בע"ה
השאלה שלי קצת מסובכת, ואני מקווה שאצליח להסביר אותה.
מה צריכה להיות המטרה שלי בעבודת ה'?
הרי כתוב "לא מאהבת גן עדן, ולא מפחד גיהנום" (בערך..)- שצריך לעבוד את ה' לא מתוך זה שאני רוצה להגיע לגן עדן. חוץ מזה גם אומרים שכשאני עובדת את ה' אני צריכה לשים לב שאני לא עובדת את "העולם הרגשי שלי", כלומר, את הרצון שלי להתקרב אליו, להרגיש קרובה, או את הרצון של הנשמה שלי להתקרב אליו.
אז לפי מה שאני יודעת (אם אני לא טועה בכל מה שאמרתי..)- צריך לעבוד את ה' כדי לקיים את רצונו. פשוט כי זה מה שהוא רוצה. נכון?
אז איך מגיעים לרמה כזאת?? איזה עבודה אני צריכה לעשות כדי באמת לקיים מצוות ולעשות את רצונו פשוט בגלל שככה הוא רוצה??
מקווה שזה מובן, ותודה רבה!!
שלום….
השאלה שלך מעידה על אישיות עמוקה שמחפשת עבודה באמת ולא מוכנה "לזייף".
אני חושבת שיש כל מיני גישות ונקודות מבט שונות על "לאן צריכה להיות מכוונת העבודה שלנו", אך בואי ננסה לפשט את הענין ולצאת משתי נקודות הנחה בסיסיות:
1. ברור שאנו כאן כדי לעשות את רצון ה´ ולא את רצוננו. תנועת המוסר דיברה הרבה על הדקויות האלה של לשים לב האם זה שאני עושה מצווה מסוימת זה כדי לספק מצפון שיש לי או צדדים רוחניים שיש בי או שזה רק רק בשביל ה´, לעשות לו נחת רוח.
2. ה´ ברא את העולם כדי להיטיב לנו. זו מטרת בריאת העולם!!! ה´ רוצה שנהנה גם מדברים גשמיים (בגבולות המותרים) ואין ספק שגם מסיפוק צדדים רוחניים שבנו. אין בזה שום פגם (ושוב, לפי גישתי. יש כאלה שיגידו שאסור לי להינות מעבודת ה´).
ה´ הוא טוב והוא ברא עולם טוב והוא רוצה שנעבוד אותו בטוב, ושנשתדל לכוון את הרצון שלנו כמה שיותר לרצונו כי במצב כזה גם אנו עובדים לתיקון העולם וגם אנו שמחים בזה.
עכשיו אדם צריך לשים לב ולהתבונן שהוא לא עושה את הדברים ר-ק בשביל עצמו ובשביל הסיפוקים הרוחניים שלו. ומכאן יש מדרגות, אך הן לא צריכות להיות בכפיה אלה מושגות ממילא, כיון שכשאדם עובד בטוב וגם שמח מההצלחות הרוחניות שלו לפעמים, הוא אוהב את העולם ואת ה´ ואז ממילא זה כמו ספירלה, הוא רוצה יותר לעשות נחת רוח לה´ וכל המבט שלו על העבודה נוטה- מעצמו כלפי שמיים. ובמצב כזה כל השמחה של אדם בצורה טבעית היא מהנחת רוח הזו, עד שלא אכפת לו בכלל מי עשה את המצווה- הוא או מישהו אחר, העיקר ששימחנו את ה´….
זהו. אני מקווה שהצלחתי לענות..
רחל
shitrir@hotmail.co.il