מחשבות של יומולדת…

שלום.
יום הולדת זה לא סתם יום ש"מונה" החיים שלנו סופר לנו עוד שנה. זה יום טוב לעצירה משטף החיים ולחשיבה,
איפה הייתי שנה שעברה, איפה אני היום, האם התקדמתי? מה עבר עלי? מה אני לוקח על עצמי כדי להיות טוב יותר? איך אני מתקדם?
אני רואה שאת יודעת את כל הדברים האלה,
אבל לקחת אותם לכיוון הלא הנכון לדעתי.
לפני שאני מתחילה אני רוצה להדגיש שזוהי דעתי!
יש אנשים ויש גישות אחרות ביהדות שגם הן נכונות והן אומרות ההפך ממה שאני הולכת להגיד לך.

ביקורת עצמית היא דבר מאוד חשוב.
הביקורת העצמית שלנו מראה לנו מי אנחנו באמת.
בעזרת הביקורת העצמית אנחנו מודעים לעצמנו וככה אנחנו יכולים ןראות מה טוב ומה לא טוב במעשים שלנו ולתקן.
ביקורת עצמית מעידה על בגרות באדם.
בגרות המעידה על אמיתיות האדם עם עצמו.
בגרות המעידה על אי שימוש ב"שקר" גם כלפי אחרים וגם ובעיקר כלפי עצמנו ולכן היכולת הזאת מאוד חשובה!
אני אוהבת להגיד (כי אני חושבת שזה נכון) שברגע שאנחנו מודעים לעצמנו אנחנו כבר בחצי הדרך לריפוי העצמי, זה כמו שתמיד חשוב לדעת במה אנחנו חולים כדי שנדע איזה טיפול לעשות ואיזה תרופה לקחת.

לדעתי, את לקחת את הביקורת העצמית שלב אחד יותר מדי,
במקום ביקורת עצמית אצלך זו מעין "הלקאה עצמית" (ותסלחי לי על הבוטות)
אני חושבת שהביקורת העצמית צריכה לקחת אותנו לכיוונים אופטימים,
למקומות של תיקון
למקומות של שמחה שיש לי עוד במה להשתפר ומה לעשות בעולם הזה.
ולא למקומות כמו שאת הלכת אליהם, של "כמה אני דפוק" "חבל שהגעתי ליומולדת הזה" וכו´.
אני חושבת שהגישה בה את הולכת (לא במודע) היא גישה שיש בה טוב ויש בה רע כמו בכל דבר בחיים.
יש בה טוב (ואת זה יגידו החולקים על הגישה בה אני אוהבת ללכת) שממנה אנחנו מגיעים לתיקון.
שאם אנחנו כל הזמן נוותר לעצמנו ונגיד "לא נורא שחטאנו" או שלא היינו מספיק טובים וכו´ אנחנו לא נגיע לחזרה בתשובה ונשאר כל הזמן באותה רמה רדודה שבהה אנחנו נמצאים היום.
שאם לא נהיה "קשים" וביקורתיים עם עצמינו לא נתקדם.
הצד השלילי של גישה זו היא שהאדם כל הזמן שקוע במה שרע לו ובו. שהאדם כל הזמן שרוי בעצבות, שהאדם "מלקה" את עצמו.
זו גישה אחת שקיימת ביהדות.
אני רוצה להציע לך גישה אחרת,
גישה שיותר קרובה אלי.
אני לא אוהבת את "ההלקאה העצמית" הזו. אני חושבת שהיא מביאה לעצבות בחיים.
יש אנשים שהעצבות הזו תקדם אותם ויהו אנשים שהעצבות הזו תגרום להם "לנבול".
אני חושבת שכן, אנחנו צריכים להיות מודעים לעצמינו ולמעשים שלנו אבל אנחנו צריכים לשמוח שאנחנו לא מושלמים!
אנחנו צריכים לשמוח שיש לנו אפשרות לחזור בתשובה!
שיש לנו אפשרות לתקן ולהתקדם!
כי אם לא הייתה לנו האפשות הזאת, כנראה שהיינו ממלאים שליחותינו בעולה"ז ועוזבים אותו.
וכן, לשמוח שהתפקיד שלנו ב"לתקן עולם במלכות שד-י" לא נגמרה ושיש לנו עוד הרבה מה לעשות פה!
אסור לנו להגיד לעמצמינו כמה אנחנו דפוקים, כי אנחנו יציריו של הקב"ה וכי הקב"ה יוצר יצירות "דפוקות"?? ח"ו!
כל היצירות של ה´ יפות וטובות, הם רק צריכות את הימים האלה של עצירה וחשבון נפש לבדיקה אם הן הולכות בדרך הנכונה.
אם כן- מה טוב
אם לא-גם כן טוב, אפשר לתקן, אפשר למצוא את הכיוון הנכון, צריך רק ללמוד ולשאול ולהמשיך לצעוד עם תפילות שאנחנו בכיוון הנכון!
היופי בגישה זו היא שאנחנו שמחים!
שאנחנו לא כועסים על עצמינו או מאוכזבים מעצמינו!
ואפשר לחזור בתשובה מתוך שמחה
ואפשר לתקן את המעשים שלנו מיתוך שמחה ומיתוך קבלת עצמינו.

אני חושבת שאת הולכת לפי הגישה הראשונה אבל היא לא עושה לך טוב.
אני לא מכירה אותך אבל בין השורות עולה הרגשה שאת לא רואה את הטוב שבך, שהבטחון העצמי שלך קצת נמוך.
אני חושבת שהפתרון הכי חשוב ונכון כרגע הוא לעבוד על הביטחון העצמי שלך ואני מצרפת לך תשובה בנושא הזה שיש בה עוד קישורים, תקראי אותם!
חוסר בטחון עצמי, חברים מקשיבים:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=82437#

את מקסימה וטובה
וה´ אוהב אותך כ"כ.
את לא מושלמת וטוב שכך.
יש לך עוד מה לעשות בעולם הזה וזה משמח
כי זה התפקיד שלנו בעולם הזה- לתקן, להתקדם, לעשות טוב!
אל תכעסי על עצמך, אל תתאכזבי מעצמך כי את נפלאה.
תשמחי שיש לך אפשרות לתקן ואז יהיו בך כוחות לתקן!
וז תוכלי לראות כמה החיים שלך נפלאים.

העבודה העצמית הזאת היא לא משהו שלוקח שניה וגמרנו.
זה תהליך
ותהליך לוקח זמן
אבל עם קצת סבלנות זה יגיע!
יש בך הכוחות, יש בך האמיתיות
בעז"ה את תמצאי את הסבלנות!
ואת תצליחי!
תעשי לעצמך טוב!!
אני אשמח להמשיך איתך את השיחה במייל שלי!
הרבה הצלחה ושמחה!
מיכל
MCHY22@GMAIL.COM