כל דברי היהדות באים לתאר את הצד הרוחני של העולם, הלא נראה והנסתר. ומה אם אין דבר כזה, וקיים רק מה שאנחנו רואים וממששים, ולרגשות שלנו יש איזה הסבר ביוכימי, ולמה שקורה אין סיבה או תכלית נסתרת, ולקיומינו בטח יש איזו סיבה שעוד לא גילינו? אז אין שום מטרה עליונה לחיים, צריך להנות כמה שיותר כל עוד אתה חי – הרי טוב לנו כך. נראה אבסורדי להגביל את ההנאה שלנו בשל דברים שהיהדות מתארת כל-כך יפה, אבל לעולם לא נוכל לגעת בהם או לראותם. איך יודעים שהם בכלל קיימים? איך יודעים שהתאוריה היפה של היהדות קשורה למציאות ולא מדברת על דברים בדויים?
אודה לכם מאד אם תוכלו להגיד לי איך, על סמך הגיון וחמשת חושינו, אני יכול לדעת שיש משהו חוץ מהעולם הגשמי? לא מקרים בודדים שקשה להסביר אותם (ניסים וכדומה) אלא משהו מהותי, ממש לא מסתדר עם תפיסת המטריאליזם?
שלום לך.
השאלה שלך היא שאלה נפלאה וחשובה שכבר עסקו בה גדולי ישראל.
אענה לך בצורה פשוטה ובסיסית ואשמח אם תרצה להרחיב את העניין.
התשובה לשאלתך נעוצה גם בעולם שמסביבנו וגם בתוכנו פנימה.
כמו שאתה אינך רואה את החשמל אבל אתה רואה את הפעולות שהוא עושה ומבין שהוא קיים, כפי שאינך רואה קרינת אינפרא אדום או אולטרא סגול אבל אתה יודע שהן קיימות ומשפיעות עלינו, כך ישנם עוד דברים שמשפיעים עלינו ואיננו רואים אותם. בעבר גם את הדברים שהזכרנו לא יכלו לראות ובכל זאת, הם קיימים ומשפיעים עלינו. זה מאוד הגיוני שישנם עוד דברים שכאלה, ואם זה כך בתוך עולם החומר שיש בו דברים נסתרים מעינינו, מדוע לא להאמין שישנו גם עולם רוחני שמשפיע עלינו? זה כל כך שונה? הרי אנחנו רואים גם בעניין זה גילויים מדעיים שנפשו של האדם, דבר רוחני בתכלית, מאוד משפיעה עליו, על בריאותו, הצלחתו וכו', שגישה לחיים משפיעה מאוד וכן בעוד ועוד תחומים רוחניים, אז למה לא להאמין, כפי שגילו בעבר לגבי עולם החומר, שישנם עקרונות 'קוסמיים', גלובליים, שחלים על כולם, שישנה פסיכולוגיה של מדינות ולא רק של אנשים פרטיים ועוד ועוד, למה קשה להאמין שהמציאות הרוחנית רחבה ומקיפה את כולנו?
התשובה השנייה נעוצה בתוכנו. שיחקתי פעם משחק עם קבוצה של בנות בסמינריון, משחק שבמהלכו שאלתי מה המטרה של כל מיני חפצים שונים שהן לא הכירו ושהבאתי לחדר. היו חפצים שהם זיהו זו בעזרת זו, היו חפצים שהן הימרו עליהן וכו', אבל בשום מקרה הן לא קמו ואמרו 'אין לזה שום תכלית, שאלתך מבוססת על הנחת יסוד שאיננה נכונה'. אנחנו יודעים שלכל דבר בעולם יש תכלית, שהכל משתלב, וכך גם במעשי האדם. איפה שהוא אנחנו חיים את זה שלכל דבר יש מטרה, וזה בגלל שעמוק בפנים ברור לנו שיש מטרה לכל דבר, ולחיינו בראש ובראשונה.
אתה מכיר אנשים שמוכנים למסור את נפשם?
חיילים שהולכים לקרבי ועד הסוף?
אנשים שקפצו מול רכב נוסע בשביל להציל ילד?
האם אתה תהיה מוכן למות בשביל להציל את אשתך?
הרי העולם כולו מודה בכך שישנם ערכים גדולים מהחיים שלנו. רק אנשים מושחתים מאוד אומרים אחרת, וגם הם לא תמיד עושים את מה שהם אומרים. דיברתי פעם עם מישהו על העניין ושאלתי אותו את השאלות האלו. הוא אמר לי שהוא בוודאי יעדיף למות ולהציל את אשתו, למרות שהוא בכלל לא מבין את זה בשכל. הוא פשוט יודע שהוא לעולם לא ירגיש בסדר וראוי לחיות אם הוא היה יכול לבחור בינו לבינה, מי משניהם ימות, והוא יבחר לחיות ולהרוג אותה. אני לא נכנס כאן לתחום ההלכתי, אני פשוט מצביע על עובדה.
אחד השלבים המשגעים ביותר בגידול ילדים הוא שלב ה'למה'. כל הזמן הילד שואל למה. השלב הזה מגיע אחרי שלב ה'מה זה'. הילד לומד שיש דברים ואז באופן אוטומאטי הוא מחפש את התכלית.
התכלית היא בדם שלנו, היא גדולה מאיתנו, ומי שמנסה להתכחש לתכלית מוצא את עצמו מתוסכל בטווח הארוך יותר של החיים, כי הוא התכחש לעצמותו, למהותו.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il
