מחשבות על חתונה בגיל 15…

שלום לך שואלת יקרה. דווקא זה בכלל לא מצחיק מה שאת כותבת. אני ממש מבינה אותך ומאמינה שאת לא היחידה שמרגישה כך. אני חושבת, שיש קשר מובהק בין מה שכתבת בתחילת שאלתך לבין הדברים שכתבת בהמשכה אבל לפני שאתייחס לזה אני אגיד כמה דברים כללים.
הרבה פעמים בחיים יש לנו נטיה להסתכל כל הזמן אל עבר השלב הבא ולחשוב כל הזמן כיצד להתכונן אליו:
בגן- מתכוננים לכיתה א'
בכיתה ו'- המורה כל הזמן מזכירה להשקיע בלימודים כי "התעודה תיקבע את ההמשך", בכיתה י"ב- עסוקים כל הזמן לחשוב מה נעשה בשירות לאומי וגם בהמשך החיים, כל הזמן עסוקים להתכונן לשלב הבא.
הרבה פעמים המחשבות שלנו לא נמצאות בכלל בהווה אלא כל הזמן נתונות לעתיד, ולהכנות לעתיד.
גם את שמת לב לזה פעם?
אני גם חושבת, שזה הרבה פעמים גורם לנו בחיים לרצות 'לעבור' תקופות- "יאללה, רק נעבור כבר את המבחן בהסטוריה", "רק נעבור כבר את השיעור המעצבן הזה", "רק נעבור כבר את הבגרויות", "שרק נגיע כבר לסוף י"ב/ שרק נסיים כבר את התואר", "שרק נתחתן כבר"… יש מן תחושה כזו כל הזמן שהאושר- מחכה לנו בשלב הבא, ואם רק נעבור את השלב הנוכחי- אז הכל יהיה בסדר.
אבל…
הקב"ה לא ברא אותנו כדי "שנעבור" את החיים וגם לא רק חלק מהם. אמנם- "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא" אבל בכל זאת, אי אפשר לדלג על הפרוזדור. יש עניין ומשמעות פשוט לעצור לרגע ולהיות.
להיות כאן ועכשיו ברגע הנוכחי הזה, בהווה, לחוות אותו, ולמצות אותו עד תום.
תארי לעצמך טיול, שאדם כל הזמן ילך בדרך ויגיד לעצמו- "עוד שעתיים אני מגיע, עוד שעה אני מגיע…" הוא ירוץ וינסה לראות כל הזמן האם רואים כבר את סוף המסלול…
ייתכן שהוא יגיע לשם ראשון, לפני כולם אבל אם נשאל אותו- איך היתה הדרך? מה ראית? הוא יעצור לרגע ויבין שמרוב שהוא היה עסוק כל הזמן להגיע לסוף- הוא לא היה שם, הוא לא היה במסלול עצמו- לא חווה, לא ראה, לא שם לב מה קורה מסביבו…
אני מרגישה שזה בדיוק אותו דבר ב"מירוץ החיים". הרצון כל הזמן להגיע לשלב הבא מונע מאיתנו להיות כל כולנו פה, ברגע הנתון הזה ולהפיק ממנו את המקסימום.
נכון, שהמיצוי הזה יכול להתממש רק אם נגדיר לעצמינו יעדים אבל לפעמים- מרוב שמסתכלים על היעדים שוכחים להסתכל גם על הדרך, שוכחים פשוט להיות בה.
לכן, טוב, חשוב והכרחי להסתכל על העתיד ולהתכונן אליו. מותר לרצות להגיע לשלב מסוים ולדמיין איך הוא יראה, ההסתכלות הזו ממקדת אותנו, מאפשרת לנו לכוון את עצמינו אל עבר המטרות ואז סביר יותר להניח שגם נזכה בעזרת ה' להגשים אותן. אבל במקביל צריך לזכור שיש משמעות גם לכאן, עכשיו, לרגע הזה שלא ישוב יותר ולהיות פשוט פה. האיזון הנכון מגיע מתוך ההבנה שיש ערך למה שאני עושה כאן ועכשיו אך הערך האמיתי של הדבר לא נגמר כאן ועכשיו אלא יגיע לשלמותו בעתיד.
