מניין שחייבים לשמוע לבתי הדין?

שלום,
במדינת ישראל קיימת מערכת חוקים אזרחית, שקובעת עונשים עבור אנשים שעוברים על החוק. אזרח במדינה אינו מצווה להקשיב לחוקים משום מהותם, אבל אם יעבור עליהם ויתפס- יענש. המניע לשמור על החוקים הוא החשש מהעונש, וזו הרמה הבסיסית שבעקבותיה אנשים מקשיבים לחוק. הגורם המעניש הם השלטונות, ולכן האנשים מקשיבים להם.
ודאי שמניע זה קיים גם בתורה, אך גדולת התורה היא שאין זה מטרתה, ולא לכך היא מכוונת את האדם.
מטרת התורה אינה ברמת ה'סור מרע' בלבד, אלא בבחינת 'עשה טוב'. נראה שהתשובה לשאלתך מופיעה בתורה בסוף הפרשיה שצטטת. התורה מסיימת את דין השופטים בזעקה- "צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' א-לקיך נותן לך" (דברים טז,כ). כדי שנוכל לכונן ממלכה ומדינה שיהיו אור לגויים ברור שיש צורך בעם מוסרי וישר. כדי לקיים את יעודי התורה אנו מצווים בהקמת בתי משפט. ברור שאנו מצווים להקשיב לקולם, אחרת היכן רדיפת הצדק. יסוד הצדק מושרש בתורה, גם אם אנו לא נמצא מצוה ספציפית שמבטאת פרט שקיים בו. מטרת מצוות רבות היא עשיית הצדק, ואנו מצווים לקדם ולפעול למען מטרה זו גם אם אין מצוה מוגדרת. קל וחומר כאשר אנו מצווים על הקמת מוסד המשפט שגם נקשיב לו.
התורה מדריכה אותנו במספר מקומות שעלינו לפעול על פי היסודות המצויים בה. רעיון זה בא לידי ביטוי במצות 'קדושים תהיו' ובמצות 'ועשית הישר והטוב' (מומלץ לראות את דברי הרמב"ן על מצוות אלו- ויקרא יט,ב). התורה קוראת ומדרבנת אותנו בקיום מטרותיה, גם כאשר לא נמצא ציווי ספציפי במילים מפורשות.
בכל זאת נראה שניתן למצוא גם בתורה מקורות למצוה המחייבת אותנו לשמוע לפסק הבי"ד. הר"ן בדרוש השנים עשר דן בחובת המשפט בהרחבה, ושואל שם את שאלתך (אם נושא זה מעניין אותך מומלץ לראות בדרשות הר"ן דרוש שנים עשר). הוא עונה שלומדים את החובה מהפסוק "אחרי רבים להטות". פסוק זה מבטא חובה לפסוק את הדין ע"פ הרוב. הר"ן מבין שהציווי נוגע לנו, ושאנו מצווים להכריע וללכת אחרי פסק הרוב. א"כ מצאנו פסוק המחייב לשמוע לפסק הדיינים.
פסוק שני שהר"ן מדבר עליו הוא הפסוק שצטטת– "לא תסור". שאלתך היא שהרי פסוק זה מדבר על בי"ד הגדול בלבד. נכון שהפסוק מדבר על בי"ד הגדול, אך יש להבין את יחסו של בי"ד הגדול לבתי הדין של 23 ושל שלושה (ואני מקוה שנענה על שאלתך האחרונה בדברינו). נקח לדוגמא את מערכת בתי המשפט שבמדינתנו. בכל עיר קיים בימ"ש שלום, במחוזות יש בימ"ש מחוזי ויש בימ"ש עליון אחד. אדם שביצע תאונת דרכים או לחילופין ילד ששבר חלון של שכן עם כדור לא ילכו למשפט בירושלים. גם אם ינסו לא יקבלו אותם. הסיבה היא פשוטה, שהרי קיימת היררכיה בין בתי המשפט ולכל אחד יש את תפקידו המיוחד. בתי הדין של התורה אינם מקבילים לבתי משפט האזרחים, אך ניתן להדגים דרכם את העקרון.
יתרו יעץ למשה לא לדון בכל דיני ישראל, שהרי הוא לא יספיק וגם אם כן משה לא יחזיק מעמד. משה קיבל את עצת יתרו, וגם אנו מיישמים לדורות את עקרון ההיררכיה. הרמב"ם בהלכות סנהדרין בפרק א הלכות ג-ד מגדיר במדויק את סוג הבי"ד שבכל עיר. ביישוב קטן ישב בי"ד של שלושה ובעיר ישב בי"ד של 23. קיים בי"ד גדול אחד שהוא נמצא בלשכת הגזית בביהמ"ק. יתכן והבי"ד של שלושה יפנה את הבעיה לבי"ד הגדול ממנו, אם הוא יחשוב שהנושא עקרוני ומהותי או לחילופין לא לרמתו. במערכת כזאת תקפו של הבי"ד של שלושה אינו נמוך מבי"ד הגדול. סמכותו נובעת ויונקת את כחה מבי"ד הגדול, ואנו מצווים לשמוע ולעשות כפסקיו. לכן נראה שהלאו של 'לא תסור' שייך לכל בתי הדינים, כל אחד לפי הנושאים שידונו בו.
מקור נוסף נמצא ברמב"ם (ספר המצוות מצות עשה קעד), כאשר הרמב"ם מונה כמצוה מיוחדת- "הציווי שנצטוינו להשמע לבית דין הגדול…". הפסוק שהרמב"ם מפנה אליו הוא "על פי התורה אשר יורוך" (דברים יא, יז), כאשר במצות עשה קעו הוא מסביר את היחס בין בתי הדינים השונים (כפי שהבהרנו קודם). נקודה נוספת שהרמב"ם מעלה היא שחובת השמיעה היא גם בפסקי דין וגם בהנהגות ובפירוש התורה. דבר זה כולל גם חובת שמיעה לגזירות ותקנות.
שאלתך חשובה ביותר להבנת חובתינו כלפי בתי הדין, ואי"ה ככל שנרבה לעסוק בנושא זה כן נזכה לראות ביישומו בארצנו.
אוהד, חברים מקשיבים