בסיעתא דשמיא
שלום,
רציתי לדעת האם מותר לאדם להתגאות כדי שיחזק את הערכה העצמית שלו.
אני אישית לפעמים קשה לי להעריך את עצמי אני תמיד רואה את הטוב שיש באחרים לפעמים אני מתייאשת שאחרים הטובים ואני לא ואני מנסה למצוא נקודת טובות ועד שאני מוצאת אני מגיעה איתם לידי גאווה ,
וכל המצב הזה של הקנאה והתחרותיות משגע אותי נורא
איך אפשר חהתמודד עם המידות האלה??
שלום לך,
שמעתי פעם שעור של הרב אליעזר קשתיאל (מהאתר בני דוד של המכינה בעלי) שאמר בשם הרב קוק כי יש בהחלט מקום לשמור מחמאות על מנת להשתמש בהן לרגעי משבר – אני אף מכיר מישהי ששומרת בטלפון שלה הודעות מחמיאות מאנשים שונים ששלחו לה במשך חייה על כל מיני תחומים והיא צופה בהם הרגעי חולשה ומשבר – לכל אחד יש – גם רגעי משבר וגם רגעי הצלחה בהם הוא מקבל מחמאות.
כמו כן כפי שציינת ודאי שיש בך צדדים טובים (וזכרי שאף פעם לא בודקים זאת ביחס לאחרים) ואם כן ודאי שיש לך לשמוח בכוחותיך ובמה שה´ חנן אותך.
יחד עם זאת, שמחה בדברים הטובים שיש לך אין פירושה גאווה!!! גאווה פירושה שאת שוכחת את מי שנתן לך את כל הדברים הטובים הללו, ומייחסת אותן לעצמך. בהמשך אצרף לך הרבה קישורים בנושא.
קנאה ותחרותיות הם פרי ידיה של תרבות המערב.
תרבות המערב מאמינה ביש המוחשי ולא בעולם הפנימי. מכוח זה הכל נמדד לפי מה יש ומה מרגישים ומה רואים ולא לפי כיצד האדם מגלה את כוחותיו הפנימיים כלפי חוץ – ביחס לעצמו.
יש תפקיד לתרבות המערב – היא מקדמת את העולם החומרי, כיוון שיש בתחרותיות כדי לגרום התקדמות. מאידך היא רומסת את החלש ואת הפחות טוב, וכתוצאה מכך היא אף מאבדת צלם אנוש שהרי מייחודיותו של האדם היא לא בצדדיו החומריים אלא בצידו הרוחני. בכוחותיו ביכולת שלו להתגבר על החומר ולהיטיב לעיתים אף בניגוד לטבע חומרו.
ככל שתעבדי יותר על שאיפותיך הרוחניות כן תקטם אצלך הקנאה שמוציאה את האדם מן העולם. – מהותה היא הפך העולם המיוסד על חסד ה´ ועל כן היא גם מוציאה מן העולם.
כדי להתגבר על קנאה יש להעניק. נתינה מפתחת את תחושת הקיום מעצימה אותה ואף גורמת לרצות בעוד חיים. זה סוד החסד. על הצדקה נאמר וצדקתו עומדת לעד – שום עבירה לא יכולה להחליש את כוח הצדקה. זו זכות קיימת. אם תתעסקי בנתינה שיסודה אכפתיות ודאגה לאחר תחושי גם את מיוחדיותך במסגרת שלך ופחות תקנאי כי לא תרצי לקבל אלא לתת.
אסיים בכך שהכרה ב – מי אמני ומה אני אינה גאוה. אך אם אדם חושב שבזכותו הוא הגיע למה שהגיע אז זו גאוה. על האדם להכיר ביכולותיו ומתוך כוחותיו הייחודיים להעניק. אם הוא מעניק הוא מבין שהוא קיבל את הכוחות הללו ולא השיג. מתוך שהוא מבין שהוא קיבל אותם מה´ הוא רוצה גם להדבק בדרכו של ה´ ולהעניק הלאה, ומכך הוא חש עוד יותר את שקיבל ונמצא נשכר גם בעולם הזה. – אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קימת לעוה"ב – גמילות חסדים.
בהצלחה – ואל תשכחי לעשות בנאמר לעיל שימוש בגדרים הגיוניים.
וראי אוסף קישורים על קנאה והערכה עצמית:
חוסר ביטחון עצמי – מה עושים? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=43754
ביטחון עצמי נמוך (הרב עוזיאל אליהו): https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=44289
דימוי עצמי נמוך (הרב יוני מילוא): https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=39090
קנאה בחברות וחוסר הערכה עצמית: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=19647
ענווה והערכה עצמית: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=836
איך מחזקים את ההערכה העצמית? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=63394
איך לאהוב את עצמי? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=66264
איך לאהוב את עצמי? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=83933
אני ביישנית מידי: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=80382
שבוע טוב
איתיאל
itielgv@gmail.com