שלום לכם,
קודם כל תודה רבה על האתר המדהים הזה.
דבר שני, יש לי שאלה, הרהור, או איך שתרצו תקראו לזה.
אני שמינסטית ועומדת לסיים את האולפנא בה אני לומדת, ב"ה אני דתיה חזקה (כמובן שלומדים ומתחזקים עוד ועוד ותמיד יש מה לשפר!!).
בזמן האחרון אני די חושבת על החתונה שלי.. מי הבעל? איך נחיה?? זה מאוד מטריד אותי.
בעקרון אני מהבנות שאומרות שזה לא טוב להתחתן מוקדם, הבת צריכה קודם להתחיל ללמוד להתבסס ורק אז להתחיל לחשוב על חתונה, אבל בליבי פנימה יש לי רצון לחתונה עכשיו..
אני יודעת שזה לא מציאותי שאני אתחתן עכשיו כי הקמת בית בעם ישראל זה דבר ענק ועם הרבה מאוד חשיבות!, אני לא רואה את עצמי בעוד כשנה עם ילד..אבל מה אני יכולה לעשות??
האמת מהבת מצווה שלי היו לי הרגשות מסויימות כלפי מישהו מהשבט אבל זה כבר עבר לאחר כשנתיים.. לא היה שום דבר ביננו…רק אני חשבתי על זה(ככה אני חושבת.)
אבל כבר לפני כמה זמן אני מוטרדת במחשבותי כל הזמן על בחור שאני מכירה מאיפה שאני גרה הוא בחור שגדול ממני (בצבא) בחור מקסים – טוב לב , חברותי, מבחינה תורנית חזק מאוד..ובכל פעם שאני רואה אותו יש לי תחושות פנימיות.. לא יודעת איך להגדיר זאת.
בכל פעם אני מקווה בליבי שהוא יכתוב לי איזה מכתב, שיגיד מה הוא חושב איך הוא מרגיש. למרות שבכלל אני לא חושבת שהוא חושב עלי..
ת'אמת אני קצת מבובלת, לא יודעת אם הייתי רוצה דווקא אותו בתור בעלי בעז"ה בעוד כמה שנים, או מישהוא אחר.
בקיצור, מה אני עושה עם ההרגשות, התחושות, המחשבות והתהיות שיש לי?
זה סימן שאני בשלה לנישואין או דווקא ההפך?
קצת מבולבלת ותוהה על העתיד..
תודה מראש.
שלום לך.
משאלתך אכן ניכר שאת מבולבלת. את חושבת שלא צריך להתחתן מוקדם, ובכל זאת יש לך מחשבות על חתונה. יש מישהו ספציפי, אבל את לא בטוחה. וכו´. אני מאד מזדהה עם הבלבול שאת מציגה. זה נושא שהוא (כמעט) אף פעם לא פשוט, וגם גיל הנישואין הוא גיל בו כל החיים הולכים ומתגבשים אט אט וקשה להחליט החלטות וללכת בכיוונים בפשטות. לכל דבר יש לפחות שני צדדים אם לא יותר.. אז דבר ראשון: לא להיבהל מהבלבול, הוא טבעי ונורמלי. השאלה היא: מה עושים עם זה? אני מסכימה עם עמדתך הראשונה שלא כדאי להתחתן מוקדם מדי. כמובן, לכל אחד יש את הזמן שהוא מוקדם מדי ואת הזמן המתאים בשבילו. בכל זאת נראה לי שישר אחרי שמינית אולי לא כ"כ כדאי להכנס לקשר רציני אם אין רצון מאד חזק, או מישהו ספציפי שכבר אי אפשר "למשוך את זה" יותר. משאלתך לא נשמע שאת באחד מהמצבים האלו. אכן, נשמע משאלתך שאת מתחילה לחשוב בכיוון, וזה טוב. אבל גם טוב להתגבש עם זה, לראות לאן החיים לוקחים אותך. מן הסתם את מתכוונת לעשות שירות לאומי.
זו חוויה מאד בונה והיא התחלת בניית האישיות והתפתחות החיים העצמאיים והעצמיים.
נראה לי שהצורך בחתונה הוא משהו ברור שאי אפשר להתעלם ממנו. הרצון להתחבר למישהו, לבנות איתו בית, ללדת ילדים ולהצטרף לשרשרת הדורות של עם ישראל.
אמנם זה גדול, כמו שאמרת, ועל אף שאני בטוחה שאת יכולה כבר עכשיו לעשות זאת, מן הסתם תוכלי לעשות זאת בצורה יותר בוגרת, יותר שקולה, יותר טובה וגם יותר תורמת לעמ"י בעוד זמן (קצר או ארוך, לפי הצורך הספציפי שלך). לנישואים מוקדמים יש קשיים ומחירים שאין לנישואים בגיל קצת יותר מאוחר, ולא חייבים להכנס לזה אם זה לא הכרחי. לדעתי כדאי לגמור שירות לאומי, ואולי להתחיל ללמוד משהו לפני שמתחילים לחפש את האיש ואת הבית איתם ואותם תתחילי לבנות.
יש פה שלב של בניה אישית שגם היא חשובה וגדולה מאד, ואותה עלייך לעבור כעת בעצמך, ע"מ שתוכלי לבנות בית חזק, יציב ומקדש שם שמים.
גם בקשר לבחור, ניכר שאת לא בטוחה – לא שאת רוצה דווקא אותו ולא שהוא מעוניין כרגע. לכן עצתי לך היא לשכוח אותו במידת האפשר. כשהדברים יהיו רלוונטיים ותחליטי שהגיע הזמן לחפש את האיש עימו תבני את ביתך, תוכלי לשקול שוב ברצינות האם הוא מתאים לבית אותו את רוצה להקים, או שיש מתאימים ממנו. (ע"י שתבררי קצת יותר פרטים ממה שאת יודעת עליו עכשיו)
חבל להכנס לקשר שאת לא בטוחה בו, ובזמן שאת לא בטוחה בו, אם אין סיבה ממש טובה.
מקווה שהבהרתי משהו מהדברים בהם התלבטת. אם יש לך עוד שאלות או התלבטויות,
או שלא הבנת מה אמרתי, אשמח לנסות ולענות עוד.
בהצלחה בכל אשר תלכי.
אילה.
tsbias@actcom.co.il