וזה מוביל אותי למה שכתבתי קודם, שיש קשר הדוק בין 2חלקי שאלתך. כי בעצם, גם את מבינה שחתונה לא ממש שייכת עכשיו כי את עוד לא בשלה מבחינה רגשית, נפשית, מהותית לחיי נישואים אבל יחד עם זאת את לא ממש יודעת מה כן שייך לגיל הזה, מה כדאי לעשות בו כדי להרגיש מצד אחד שממצים אותו עד תום ומאידך משקיעים את הזמן בדברים חשובים שאכן הערך שלהם לא נמדד רק כאן ועכשיו אלא משמעותיים לעתיד ולחיי הנצח.
הגיל בו את נמצאת הוא גיל נפלא בו צדדים רבים באישיות מתחילים/ ממשיכים להיבנות (כל אחת בקצב שלה…) וזה זמן מצוין שאפשר לנצל כדי לבנות את עצמך בכל רבדי האישיות- אם נעשה שניה חלוקה של תחומים אז אפשר להגדיר 3 תחומים מרכזיים:
[חברתי]: להקדיש זמן ליצירת קשרים עם חברות, לחזק קשרים שקיימים, לפתח את הצד החברתי שלך- להקדיש את עצמך למען פעילויות כלליות במסגרת בית הספר, הסניף והשבט או בכל מסגרת אחרת שאת שותפה לה.
[רוחני- ערכי]: לבנות את עצמך במלוא מובן המילה, לברר את העולם הפנימי שלך- להקדיש זמן ללימודי אמונה, מחשבת ישראל, מצוות וכו'. להקדיש זמן לבירור הערכים השונים הסובבים אותנו להקדיש חלק מזמנך למען נטילת חלק מעשי למענם- ע"י עשיית חסד במסגרות התנדבות כאלו ואחרות. אינני יודעת היכן את גרה אך בכל מקום יש מה לעשות ואם רק פותחים את העיניים ומבררים קצת, מגלים שיש מסביבך הרבה אנשים שזקוקים לך!
[מידות (אופי, תכונות)]: זהו תחום שקשה קצת להסביר כיצד הוא נבנה אך הרבה מהמידות של האדם נבנות בגיל הזה ולכן ממש כדאי להקדיש תשומת לב לתחום הזה. קשה לי קצת לתת דוגמאות ודרכים כיצד לבנות את הצד הזה אבל קודם כל עצם התשומת לב לדבר היא חשובה וגם פה יש אלף דרכים לקנות מידות טובות שחלק מהן היא ע"י לימוד על המידות השונות וחלק מהן זה פשוט על ידי קנייתן דרך התנהגות ופעולות יומיומיות. שוב,אם נותנים לכך את תשומת הלב מגלים עד כמה יש כאן עבודה.
אני רוצה להכניס לתחום הזה גם כל מה שקשור לתחביבים ופיתוח צדדים שונים באישיות שלך שאליהם את מתחברת- מוזיקה, מחול, דרמה, אומנות, ספורט וכו'- כל דבר שמעניין אותך.
לא כתבתי את זה בתור תחום אבל ברור שהצד השכלי כל הזמן מתפתח ולכן ברור שההשקעה בלימודים, קריאת ספרים ורכישת ידע בתחומים שונים לפי מה שמעניין אותך מוסיפה מאד.
נראה לי שזה מספיק תחומים בשביל התחלה…
לסיכום, אין כל רע בלחשוב על העתיד וזה טבעי ביותר שאת מקבלת החלטות איך היית רוצה לחיות את חייך (מציעה לך לרשום את זה איפה שהוא, שלא תשכחי עד החתונה…) זה חלק מתהליך ההתבגרות שבו את בעצם מסוגלת להסתכל על מה שקורה סיבך, לחוות דעה ולהחליט מה היית רוצה לקחת לעולמך הפרטי ומה היית עושה אחרת. כל עוד זה לא נעשה ממקום ביקורתי או לא מכובד כלפי המבוגרים שמסביבך ובפרט כלפי ההורים אין בכך שום בעיה, להיפך- זה אפילו מבורך. במקביל, כדאי לזכור כל הזמן שלכל רגע ושלב בחיים יש את הייחודיות שלו ולנסות כמה שאפשר למצות את השלב הזה כמה שאפשר ובצורה הכי טובה שיכולה להיות.

בהצלחה רבה! אם תרצי להגיב, או לשוב ולשאול בכל נושא- בשמחה.
ברוריה
brurya123@gmail.com