מי צריך את יום כיפור?

שלום רב לך, משה!
אני ממש מבין אותך!
אתה מרגיש שהמצוות ממש מעיקות עליך, שבכלל לא ברור למה לקיים אותן כשהן סתם מכבידות על החיים בעוד שהיה אפשר "לעשות חיים" וליהנות. אם כבר ה' ברא אותנו בלי שביקשנו, לפחות שיתן לנו ליהנות קצת! כל דבר קטן שרוצים לעשות – אסור, אסור, אסור. די! נמאס!

אני מקווה שבאמת הבנתי אותך נכון. ההרגשה שלך כל כך מובנת לי, באמת! לגבי יום כיפור אומר לך שפעם גם אני הרגשתי ככל שיום כיפור התקרב "אוף, שוב הצום הזה עם התפילות כל היום" ואפילו היום, למרות שהצלחתי ב"ה ממש לאהוב את היום הזה, מתגנבת לי גם תחושה קטנה בלב ש"אם אפשר היה גם לטעום משהו בין תפילה לתפילה, היה יותר קל…" ובכל זאת, חכמים אומרים לנו כי "לא היו ימים טובים לישראל יותר מחמשה עשר באב ומיום הכיפורים"! נשמע קצת דמיוני, נכון?

תחילה הייתי רוצה להעתיק לך כמה שורות מתוך תשובה של הרב שמואל אליהו:
(לקישור מלא: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=33009)
תדמיין לעצמך את בנך הקטן שואל אותך: אסור לגעת באש, אסור לחצות את הכביש בלי רשות, אסור לאכול שוקולד כל היום, הכל אסור אסור אסור!!!
מה תאמר לו?
בני היקר, אני אוהב אותך בכל מאודי. אני מגדל אותך ונותן לך כל מה שאתה צריך, יום יום. אלא שדוקא מתוך אהבתי כלפיך, אני גם דואג לך שלא תינזק, וכיון שאני מכיר אותך אפילו יותר טוב ממך, כל האיסורים שאני אומר לך – הם לטובתך! בגלל הנזק הנורא שעלול להיווצר אם חלילה תחצה את הכביש ובדיוק תעבור מכונית, אני כל כך זהיר.
ה' אוהב אותנו!
הוא נותן לנו חיים כל רגע, ועולם כל כך יפה ליהנות מטובו: פירות מתוקים, נופים מקסימים – כל זה נברא לטובתינו. גם המצוות ניתנו לנו דוקא מפני הקשר המיוחד בינינו לה'!!!
עד כאן מתוך דברי הרב שמואל אליהו, וכעת כמה מילים לגבי יום כיפור. קודם כל אני רוצה להעתיק לך את ההקדמה ל"מחזור המקדש" ליום הכיפורים, בהוצאת מכון המקדש.

יום הכיפורים בזמן שבית המקדש היה קיים, היה יום שכולו 'עבודה'. הכהן הגדול היה עושה את עבודת הקודש בעזרה, בהיכל ובקודש הקודשים, וישראל הנוכחים בעזרה היו צופים בעבודתו, ואף שותפים לחלקים ממנה, בתשובה, בוידוי ובהשתחוויה.
עם חורבן המקדש בירושלים, בטלה עבודת הכהן הגדול והשאירה עמה חלל ריק. היום הקדוש בשנה איבד את תוכנו העיקרי. חכמינו ז"ל ניסחו תפילות ווידויים ליום זה, כתחליף לעבודת הקרבנות במקדש, בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו". כן תיקנו אמירה בציבור של נוסח 'סדר עבודת הכהן הגדול במקדש' לפרטיו כחלק מתפילת היום.
בהעדר מקדש וכהן גדול ובהעדר המערכת השלמה, הכוללת בתוכה "כהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם", דל כוחם של המילים לתת מושג על הגודל והעומק של המעמד במקדש. יתירה מזו, אף סדר המעשים כפשוטו קשה להבנה. הפייטנים במהלך הדורות ניסו לתאר סדר זה בצורה תמציתית וקצרה בפיוטי 'סדר העבודה' שכתבו, אך סגנון הפיוט הכביד על ההבנה. לגבי חלק ניכר מהמתפללים 'סדר העבודה' הוא 'כספר החתום'. המילים נאמרות כתפילה, אך בהעדר כוונה, הרי היא 'כגוף בלי נשמה'. עם זאת, אצל רבים נאמר סדר העבודה מתוך רגש של קדושה, תוך כריעות והשתחוויות הנותנות מושג קלוש על גודל היום הזה במקדש.
במחזור המקדש שלפנינו, נעשה ניסיון למלא את החלל שנוצר מאז החורבן, ולהביע במידת היכולת, במילים ובציורים, משהו מגודלה והדרה של עבודת הכהן הגדול בבית המקדש.
התכנים של יום הכיפורים הם אוצר כביר של הלכות והגיונות עמוקים. תקצר היריעה מלפרוס את כולן, בודאי שלא במסגרת של 'מחזור יום הכיפורים', שנוטל עמו אדם לבית הכנסת. עם זאת, איננו פטורים מלחוש ביום זה משהו ממה שחש בזמנו אדם מישראל העומד בעזרה, שהיה שותף לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. תפילתו של אדם מישראל ביום זה אינה שלמה, אם אינו ער למעמד המופלא של סדר עבודת הכהן הגדול וישראל במקדש. שעות אלה במקדש היו פיסגת השנה כולה, היתה זו עבודת אלוקים במובנה העליון.

