתנהג אחרת אם אנשים היו יודעים. אז מה? אז אהרון הוא אגואיסט, רח"ל? אהרון לא אוהב את משה באמת? חס וחלילה! זה פשוט דבר טבעי. (הערה חשובה: כמובן שאין לנו שום תפיסה בגדלותו של אהרון הכהן, ודבר טבעי אצלנו זה לא בהכרח דבר טבעי אצלו, אבל אנו לומדים מתוך דברי המדרש את העקרון הזה, שאדם שיודע שדבריו מתפרסמים עושה אותם טוב יותר).
 
נכון. צריך להשתדל להתקדם תמיד. וגם בדבר הזה אפשר להתקדם – בשביל זה נכתב המדרש שהבאתי. אבל צריך להיזהר לא לדרוש מעצמך יותר ממה שאת מסוגלת כרגע, ובוודאי שלא לקחת את הדרישות הללו כקנה מידה לטוב שבך. יותר חשוב שתנצחי את המחשבות שהטוב שלך הוא כיסוי לאגואיסטיות – שזה שקר וכזב, מאשר שתצליחי לזקק את המידות שלך עד למדרגה שלא תערבי בהם שום דבר מלבד השאיפה לטוב ולאמת. וגם לשם תזכי בעז"ה להגיע בסוף, אבל רק אחרי עמל גדול, כמובא בספר "מסילת ישרים" בכל הפרקים המובילים עד לפרק העוסק במידת הטהרה, שעליה את מדברת.
 
כמו כן ראי קישור לשאלה דומה, עם התמקדות בדרכים להתקדם בדבר הזה:
 https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=42482
 
ותאמיני בעצמך!
 
משה, חברים מקשיבים
moshfried@hotmail.co.il