מלחמת עשר השנים – לאן מנתבים את הכוחות האלו?

שאלת הגולש

הרגע קראתי מאמר מאוד יפה שמופיע כאן באתר על "מלחמת 10 השנים" שיש לכל אחד במהלך חייו. המלחמה הבילתי פוסקת הזאת של כל הקטע בין בינו לבינה. (דרך אגב מאמר ממש מומלץ ויפה!) http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=25148
אבל דבר אחד הציק לי, אני מבינה למה לא כדאי חבר בגיל הזה והכל. אבל אני כבר שנים שוברת את הראש על השאלה : מה עושים עם הכוחות האלו שאתה משקיע כל כך הרבה בנושא הזה? אני מוצאת את עצמי נדלקת על בנים המון, אחד אחרי השני. וזה לא מפסיק, לא משנה מה אני מנסה לעשות. אני אומרת לעצמי שוב ושוב שאני שולטת בזה, ושאני לא רוצה את זה. אבל זה כמו בילתי נשלט. אני לא מצליחה לשלוט בזה. וכן, אני יודעת שהמקום הזה הוא מאוד בריא וטבעי. אבל אני לא רוצה אותו כרגע ! אני רוצה את השנים הקריטיות האלא לעצמי, כדי לבנות את עצמי כמו שצריך! ושלא יהיה איזה מישהו שיפריע לי לעשות את זה. מה עושים??? אני אבודה:(

תשובה

שלום לשואלת היקרה

שאלת שאלה יפה וחשובה מאד.

אני רוצה לנסות להסתכל על הענין בצורה קצת אחרת.

את צודקת לגמרי שהענין הוא 'בלתי נשלט'. הוא 'בלתי נשלט' במובן הזה שאת לא יכולה להכריח את עצמך להפסיק להרגיש דברים. מה שאת כן יכולה לעשות זה ללמוד לחיות ביחד עם הרגשות האלו. לא 'להלחם בהם' ולא 'לשקוע בהם' אלא לנסות לראות איך חיים 'ביחד איתם'.

האמת היא שרגשות ואפילו רגשות סוערים אינם ענין של גיל. אמנם קיים ההבדל בין ילד ובין מבוגר ביחס להתמודדות איתם. הילד נוטה 'לשקוע' ברגשות שלו בעוד מבוגר יודע כיצד לתת מקום לרגשות ומעבר לכך להמשיך בתפקוד היומיומי הרגיל. כל פעם כשהרגשות צפים ואת בכל זאת ממשיכה הלאה בלימודים, בתנועת נוער, עם חברות וכו' – זה בונה את האישיות שלך – את 'מתרגלת' אותה 'התנהלות בוגרת' שהיא כל כך חשובה במהלך החיים.

מקוה שהועלתי מעט, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי

טוביה
tsbias1@gmail.com

יב בתשרי התשעו

קרא עוד..