את האמת? גם אני אוהבת לבבות, נצנצים וורוד פאקצה. אם אפשר גם חתולה קיטי והבנות שלי בעננים. ואני אוהבת את הבנות שלי.
אבל זה לא ממש "חג האהבה". זאת אומרת אני אוהבת את הבנות שלי ומתוך כך את קיטי החתולה, אבל זה כל השנה. ובכלל כל הלבבות האלה אמורים להיות רומנטיים. פסדר האביר שלי יודע שאני בכלל אוהבת סגול, עציצים ולא זר פרחים, צ'יקו ולא קפה, ועוד כמה דפקות הזויות יותר או… יותר. והוא מתמודד איתן בגבורה ובאהבה.
אבל לא זאת האהבה שהתחילה לנו את "חג האהבה". או יותר נכון "חמישה עשר באב".
אם כבר דיברנו על אהבה, אז אחרי המשפחה, בעלי, הבנות והחתולה קיטי כמובן, אני אוהבת היסטוריה. (אמרתי "הזויות"?)
אז הרשו לי לקחת אתכם לט"ו באב הראשון שהיה משהו, ולא סתם עוד יום בחודש אב:
בני ישראל יצאו ממצרים והיו אמורים ללכת ישר לארץ ישראל.
אני לא צריכה לספר לכם מה קרה: בני ישראל בכו ואמרו שהם לא רוצים לארץ, והקב"ה אמר: לא רוצים? לא צריך!
40 שנה הם הסתובבו במדבר.
במשך 40 שנה, כל שנה, בליל תשעה באב, בני ישראל הלכו לישון ולא ידעו מי יקום בבוקר. כל שנה בליל תשעה באב מתו אנשים מהדור הזה, הדור שלא רצה להיכנס לארץ.
רק תחשבו איזו מציאות זו. הולכים לישון וברור שחלק לא יקומו בבוקר, השאלה היא רק מי.
והנה, הגיע תשעה באב של השנה ה40, ו… הפתעה! כולם קמו בבוקר.
רגע, אולי התבלבלנו בתאריך ובעצם רק מחר זה תשעה באב?!?
עוד לילה הולכים לישון במתח, מי יקום מחר ומי לא?!?
ובבוקר? שוב הפתעה! כולם קמו!
ככה עוד לילה ועוד לילה, עד שהגיע ליל ט"ו באב.
בליל טו באב, ראו שכבר יש ירח מלא. מה זה מלא? פעם ישנתי בטיול במדבר בליל טו באב. חברה שלי מילמלה חצי רדומה וביקשה שמישהו יכבה כבר את הפרוז'קטור. זה לא היה פרוז'קטור, וגם לא פנס. זה היה הירח.
אז כזה ירח מלא.
עם כזה ירח… אין ספק שעכשיו אמצע החודש. או לפחות בטוח שהלילה זה כבר לא תשעה באב…
ואז בני ישראל הבינו שה' סלח להם, ושכל מי שפה עכשיו, יזכה להיכנס לארץ ישראל!
רגע, אז זה כזה מן יום העצמאות כזה? יעני דגלים וכחול, וירוק של צמחיה, וחום אדמה, זה כזה חג?
איפה הלבן? איפה הוורוד? איך הגענו לזה?!?!?
אז כמה שנים אחרי שנכנסנו לארץ, השבטים כעסו על שבט בנימין, בגלל הסיפור של פילגש בגבעה (אי שם בשיעור תנ
