שמעתי היום ברדיו רב המדבר האומר, שאדם שחושב מחשבות נואפות יותר גרוע מטיטוס שחילל את המקדש וזה נאמר ע"י רב, ולא לזה אני חותרת, אלא למחשבות הניאוף שיש לו זה בגלל "בנות ישראל" שאפילו בדברים שאינן מודעות למעשים שלהם גורמות ל"בן אדם המסכן" לחטוא וחשבתי לעצמי למרות שאילו דברי רב האם הנשים אשמות עד כדי כך הוא המשיך ואמר ש"כבוד בת מלך פנימה"וכו' אך זה לא שייך לדיון שאלתי זו האם "בנות המדברות ברחוב" גורמות לבן אדם לחטוא האם באמת הם אשמות בכך זה אינו מוגזם?
שלום לך.
השאלות בענייני צניעות הן שאלות חשובות מאוד וטוב מאוד לעסוק בהן.
הזכרת בדברייך שני נושאים. הראשון הוא חומרת הרהורי העברה והשני הוא האם בת אשמה שבן מהרהר בה כאשר היא מתנהגת בצניעות. אני הבנתי ממה שכתבת שעיקר מה שמטריד אותך הוא העניין השני ולכן אתייחס בעיקר אליו, אך תחילה אתייחס לעניין הראשון.
[מי שחושב מחשבות שליליות – יותר גרוע מטיטוס??? איפה היושר פה???]
הדברים שהרב אמר על חומרת הרהורי העברה מוזכרים כבר בספר נפש החיים (שער א', פרק ד') וכן בעוד ספרי קודש. מוזכר שם שטיטוס החריב את בית המקדש החומרי, אבל החורבן הזה הגיע בעקבות חורבן רוחני, שנעשה על ידי אנשי ישראל שהרהרו הרהורי עברה. חכמי ישראל באו להדגיש בזה את גודל מעשי האיש הישראלי, שמחשבותיו משפיעות אפילו על קיום בית המקדש.
אולם, כאשר לומדים דברים כאלו ורוצים להבינם באמת, יש לדעת שני דברים חשובים.
[אדם – נמדד לפי מכלול האישיות, ולא לפי מעשה פרטי]
העניין הראשון הוא, שאדם אינו נמדד על פי מעשה אחד, אלא על פי מכלול האישיות. כוונת המדרש היא לבטא את חומרתם של הרהורי עבירה, ולכן הוא אומר שמצד הרהורים אלו, אדם זה יותר גרוע מטיטוס. אבל כאשר מסתכלים על מכלול האישיות, ברור שאין בכלל דמיון בין יהודי שיש לו גם הרבה מצוות לבין טיטוס, שהיה אישיות שלמה של רוע. יש לדעת שזו כוונתם של אמירות נוספות מסוג זה, שמטרתן רק להמחיש את חומרתו של מעשה פרטי מסויים, שבאופן תאורטי אם המעשה הזה היה מבטא את מכלול האישיות של האדם, אז אכן הוא היה גרוע מטיטוס.
[הרבה זויות הסתכלות]
העניין השני הוא, שיש כל מיני דרכים להסתכל על דברים וכולם אמת. דוגמא קצת לא קשורה אבל נכונה; הגזר כתום יותר, העגבניה רכה יותר. אם מה שחשוב לי זה הכתום, הגזר יחשב יותר. אם הרכות, העגבניה יותר. כך גם לגבי העניין הזה. ודאי שטיטוס עשה מעשה חמור והחריב את בית המקדש בפועל, דבר ששום יהודי לא עשה. מבחינת עולם המעשה טיטוס הוא מחריב בית המקדש והוא שנענש על זה. מבחינת עולם הרוח, השורש, לא טיטוס הוא שגרם למצב הרוחני המדורדר שבעקבותיו חרב בית המקדש. מבחינה מסוימת מי שעשה את שורש הדבר, התחיל את הקלקול, עשה דבר חמור מאוד, כי הוא התחיל את כל התהליך, ולכן, מהבחינה הזאת, חטא האיש הישראלי חמור יותר. לפעמים אומרים שדבר מסוים חמור מאוד, חשוב מאוד וכו'. צריך לזכור שמדברים מצד מסוים, בחינה מסוימת, ולזכור שיש עוד בחינות אחרות, עוד מבטים נכונים שמסתכלים מזווית שונה.
