מי אמר שיש בכלל אלוקים?

שלום לך.
שאלו אותך שאלה שעוררה אצלך שאלה שמקשה עלייך. הדבר מראה על העוצמה של שאלות, על הכוח שיש להם. כשקיימת אצלנו שאלה היא מכרסמת בתוכנו, שומטת את היסוד, את הבסיס שעליו הכול נשען, וכך פתאום הכול הולך, או יותר נכון, הכול לא הולך. . .
אז מה עושים?
בונים תשובות.
לגבי השאלה הספציפית שלך התשובה היא שיש שלוש ראיות שכליות ´בסיסיות´ למציאותו של הקב"ה. אני מתאר לעצמי שאת מכירה אותן:
א. הישרדותו המופלאה של עם ישראל, דבר שלא קיים בעולם כולו, מצביעה על כך שמישהו משגיח על העם הנפלא הזה.
ב. המורכבות של הבריאה מצביעה על כך שיש בורא. כל מי שסובר שאין בורא צריך להסביר איך כל זה נהיה וזה בכלל לא פשוט.
ג. מעמד הר סיני שנכחו בו עשרות אלפים הוא שקר שאי אפשר להמציא, במיוחד כאשר המשמעות שלו היא הטלת עול על הנוכחים. אין ספק שהמעמד אכן התרחש.

אלה הן ההוכחות המוכרות. קיצרתי בהן כי תוכלי למצוא הרבה חומר כתוב עליהן וכי את תמיד יכולה לחזור ולשאול.

ראיה רביעית היא מסוג קצת אחר ולכן אני רוצה לתת לה הקדמה.
האדם הוא לא רק שכלו. האדם הוא גם גוף, רגשות, דמיון ורצון. אי אפשר למקד את האמונה רק בשכל, כי אי אפשר שרק חלק מהאדם יתחבר לנושא מסוים בעוד השאר לא. אם אין רצון אי אפשר ללמוד בשכל, אם אין לגוף מנוחה אי אפשר לשקוע בדמיונות. צריך לספק את התנאים המתאימים, את המצע הנכון, כדי לגדל אמונה.
הבסיס של העסק הוא ההבנה שהאמונה לא מגיעה רק מהשכל. היא כן מגיעה ממנו, אבל לא רק. דוגמא? בבקשה:

יש לי ילדה בת שנתיים. כל מילה שנייה שלה זה ´למה´. אפשר פשוט להשתגע. כשהעזתי פעם לענות לה ´ככה´ היא אמרה לי חד וחלק ´ככה זה לא תשובה יפה´. הייתי חייב להסכים איתה ולענות. . . ולענות. . . ולענות.
חשבת על זה פעם? על הדחף הבסיסי הזה לגלות בכל דבר את מטרתו? ובאמת, לכל דבר יש מטרה – זו יכולה להיות הנאה, זה יכולה להיות משימה כל שהיא שמשרתת מטרה אחרת, זו יכולה להיות הרפיה, אבל לכל דבר יש מטרה. אנשים לא עושים דברים סתם, לפחות לא בשורשם של דברים. הדחף הזה לחפש משמעות לדברים הוא דחף מאוד בסיסי.
אבל מי אמר שיש משמעות? מי אמר שלכל דבר יש מטרה?
אז הנה לך דחף בסיסי שקיים באדם ומצביע על כך שיש בורא למרות שהוא לא בא מהשכל. מציאות של בורא מוכיחה על מטרה, על כך שיש יעד מסוים לעולם ושהוא לא התפתח במקרה.

יש עוד הרבה חלקים כאלה. בעולם שלנו, ´השכלי´ והאקדמאי, מעריכים בעיקר את השכל, אבל זה פשוט לא יכול לעבוד. השכל הוא רק חלק, והחלק לא יכול לשלוט בכול, לכוון את הכול. כדי לבנות אמונה צריך לבנות יכולת לשמוע גם את שאר חלקי האדם, לתת גם להם להתבטא ולהשתלב במערך הכולל.

יש לך דמיון של עולם טוב יותר? בריא יותר? שמח יותר?
יש!.
אבל למה? הרי הדמיון הזה רק גורם לנו כאב, גורם לנו להרגיש שכרגע לא טוב. למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?
כי זו נטייה פנימית. תקשיבי לדמיון שלך, הוא יגיד לך שיש בורא.
תקשיבי לרצון שלך, הוא יגיד לך שיש בורא.
תקשיבי לרגש שלך, הוא יגיד לך שיש בורא.
ואם תקשיבי גם לשכל, תקשיבי כמו שצריך, הוא יגיד לך שיש בורא. אמנם הוא לא יוכל לומר לך את זה בוודאות, אבל זה בגלל שהשכל הוא רק חלק מהתהליך. אם תקשיבי ממש ממש טוב, השכל יסביר לך למה הוא לא יכול לומר לך את זה בוודאות. הוא עצמו יאמר לך למה ברור שיש הקב"ה, למרות שאין לזה הוכחה ניצחת אלא רק סבירות גבוהה מאוד מאוד מאוד.

אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il