מהי בעצם כפייה דתית? למה יש כפייה דתית?
כי הרי כפייה (לא משנה איזה כפייה) באה מתוך מקום של פחד.
פחד מהשונה, פחד מכך שהשונה "יתפוס" מקום חזק יותר, אז בעצם אנו כופים את דרכינו על השונים מאיתנו, בלי להתחשב בעובדה שהאנשים השונים מאיתנו אינם מאמינים בדרך שלנו.
אז בעצם, דתיים מכריחים את החילונים לקבל את הדרך של תורה ומצוות אף על פי כן שלעיתים קרובות החילונים אינם מאמינים בדרך זו.
מתי שאני אומרת דרך של תורה ומצוות אני לא מדברת על להכריח מישהו לחזור בתשובה, אלא אני מדברת על דברים קצת יותר "קטנים", יותר חד-פעמים.
כמו למשל שדתיים עומדים ביום שישי "ומכריחים" בני נוער ומבוגרים להניח תפילין, או למשל הנושא של אוכל כשר, רוב החילונים רואים את זה כש"דתיים אומרים לנו מה לאכול ומה לא".
אז אם בעצם חילוניים לא מאמינים בדרך ה' ובתורה למה שנכריח אותם?
כי הרי אומרים שאם עושים מצוות או מתפללים ואין אמונה מה בדיוק זה שווה?
וחוץ מהעניין הזה, כתוב אפילו בתנ"ך ש"איש איש באמונתו יחיה" אז מי אנחנו שנגיד לחילונים או לכל אדם אחר איך לחיות את חייו?
אפשר להסביר, אפשר לראות לו את היופי בקב"ה, את היופי באמונה, אבל אסור לנו (או לכל אדם אחר) להכריח אותו!
דוגמא טובה לכך אנו יכולים לראות באינקוויזיציה הנוצרית.
הנוצרים הכריחו את היהודים להתנצר, אבל עדיין היו יהודים שאפילו שהיו בסכנת נפשות המשיכו את אורך החיים היהודי והמצוות בסתר.
אז מה בעצם קרה כאן? הנוצרים הכריחו את היהודים להתנצר (דבר אשר קרה בעקבות פחד) אבל היהודים לא האמינו בנצרות והמשיכו לחיות את חייהם כיהודים בסתר.
אז בעצם השאלה שלי היא מי אנחנו שנכריח חילונים לקיים מצוות אם הם אינם מאמינים בה'?
למה יש כפייה דתית?
והאם כפייה דתית בכלל עוזרת?
בברכה,
מיכל.
למיכל שלום!
אני לא הבנתי לאיזו כפיה את מתכוונת.
דוכני תפילין? אין שם שום כפיה, אלא הרבה הרבה אהבת ישראל והארת פנים. מי שרוצה מניח ומי שלא רוצה לא.
אוכל כשר? לא שמעתי שיש איסור לקנות ולמכור אוכל לא כשר. מה שכן, יש איסור למכור בריש גלי בשר חזיר, כי כשחיים ביחד יש הבנה משותפת שיש לכבד את הרגשות של כולם במקומות ציבוריים.
בעצם הייתי יכול לסיים את התשובה כאן. אבל אני חייב להוסיף משהו.
ניסיון להשפיע על אדם אחר לא חייב לבוא ממקום של פחד. הוא יכול לבוא גם ממקום של הרבה אהבה ואיכפתיות. אפילו כפיה באה לפעמים ממקומות כאלה, כמו למשל בחינוך של הורים אוהבים לילדיהם שלפעמים צריכים להשתמש בכפיה, אם כי ברור שזה לא דרך עמוקה לטווח ארוך, וברור גם שבהקשר של שמירת מצוות היום היא לא דרך טובה.
שאלת "[מי אנחנו] שנגיד לאדם אחר איך לחיות את חייו?´
האם מי שיראה את חבר שלו שותה רעל לא ינסה לשכנע אותו בכל דרך אפשרית שזה לא כדאי??? אנחנו עכשיו רואים להיכן יכול להדרדר עולם בלי אמונה. התנתקות מערכים, ממוסר. האם אנחנו יכולים לשבת מנגד ולומר ´טוב, שיעשו מה שהם רוצים?´
להיפך, התורה מחנכת אותנו לערבות הדדית ולאהבה עמוקה, לאיכפתיות מכל אדם מישראל וגם למצב הלאומי הכללי. ודאי שמי שמאמין בדרך מסויימת צריך לפעול בכל הכוחות להנחלתה של אותה דרך אצל אחרים, אלא אם הוא סבור שדרך זו מתאימה רק לו, אבל לאחרים הוא לא בטוח שהיא מתאימה.
אמנם התחנכנו רבות על כך שיש למצוא את הטוב שבכל אדם וללמוד ממנו, אבל אסור שזה יביא אותנו לחוסר חוט שדרה ערכי, שמרוב שנחפש טוב אצל אחרים נשכח מהאמת הגדולה שנמצאת אצלנו, ושחובתינו להנחיל אותה לכלל הציבור! אסור שהדגשת הצדדים הטובים שבשני תביא אותנו לרגשי נחיתות, או שתמנע מאיתנו לראות את הדברים הלא טובים שנמצאים אצל אחרים, כדי לתקן אותם.
יש עוד הרבה מה להאריך בנושא, ואני גם לא נכנס לשאלה המעשית מהן הדרכים להפיץ אמונה, כי לצערי הזמן אינו מרשה לי.
אני מקווה שעזרתי,
אם לא כתבתי מספיק ברור אשמח לכתוב עוד
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il