מי צריך ציונים ומבחנים?

שלום וברכה. שאלת שאלה מאוד חשובה ומעניינת.
[בהתחלה כתבתי את השורה הבאה]:
"לצערי אין לי יכולת לענות על השאלה החשובה ששאלת, פשוט יש לנו עומס מאוד גדול באתר ואין לנו יכולת להתרחב אל שאלות נוספות מעבר לשאלות שלהן האתר מיועד".
[אבל] שניה אחרי שכתבתי זאת חשבתי שדוקא השאלה הזו היא שאלה חשובה שקשורה לעוד הרבה דברים בחיים בהרבה הרבה תחומים. והייתי מפריד אותה לשנים: מבחנים לחוד וציונים לחוד.

[שאלת הצורך במבחנים] היא שאלה כללית על הצורך במסגרות בחיים. יש לנו ערכים שאנחנו מאמינים בהם: תפילה, אהבת המשפחה, אהבת עם ישראל וארץ ישראל וכו'. בשביל מה צריך נוסח קבוע בתפילה? בשביל מה צריך מצוות "מעשר כספים"? בשביל מה צריך "תורנות שטיפת כלים", למה לא שכל יום מישהו אחר יתנדב מרצונו?
התשובה, היא, בקצרה, שאמנם אם היינו מושלמים אז תמיד היינו עושים את כל הדברים הטובים מרצון, אבל מה לעשות ולא תמיד יש לנו חשק… המסגרות החיצוניות מחייבות אותנו לעשות דברים כי הם נכונים, גם כשלא מרגישים את ההתלהבות. בהנחה שהלימודים הם דבר טוב, אז בלי מבחנים זה פשוט לא יחזיק מעמד. אני אישית מאוד לא אוהב מבחנים אבל אני יודע שכאשר יש מבחן אני מספיק יותר. לפעמים יש למבחנים מטרה להרגיל את האדם לנצל את הזמן כראוי, ואחרי ההתרגלות הזו – באמת כבר צריך פחות את המבחן.
[העיקרון הזה נכון בחיים בכלל וכמובן גם בעבודת ה'] – למשל, בשביל מה צריך את יראת העונש? התשובה היא אותה תשובה. זה היה נהדר אם תמיד היינו קשורים לקב"ה מתוך אהבה וחשק אבל אם האהבה היתה 'המנוע' היחיד שלנו, היינו עלולים להישאר ברגעים מסויימים בלי מנוע. לכן צריך גם את יראת העונש, שתעזור לנו גם ברגעים שאנחנו לא ממש מרגישים את החשק והרצון – לעשות מה שנכון.
[אבל צריך להיזהר שהמסגרות לא יהפכו אותנו לרובוטים]. שלא נשכח את המגמה, את הלב. אם המבחנים גורמים לכך שאנחנו לא אוהבים ללמוד דברים מסויימים, אז אולי עדיף בלעדיהם, או שהם יהיו פחות לוחצים. נראה לי שיש הבדל בין לימודי חול לבין לימודי קודש: בלימודי חול המטרה היא הידע נטו, וכאן המבחנים הם כלי יעיל (בתוספת סייג חשוב מאוד שאכתוב בחלק השני של התשובה, לגבי שיטת הציונים). בלימודי קודש – החיבור הנפשי הוא הרבה יותר דומיננטי, וחשוב מאוד שמבחנים לא יגרמו לכך שנשנא את התכנים. אם מרגישים כזה דבר, כדאי מאוד לדבר מלב אל לב עם הר"מ או המחנכת ולחשוב ביחד מה הכי טוב עבורנו. מצד שני, צריך שזה יהיה אמיתי, כי תמיד קל להסיר מעלינו את החובות בטענה שבלעדיהם נעשה הכל מתוך רצון ואהבה.

[לגבי הציונים], אני משער שיש אנשים שיחלקו עלי, ואפילו אשמח אם זה יקרה, אבל בנתיים הדעה שאותה אני מכיר היא דעתי ולכן אותה אכתוב. לדעתי, שיטת הציונים הנהוגה כיום בבתי הספר חייבת שיפור, בלשון המעטה, ויש בה כמה חסרונות:
א. [היא מודדת רק את הידע, וממילא פחות משקיעים באישיות, בלב, ברצון, במאמץ, ביחס לחברים וכו']. אני לא אומר שהתחומים האלה מוזנחים, יש הרבה שיחות בנושא וכו' ואפילו יש בתעודה גם סעיף "הליכות" אם כי הוא הרבה פחות מושקע, אבל מהמציאות בשטח נראה לי שזה לא מספיק, ושיטת המבחנים העוקבת רק אחרי הידע נטו גורמת לתלמידים רבים להעריך ולהשקיע פחות בכל הדברים החשובים האחרים.
ב. שיטת הציונים יוצרת [אוירה לא בריאה של תחרותיות ורגשי נחיתות]. יש הרבה תלמידים שמרגישים במודע או בתת מודע רגשי נחיתות כתוצאה מציונים נמוכים בעוד שלאמיתו של דבר כאישיות הם אישיות נהדרת וזה הרבה יותר חשוב (בלי לזלזל גם בדברים אחרים). כמה תלמידים חזרו הביתה עם תעודה גרועה והרגישו 'איזה דפוקים אנחנו!' בעוד שלאמיתו של דבר הם אישיות פז? מי אמר בכלל שהם צריכים להיות 'טובים' במתמטיקה? אולי זה לא התפקיד שלהם בחיים? וגם אם זה חשוב, זה בטח לא מדד לאישיות!
ג. שיטת הציונים הנהוגה כיום מתייחסת אל כל התלמידים כאל מקשה אחת, בעוד שעיקרון היסוד בחינוך הוא ["חנוך לנער על פי דרכו"]. עיקרון זה נכון גם ביחס לידע: לא ברור שכל התלמידים צריכים לשאוף לאותו דבר. תלמידים עם תפיסה מהירה משקיעים מעט מאוד במקום שישקיעו בהתאם ליכולתיהם וגם יגיעו לתוצאות מתאימות.
[השיטה הנכונה לדעתי] היא שהציון יהיה במילים, עם יחס אישי לכל תלמיד – מהן היכולות שלו, מהם היעדים שהוא צריך להציב לעצמו בכל התחומים וכיצד הוא עומד בהם. בדרך כזו כל תלמיד ידע היכן באמת הוא עומד, ובכל הרבדים של האישיות, ולא היכן הוא עומד ביחס לדרישות הלימודיות הממוצעות. לא תהיה אוירה של תחרותיות כי בתעודה יהיה כתוב רק מילים שאי אפשר להשוות אותן בצורה מדעית, ולכל תלמיד יהיה כתוב מהם הדברים הטובים שבו ומהם הדברים הפחות טובים, כמובן – בצורה מפורטת, בהתאם ליעדים שאליהם הוא צריך להגיע. אין סיבה למדוד את כל התלמידים באותו מדד.
[כתבתי את כל זה בלי שום ניסיון בהוראה, אז אולי זו לא חכמה…] אני גם בטוח שההצעה שהצעתי דורשת הרבה השקעה מהמחנך ואולי לא תמיד זה אפשרי. בכל אופן אשמח מאוד אם מישהו מהגולשים יתן את הדברים לאחד המורים ואשמח לקבל תגובות!
רק טוב
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il