מלחמת רשות – איפה הצדק?

שלום וברכה.
שאלת שאלה טובה מאוד. זהו נושא שיש הרבה מה להעמיק בו ולבררו, וניסיתי לעשות זאת כמיטב יכולתי, אך אני מרגיש שגם לי הדברים עדיין לא מספיק מבוררים, ואני צריך להמשיך ולבררם (זו גם אחת הסיבות שלקח קצת זמן לתשובה). בכל אופן אשתף אותך במה שכן התברר אצלי, ואני חושב שיש בדברים כדי לישב את הדעת.
יש לי בקשה אחת, שכל מי שקורא את הדברים יקרא אותם בשלמותם, במתינות ובישוב הדעת.
קודם כל עלינו לדייק בהבנת הפרשה – התורה אינה [מצווה] עלינו להילחם מלחמת רשות, אלא היא רק כתבה לנו כל מיני דינים [כיצד להתנהג במלחמה זו]. המציאות היא שיש בעולם מלחמות בין עמים, משום שמונח בטבע העמים להילחם זה בזה כדי להרחיב גבולם וכדי להשפיע בעולם. לכל עם יש ביטוי מסוים, והוא מרגיש הכרח וצורך פנימי להשפיע על העולם ולהנהיג בו את תרבותו ואת דעותיו. גם היום אנחנו רואים שעמים נלחמים זה בזה למטרות אלו, ארה"ב נלחמת במקומות שיש לה אינטרסים אישיים או כדי לשלוט על האזור, ורוסיה מדכאת את בוסניה. ואמנם יש מדינות כמו צרפת ובריטניה שיוצאות נגד שליטתם על אחרים, אך בעצם גם הן בעצמן שולטות על אוכלוסיות ועל אזורים שרוצים להיפרד משליטתם, ולכן גם במדינות אלו יש טרור. משום מה אצלם הם מרגישים שזה כן נחשב מוסרי. אני מביא דוגמאות אלו כדי להראות ששאלת המוסריות והלגיטימיות של מלחמות בין עמים היא מורכבת, ואי אפשר לומר באופן מוחלט שזה לא מוסרי. אלו כללי המשחק בעולם, ואם עם מסוים לא ישתמש בכלים בהם שאר העמים משתמשים, הוא עלול פשוט להימחק מהמפה. צריך לדעת שלמוסריות במאבק בין עמים יש כללים אחרים, וזה לא נמדד בכללים של מוסריות בין אדם לחברו באופן פרטי.

כל זה נכתב לא כדי לומר שמלחמות הן דבר מוסרי בהכרח, אלא רק כדי להגדיר את נושא הפרשה – מלחמות בין עמים זו מציאות קיימת, והתורה באה [ומגבילה] את עם ישראל שלא יעשה כרצונו, אלא קודם כל הוא מוכרח לקרוא אליהם לשלום (תמורת תשלום מיסים), ועוד מוסיפה התורה להגביל ולומר, שיש להרוג רק את הגברים ולא את הנשים והטף כפי שיש לעשות במלחמה נגד שבעת העממים.
ניתן לראות שזו הגישה של הפרשה גם בדברי ספר החינוך למצוה זו (מצוה תקכז):

שנצטוינו בהלחמנו בעיר אחת מצד הרשות שנרצה להלחם בה, וזו היא שנקראת מלחמת הרשות, שנבטיח אותם שלא נהרגם אם ישלימו עמנו ויהיו לנו לעבדים, כלומר מעלים מס למלכנו וכבושים תחת ידינו, ואם לא ישלימו עמנו על הענין הנזכר אנו מצווים להרוג מהם כל זכר…
משרשי המצוה לפי שמדת הרחמנות היא מדה טובה וראוי לנו זרע הקדש להתנהג בה בכל ענינינו גם עם האויבים עובדי עבודה זרה, למעלתנו אנחנו, לא מצד היותם הם ראויים לרחמים וחסד.

קודם כל רואים כאן שההגדרה של המצוה אינה להילחם, אלא ש[אם] באים להילחם עלינו לקרוא אליה קודם כל לשלום. שנית, אנו רואים שדוקא במצוה זו ספר החינוך רואה דרישה כלפי עם ישראל להיות מוסרי ורחמן. וההסבר לכך הוא כמו שכתבתי, שעצם המלחמות זה מצב קיים, והתורה באה דוקא ללמד אותנו איך להיות מוסריים גם במציאות זו, וכמובן לא לצאת סתם בשביל להתרחב, אלא המגמה צריכה להיות שעם ישראל יוכל להשפיע בעולם.

