שלום, יש לי התלבטות, אני "כבר" בן 22 ואין לי כוח לקשר, לא מבחינה ריגשית, פשוט היה כ"כ הרבה קשרים של ידידות עם בנות שכבר אין לי כוח לקשר רציניעם כל הפוזות.
הייתי בישיבה הגבוהה ניתקתי קשרים עם הידידות, התגייסתי כבר שנה , התחלתי לצאתופשוט לא היה לי כוח להתחיל הכל מהתחלה…
יכול להיות בגלל שהצבא "סוגר" אותי מבחינת התפתחות הנפש, כמו שאומרים נחזור לישיבה נתחזק קצת ונתחתן מתוך תורה..
אבל פשוט אין לי כוח ל"קוצ'י מוצ'י" לתשומת לב המרובה..
מניסיונךכם..זה עובר או פשוט אני אתגבר על הדחף הריגשי הראשוני?
שלום לך.
אני מבין את התחושות שלך, ומאוד הייתי רוצה לעזור לך.
הבעיה שלי שאני לא מכיר אותך, ולכן קשה לי לכתוב תשובה שהיא תתאים אליך במיוחד, ולכן הדבר הטוב ביותר לדעתי זה, למצוא רב שמכיר אותך, ולדבר איתו בהרחבה על כל הנושא. לא תמיד זה כל כך נעים, אך הרב הזה יוכל לכוון אותך באופן אישי למה שמתאים לך.
אתה למדת בישיבה, ואני מאתר לעצמי שאתה מכיר את הרבנים בישיבה, תנסה לשבת עם עצמך ולחשוב האם יש רב שאתה מעריך באמת, רב שמבין גם בנפש של בני אדם, שיוכל לכוון אותך, ותבקש ממנו שאתה רוצה לדבר איתו.
במידה ואין לך את האפשרות הזו, מסיבות שונות, אכתוב כמה דברים כלליים.
א. הגיל שלך מתאים להתחתן, אם כי עדיין לא לחוץ. אתה נמצא בשלב שלא כל כך כדאי להזניח את הנושא, ומצד שני חשוב לא להיות לחוץ.
ב. פעמים רבות בזמני פגישות מרגישים שאין כח להשקיע, ושאין רצון, אך צריך לדעת להתגבר על התחושות האלו. כאשר משקיעים נכון בפגישות, מגיעים לשלב שמרגישים שהקשר הזה שונה, ושאפשר לפתח אותו, ואז מקבלים כוחות מעצם הקשר, לכן חשוב לא להתרגש יתר על המידה מהתחושות האלו, לדעת שהן עוברות, וגם אם לא אפשר להתגבר עליהן.
ג. לפעמים יש אנשים שבגיל שלך עדיין לא בשלים לחתונה, להקים בית, וראוי לבחון את הדבר היטב. ריחוק מבנות איננו מהוה אינדיקציה להתאמה נפשית לשלב המתאים.
ד. תשומת לב מרובה זה דבר חשוב, וזו הזדמנות להשקיע בדבר, כאשר תצליח לרכוש לך דבר חשוב לכל החיים, גם ביחס לילדים וגם ביחס לבית ולדברים רבים וחשובים, ולכן אסוף את הכוחות והשקע בכך, ותגלה עולם נפלא.
ה. עד כמה אתה מסוגל להתגבר על הדחף קשה לי לענות אך אני מאמין שאתה מסוגל, שכבר עמדת בנסיונות לא פשוטים והצלחת, ולכן אני מאמין שגם בזה אתה תצליח. כמובן שתפילה תמיד מוסיפה ומועילה, נותנת כוחות וה' עוזר.
ו. זמן הצבא האם מתאים לחתונה ולפגישות? קשה מאוד לדעת, צריך לבחון כל מקרה לגופו, לפי הזמן שהאדם נמצא, איזו מסגרת וכו'. אם הפגישות תהיינה פעם בשלושה שבועות, לא נכון להתחיל עם זה, שזה פשוט לא כל כך יעיל ומצער את האחרים, את מי שאתה נפגש איתה, ולכן לא ראוי, אך אם אתה קרוב לבית, או חוזר הרבה, אפשר לבחון את הדבר למעשה.
שיהיה המון הצלחה
יצחק.
zahig2@shoresh.org.il