[לסיכום הנושא הראשון]: משפטים חריפים הכתובים בספרי מוסר אינם יכולים לסתור את הכללים הפשוטים והישרים, שהקב"ה מסתכל על כל אדם לפי מכלול אישיותו, אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה, יש הבדל בין מזיד, שוגג ואנוס וכו'. אמירות שנראות כסותרות עוסקות רק בזוית מסויימת מאוד, שמבחינת הזוית הזו אז אכן אמירות אלו הן אמת לאמיתה.
ועכשיו לעיקר השאלה:
[האם התורה מאשימה מי שאינו אחראי???]
מישהו אמר לי פעם, בצחוק כמובן, שהיה הרבה יותר צנוע אם לא היו בעולם בנות. זה צחוק שנובע מתוך כאב. ההתמודדות שיש לבן היא התמודדות מאוד קשה, במיוחד בדורות האלו, שכבר כתבו עליהם גדולי ישראל שהניסיון הגדול ביותר בדורות האלו הוא בתחום הרהורי עבירה ועריות.
אבל זה לא 'פייר' שהבנים 'יפילו את התיק' על הבנות. כמובן, בת שמתנהגת שלא בצניעות עושה דבר חמור מאוד ומחטיאה את האחרים, אבל [בת שמתנהגת בצניעות אינה צריכה להרגיש שום רגשי אשמה]. נכון, הניסיון של הבנים הוא קשה, אבל זה הניסיון שלהם. הקב"ה ברא בנות ונתן לבנים את הכוח להתמודד עם המציאות הזאת (זה נשמע כאילו הבנות הן האויב, הא? ודאי שזה לא כך, זה רק מהבחינה הזאת – הנה לך דוגמא למה שהסברנו למעלה, מבחינת עניין הצניעות בנות יוצרות קושי אצל בנים, אבל זה לא כך מבחינות אחרות). אם בן לא מצליח להתגבר על יצרו, שלא יזרוק את זה על הבנות.
להשלמת התשובה, חשוב להזכיר עוד שני דברים.
[דרגות בקדושה]
במסכת סוטה (בדף כב' עמוד א') מוזכר סיפור על מישהי שהתפללה לקב"ה שלא יכשלו בה בני אדם. ודאי שמדובר שם על מישהי שהלכה בצניעות והגמרא משבחת את תפילתה. עם מסתכלים במבט מאוד מאוד מאוד מאוד דקדקני, אז ודאי שככל שאדם צדיק יותר הוא פחות יגרום לאנשים אחרים לחטוא, ואפילו אם זה לא באשמתו. מה שחשוב לזכור בעניין הוא שמבט דקדקני כזה צריך לבוא רק כאשר האדם בריא בנפשו ויודע לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה. אם אותה אישה שבגמרא הייתה מכשילה את הרבים באונס, כאשר היא לבושה בצניעות וכו', וזה היה גורם לה רגשי אשמה ולחץ נפשי, אז ודאי עדיף שתישאר בריאה בנפשה ותעבוד את ה' בשמחה. לדקדוקים כאלה צריך להגיע מתוך חוזק של אמונה וחוסן נפשי ורק מי שראוי לזה יכול לעשות זאת. אפשר וצריך להציב את זה כיעד ששואפים אליו, אבל צריך לדעת שהדרך אל היעד הזה היא קצת ארוכה. . .
[צניעות – אינה רק סנטימטרים!]
דבר שני, והוא בכיוון קצת הפוך ובכל זאת חשוב מאוד להזכיר אותו. ללכת צנוע אין פירושו להקפיד על אורך השרוולים וצבע החולצה בלבד. עולם ההלכה מגדיר את מה שהוא מסוגל להגדיר, אבל יש עוד גדרים רבים מעבר לעולם ההלכה. אם בת מדברת ברחוב מאוד בקול עם חברתה, היא לא עברה (עד כמה שידוע לי) על שום הלכה בשולחן ערוך, אבל בכל זאת היא הבליטה את עצמה והתנהגה בחוסר צניעות. כך גם בכל מיני תחומים אחרים. שוב, [צריך לגשת לדקדוקים האלה בשמחה, מתוך הבנה של מעלת מידת הצניעות ולא בהרגשה של 'נדפקתי, אני בת אז אסור לי לצעוק ברחוב בגלל הבנים האלה שלא שולטים בעצמם' או משהו כזה]. אם את רוצה, אפשר ורצוי להרחיב בנושא ולברר את מעלת הצניעות כדי להזדהות איתה. דבר זה מקל על קיום ההלכות בשמחה. חוץ מזה, אני מצרף לך כאן קטע נחמד על צניעות, שבא להדגיש את העניין הזה שמצד אחד, עולם ההלכה לא כולל את הכל, ומצד שני, צריך להישאר בריאים ולא להפוך לחולי נפש. והרי הקטע.