[על אחד התכנים של יום הכיפורים הייתי רוצה להרחיב קצת].
יום הכיפורים צופן בתוכו מסר ענק לחיים. ה' אוהב אותנו! אפילו אם אדם חוטא בחטאים הגדולים ביותר, אפילו אם הוא עשה את המעשים הנוראים ביותר – ה' לא מפסיק לאהוב אותו!
לכן ה' ברא יום מיוחד, מתנה לעם ישראל, שבו הקב"ה ממש מתקרב אלינו, ואומר לכל אחד מאיתנו – אני אוהב אותך! אתה יכול תמיד לשוב אלי!
אפילו כשאדם מרגיש ממש מרוחק, הוא מרגיש שלא מגיע לו בכלל יחס מהקב"ה – הוא צריך לדעת שהוא נשאר בן אהוב של ה'.
בזמן שבית המקדש היה קיים, הכל היה הרבה יותר ברור וטבעי. בבית המקדש היתה נעשית ההתקרבות מצידנו, כלומר מלבד התשובה בלב [(תשובה זה בכלל לא דבר מפחיד! זה פשוט רצון אמיתי לחזור אל אבא שלנו!)] נעשתה גם עבודה פיזית שביטאה את ההתקרבות הזו. "עבודה" שהיתה מלאת הוד, שהשאירה את חותמה לכל מי שנכח בה ונתנה לו כח לכל החיים.
ובסופו של היום ראו כולם את ההתקרבות של ה' בצורה גלויה – "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו". החוט בצבע האדום, שמסמל את החטא, היה הופך כולו לבן – סמל לכך שאנחנו נקיים ומטוהרים מכל חטא.
אז למה לצום? כי כששני אוהבים נפגשים אחרי שהם לא ראו זה את זה כל כך הרבה זמן, למי יש זמן לאכול???

[היסוד הגדול הזה, ש"בנים אתם לה' אלוקיכם", מלווה אותנו במשך כל השנה]. תמיד אפשר לפנות לאבינו שבשמים בתפילה, לספר לו כל מה שמעיק עלינו – והוא יקשיב. תמיד אפשר ליהנות מכל הטוב שה' ברא בעולם ולומר תודה – בתנאי שזה לא "משעבד" אותנו אל החומריות, שזה לא טוב ולא בריא לנו. איך אומרים בברכת האילנות? "אשר ברא אילנות טובים ובריות טובות ליהנות בהם בני אדם"!

[אני יודע שעכשיו אתה בטח חושב – כל זה טוב ויפה, אבל מה לעשות, יום כיפור הוא עדיין יום שקשה לעבור! ]
על כך אומר לך כמה דברים.
א. זה נורמלי וטבעי, כמו שכתבתי קודם. אני חושב שכמעט כל אחד מרגיש את זה בצורה זו או אחרת. בכל זאת, עצם הידיעה שגם אם אנחנו לא מרגישים – זהו יום של התקרבות אדירה בינינו לבין הקב"ה, נותנת לו יותר כח.
ב. למרות שאין לנו היום בית מקדש – תנסה לראות איך התפילה היום נועדה לחבר אותנו אל הגודל הענק של יום כיפור בבית המקדש. כמו שכתוב בהקדמה שציטטתי מהמחזור, זה נכון שיש פיוטים שלא מדברים בשפה של הדור, לכן הצעתי לך – תקנה את המחזור של מכון המקדש, זה אמנם קצת יקר אבל שווה באמת! אני חושב שיש אותו כמעט בכל חנות ספרים.
ג. להתפלל במקום שבו באמת מרגישים גם את הגודל של היום, ולא במקום שמרגישים בו רק את מילות התפילה והצום. יש כמה מקומות כאלה – למשל, בישיבת רמת גן ובעוד ישיבות. אמנם התפילה שם היא אפילו קצת יותר ארוכה מתפילה בבית כנסת "רגיל", אבל אני מבטיח לך שזו אוירה אחרת לגמרי, עם הרבה שירים וריקודים (כי באמת יום כיפור זה יום שמח!) ואם בכל זאת תרצה לנוח באמצע, מותר לך לוותר על חלקים שאינם הכרחיים. מותר לך ללכת לנוח כשאומרים 'סליחות', ואני מבטיח לך נאמנה שאף אחד לא ירוץ אחריך לבדוק מה אתה עושה.
ד. [חג הסוכות!] חג הסוכות בתורה הוא החג של השמחה, כמו שכתוב "והיית אך שמח". למה הוא דוקא אחרי יום כיפור? כי באמת, התשובה השלמה אינה מסתיימת בהחנקת הכוחות. זה שלב חשוב, אבל התשובה השלמה היא דוקא כשאדם שמח, כשהוא חוזר אל עצמו, כשכל הכוחות שלו זורמים. כדי שאדם יוכל לשמוח באמת, עליו לזכך את עצמו קודם ולהיטהר טהרה פנימית, וזה תפקידו של יום כיפור. אחר כך – לשמוח, ורק לשמוח!

כתבתי ממש מעט מתוך מה שיש לי לכתוב, כי אי אפשר לכתוב בבת אחת ספר שלם… לא התייחסתי לכל השאלות, אבל הייתי מאוד שמח אם תכתוב לי מה דעתך על מה שכתבתי, ועל מה היית רוצה שנדבר עוד.
בנתיים – אני מאחל לך חיים טובים ושמחים!
יעקב, חברים מקשיבים
ychn@walla.com