קיים מקרה שנערה דתיה שומרת מצוות נמצאת בקשר עם בחור חילוני "שמאמין" במציאות הקב"ה. אך הוא לא מאמין בדת- בצורה של עבודת האלוקים. יש לו אמונות קצת מוזרות… הבחור הזה אוהב את החברה שלו מאוד ורוצה להתחתן איתה. הוא אמר לה שהוא מוכן בשבילה אפילו להיות דתי אדוק ולבצע את ה"מעשים הנדרשים" אך ללא אמונה. אלא כדי לרצות את חברתו. הכל חיצוני… זה כאילו הוא "עושה טובה". בשבילה ולא בשבילו, לא מרצונו כי אמונה אמיתית וטהורה במעשיו לא תהיה. האם מעשיו נחשבים? איך אדם כזה יחשב בעיני הדת וההלכה? והאם על הנערה להסכים לכך ולחיות איתו ב"חיים שקריים"?
מקווה לתשובה מהירה.
שלום לך.
לדעתי, השאלה המרכזית אינה איך אדם כזה ייחשב בעיני הדת, כיון שזהו חשבונו של האדם מול ריבונו של עולם. השאלה המרכזית היא נכונותה של הבחורה לבנות "בית נאמן בישראל" שאינו ממש נאמן, ושכל הזמן יש משחק של "כאילו" דתיים.
לקשר כזה ישנה בעייתיות מכמה כיוונים.
ראשית – הזוגיות. כמה זמן יכול בן זוג "לעשות טובה" בשביל זוגתו? האם לא יקרה מצב שימאס לו לאכול כשר, לשמור שבת, להקפיד על טהרת המשפחה, לצום צומות וכו' וכו' – לעשות הכול ללא אמונה? וכיצד תרגיש בת הזוג שכל הזמן היא "חייבת לו" – כי הרי הוא "עושה בשבילה"? האם תנסה "לפשר" "להקל" – עד שקיום המצוות שלה ייפגע?
ושנית – מה אם הילדים? האם ניתן לגדל ילדים מתוך הצגה ושקר? יותר קל להסביר לילדים שאבא חילוני, מאשר אבא "שעושה מעשים" וחי "חיים שקריים"! יש פה בעיה יסודית של בניית מידות ישרות אצל הילדים.
לא ניתן לבנות בניין יציב מקירות ש"כאילו" חזקים כלפי חוץ, שנראים צבועים יפה אך חלשים מבפנים. בניין חייב להיות קודם כל אמיד : לקשיים, רוחות נושבות, לטלטולים ושינויים. ונישואין הם דבר מספיק חשוב בחייו של כל אחד שכדאי בשבילו להשקיע מעט יותר זמן ומאמץ כדי שהתוצאה תהיה טובה ומושלמת לשנים רבות.
שלך
נעמי, חברים מקשיבים