[הולכת צנוע]
בשבת היא מראה לכולם שאפשר להיות גם צנועה וגם יפה.
שמלת קרפ- ז'ורז'ט בסגול בוהק, מתחת לבלייזר מסאטן מוזהב, עם פייטים שקנתה בלונדון בקיץ האחרון. על צווארה ענוד כל זהב השרשראות והפנינים (האמיתיות!) שבעלה, האברך, הביא לה מאנטוורפן. 'את ענק היהלומים השארתי בבית' היא לוחשת במתיקות לחברתה הטובה, שמציגה גם היא בגאווה את נעלי הלקה האיטלקיות שקנתה השבוע.
גם נעלי העקב הגבוהות והדקות שלה הגיעו מאיטליה, אבל זה עוד כלום:
'יחד עם זה קיבלתי מערכת ארנקים וכפפות מעור בצבעים תואמים איי – סטייל אבל השארתי את זה בבית כי בעלי לא סומך על העירוב'.
היא מציצה מדי רגע בשעון הקארטייה משובץ היהלומים, כאילו שהיא ממהרת, ובנון שלאנטיות היא מיטיבה לראשה את הפיאה המ-ש-ג-ע-ת ('כמעט כמו טיבעי. . .זה נראה כמו השיער שלך. . .ואיפה קנית את העגילים האלה, זה סט?'). כולם יודעים שיש לה טעם טוב בלבוש ובאיפור. בסתר היא מתעדכנת בז'ורנלים של העולם ואת 'לאישה' היא בולעת אצל הפאנית שלה. אין פלא איפוא שהרכלניות צרות העין, שהן במקרה ידידותיה הטובות, ממציאות עליה כל מיני סיפורים.
אבל היא, מה אכפת לה, היא הולכת צנוע.
בדרך כלל היא לובשת איזו חולצת פלנל משובצת עוד מימי האולפנא, או חצאית ג'ינס, כחולה וממורטת. אין לה זמן, כסף, ובעיקר ראש להשקיע בבגדים.
בעלה, כוללניק באחת הישיבות ביישובים, אמר לה שהעולם הזה הוא רק פרוזדור, והיא מתלבשת בהתאם.
סוף סוף יש דברים יותר חשובים ודחופים; החינוך של הילדים, מצוות ישוב ארץ ישראל. חוץ מזה שכל כבודה בת מלך פנימה, ומהמשפט 'לא ניתנו תכשיטים לאישה אלא להתקשט בהם בפני בעלה בתוך ביתה' היא זוכרת רק את 'לא ניתנו תכשיטים'. אבל זה לא מטריד אותה בכלל. במקום הזמן שנשים אחרות מבזבזות על פדיקור – מניקור היא קוראת 'אורות' או פרשת השבוע.
מטפחת ראש פשוטה מכותנה מכסה את ראשה ומצחה. היא לא הולכת עם כובעים ועל פאה אין מה לדבר. עיתונים היא כמעט לא קוראת ולא יודעת מה הולך באופנה ומה הולך בכלל. בגדיה הלא מגוהצים כדבעי בדרך כלל בגווני החום והכחול (רק לא אדום. . .). לפעמים אפילו חום וכחול יחד. נעליה שטוחות עקב וישנות. מעט הכסף שבעלה כבר מביא מהכולל לא נועד להתייפייפות ולמותרות. אמא שלה עדיין לא נרגעה מתגובתה הצוננת כשהביאה לה ליום הולדתה מערכת כלי איפור. משהי העירה לה בעדינות על כך שהיא יותר מדי מזניחה את עצמה.
אבל היא, מה אכפת לה, העיקר שהיא הולכת צנוע.
לסיום נלמד זכות על אותו רב ששמעת, שודאי התכוון לטובה ורצה להשפיע בדבריו להרבות קדושה וטהרה בעם ישראל, ובהזדמנות זאת נקרא לכל מי שמפיץ דברי אמונה ומוסר לזכור את דברי חז"ל "חכמים היזהרו בדבריכם", ולא לומר דברים שבאופן פשוט מתפרשים כסותרים את כל עקרונות המוסר והיושר, בלי לבארם באר היטב.
זהו, עד כאן להיום.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,חברים מקשיבים,
ymvy@walla.co.il