[ומה בימינו?]
בימינו העולם באמת התבגר ונהיה מוסרי יותר, ולמרות שגם היום יש הרבה מלחמות על בסיס של רצון לשלוט או להתרחב (גם אם כלפי חוץ מנסים לתרץ ולומר לעולם שנלחמים בשביל הצדק וכד', ברור לכולם שבדרך כלל זו צביעות, והמטרה האמיתית היא מאבק על שליטה והשפעה בעולם), ומקודם הבאתי כמה דוגמאות לכך, בכל אופן ברור שהיום המגמה בעולם מוסרית יותר, וצורת ההשפעה בעולם נעשית פחות בכח פיזי ויותר בכח כלכלי וכד', ולכן יתכן שבאמת היום לא ראוי לצאת למלחמת רשות ולכבוש ארצות נוספות שאינן שייכות לנו, כשאין שום סיבה בטחונית לכך, אך אלו שאלות שבשבילן צריכים הסנהדרין לשבת ולהחליט, ואנו הקטנים שאיננו יודעים את כל התורה לעומקה ולרוחבה, איננו רשאים ואיננו יכולים לדעת מהי הדרכת התורה במצבים אלו. באופן כללי זהו אחד ההבדלים בין דבר שהוא מצוה ובין דבר שהוא רשות – מצוה קיימת תמיד, ואילו רשות תלויה בסיטואציה. ואולי באמת זו הסיבה שכשמלך רוצה לצאת למלחמת הרשות, אסור לו לצאת סתם כך על דעת עצמו, והוא חייב להיוועץ בסנהדרין, משום שהם צריכים לדון בהיבטים המוסריים בהתאם לכל השיקולים הקיימים באותו הזמן ובאותו המקום.

חשוב לי לומר עוד משהו לסיום.
הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו שאלות אמוניות, לא הכל ברור ומובן. יש דברים שנראים כסותרים את המוסר או את ההיגיון הפשוט. כאן אני אומר לעצמי את מה שכותב ריה"ל בספר הכוזרי. כאשר יש עניין שהוא מבוסס באופן מוצק, אז קושיות פרטיות אינן יכולות לערער את היסוד הבהיר והמבוסס. לדוגמא, יש לי אמון בהורים שלי. הם גידלו אותי מיום היוולדי, הם משדרים כלפי אהבה וחום. אם יום אחד הם יאמרו לי 'יאיר, מחר אל תבוא הביתה, ואל תשאל שאלות', אני אנסה להבין – איך הם אומרים לי דבר כזה? אבל השאלה הזו לא תגרום לי לחשוב שהם שונאים אותי, כי אני חי את אהבתם כלפי. לכן, גם אם אין בידינו תשובה שלמה לשאלות באמונה, הדברים אינם פוגעים במאומה באמונתי ובידיעתי שהתורה היא הצדק המושלם, קודם כל משום שהיא ניתנה לנו מהקב"ה, ואין ספק שהקב"ה שהוא טוב וכל העולם לא ברא אלא להיטיב עם ברואיו, ודאי שמדריך אותנו להיות טובים ומוסריים. ועוד, הרי התורה מזהירה כל כך הרבה פעמים על הצדק, והעם היהודי הוא זה שהנחיל בכל העולם את מוסריות השלום ואי הצדק שבמלחמה, וזאת מתוך התנ"ך עצמו, בו נאמר החזון המיוחל "וכתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה". אם כן, ברור שדוקא התנ"ך הוא מקור הצדק, ואם יש לנו מצוות שאיננו מבינים אותם, זה מפאת קוצר השגתנו, ומפאת שאיננו יכולים לראות את כל העולם מתחילתו ועד סופו, ואיננו יכולים לדעת מה יקרה ומה תהיה ההשלכה של כל פעולה, וכמובן שאיננו מבינים לגמרי את כל העומק שעומד מאחורי העולם, למה הוא נברא וכד'. בגלל כל זה איננו יכולים תמיד להבין מה מוסרי באמת ומה לא. ואם נתבונן למשל במציאות, נוכל לראות שלגבי המון דברים יש דעות חלוקות מה נחשב מוסרי ומה לא.

אסיים בברכה שנזכה כולנו להמשיך ולהעמיק בתורתנו הקדושה, ולדלות מתוכה את הצדק והמוסר האמיתיים שקיבלנו במתנה מאבינו שבשמים.
שבת שלום
יאיר.