מי אמר אני ולא קיבל?? – לפרשת אמור

["וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם…"] (ויקרא כא, א)
בתחילת הפרשה מופיעה לנו פעמים מילה עם השורש א.מ.ר – אמור ואמרת, והרבה דרשנים דרשו מה פשר הכפילות הזו, ובכלל על מה זאת אמירה ומה הכוח שלה.
באחד מספרי החסידות מופיע שאמור זה ר"ת – אור, מים ורקיע, שהם היסודות שמהם התחילה בריאת העולם, בדיבור, אלו שלושת הדיבורים הראשונים של הקב"ה בבריאה.
אז יוצא שהמילה אמור בעצם רומזת לנו על היכולת לברוא באמצעות אמירה.
לדיבור יש כוח מכריע, הוא מנכיח ויוצר מציאויות בעולם.
אומרים שלשון הרע פוגע בשלושה: האומר, השומע ומי שדיברו עליו.
אז האומר והשומע אפשר להבין, אבל זה שדיברו עליו – מה הוא אשם??
אז זהו שהוא לא אשם, אלא פשוט תיאור מציאות. בגלל שדיבור יוצר מציאות, הדיבור השלילי עליו פשוט יצר מציאות מסויימת, אחרת, לגביו והוא גם נפגע.

או בקטע חיובי יותר:
מישהו נותן למישהי טבעת, בסדר, לא קורה כלום.
מישהו נותן למישהי טבעת ואומר לה 'הרי את מקודשת לי …' – היא הופכת להיות אשתו.
כוח של מילים. כבר אמרנו?
ברוח הימים.
כשמילים לא מפסיקות לעוף באוויר ולא פעם הדיבור שלנו מתעסק ביותר מידי בלה בלה ודיבור שהוא לא דיבור (כמו שדיברנו במגיד של ההגדה) שווה לחזור למהות ולכוח המקורי של כוח הדיבור.
ברוח הימים.
עשרת ימי תשועה. ימים של גאולה.
עברנו את פסח, יצאנו ממצרים, שם הייתה גלות הדיבור, אין זמן לדיבורים, רק לעשות, לבנות פרמידות ולהאנח מהעבודה הקשה. חלק מהגאולה זה להבין את המקום של גאולת הפה.
ברוח הימים.
ימי ספירת העומר. ימי ספירת האומר.
כל יום אנחנו סופרים, אומרים את מה שיש לנו, לא את מה שנשאר כדי להגיע. זו הדרך לקבל תורה.
ולספור לא רק במובן של מתמטיקה,
אלא גם במובן הסלנג – סופרים – מעריכים – 'לא סופרים את זה ממטר…'.
מרים לכולנו להנחתה שהדיבור שלנו גם יהיה כזה, מתעסק בטוב, בחיובי, במה שיש לנו וגם מעריך אותו!! (ולא לפזול למה שטרם עוד הספקנו).
וזה נכון לגבי: העם, הארץ, המדינה, המשפחה, אני עצמי…
יש לנו פה בעצם הזדמנות להיות שותפים לקב"ה במעשה בראשית ע"י אמירה,
מה אומרים??
שבת של שלום ושמחה,
חברים מקשיבים