מניעים וכוונות

ב"ה
שלום לך שואלת יקרה,
שאלתך היא טבעית, נכונה ומעידה על האופי המיוחד בו ניחנת!!!
אין ספק שהשאיפה להיות יהודי טוב יותר היא נחלת כולנו. הזמן רץ ואוזל לנגד עיננו ולפעמים אנו מוצאים את עצמנו בכלל לא מרוצים מכל מה שקורה כאן…

[שאלתך טבעית לחלוטין!]

[תזמון השאלה הוא טבעי, נכון ומדויק] לקראת סוף גיל ההתבגרות, אנו נעצרים לתהות מה אנחנו באמת עושים פה בעולם?
האם מעשינו הם אמיתיים, בלי כוונות צדדיות למינהן??
האם עזרנו, פעלנו,מתוך רצון טהור או שמא הכל כדי להתפאר, להתגאות?

כשחושבים על זה, גיל ההתבגרות הוא נצחי! כל יום אנו צריכים לפשפש במעשינו, להתבגר ולהתגבר!!

כל יום הוא עולם שלם, מעין יריד בו יוצאים לסחור, נושאים ונותנים, מוכרים וקונים ובסוף היום יש מקום לשאול את עצמנו:
מה היו ההצלחות שלנו?
היכן נפלנו ונכשלנו?
כיצד נתגבר על המכשול הבא?

אחרי שפועלים מגלים שצמחנו, התגברנו והתבגרנו!

יקירתי,
שאלת איך מגיעים למקום בו המעשים שלנו אינם מתוך מניע של התפארות, לא כדי שיצביעו עלינו ויגידו:
הבחורה הזו צדיקה גדולה….
היא מדהימה, שבוע שעבר היא עשתה…

מה דעתך שנחשוב יחד? אני מזמינה אותך לברור איתי את האפשרויות לפעולה על מנת לעבוד על מידת הגאוה:

[א. להתחבא אל הכלים.]
ניתן להסתתר, להתחבא מכל העולם, להתעלם מכל הכשרונות שלנו כדי שחס ושלום לא נגיע לגאווה. אבל אז [יצא שכרנו בהפסדנו!]

[ב. הבנה שכל כישרון ויכולת שלנו היא מאת ה´ ולכן עלינו לנצל אותו לעבודת ה´]
משה רבינו ע"ה העניו מכל אדם אמר:
["ונחנו מה"?]
משה רבינו ע"ה לא אמר מי אני?
אפילו לא אמר מי אנחנו?? אלא הגיע למודעות שכל העולם הזה הוא מציאותו של הקב"ה!! פשוטו כמשמעו! ולכן אין מקום לחשוב שאנחנו ישות או מציאות.
מחד, קיבלת מתנה נהדרת והיא מערכת מדהימה של כשרונות, יכולות, רעיונות ולא לחינם, אלא כדי שתשתמשי בהם ומאידך אפשר להסתכל על המתנה ולומר: וואו איזו יכולת, אני הכי איכותית, הכי טובה, אין כמוני….

אני מציעה דרך אמצע מעין מבחן מדד לגאוה:
הסתכלי על עצמך בראי כל יום והרגילי את עצמך לראות את התכונות הטובות שלך, פשוט מני אותם ואמרי: (לדוגמה)
• יש לי היכולת להנהיג,
• יש לי כשרון שירה, אומנות,
• המראה החיצוני שלי יפה/ מהמם/ מדהים
• היום עזרתי לפלונית, זה היה מעשה טוב/ מצוין/ גרוע/ מעולה

פתאום את תחושי משהו, תתעורר תחושה בליבך, בידקי מה טיב התחושה?
האם את מרגישה צורך לצעוק ולספר לכולם שאת הכי הכי…?
אולי שמא את חשה וואו, איזה יום מצוין עבר עלי אני עושה הכל מושלם!!!
או שאת חשה שזכית ב"ה לעשות נחת רוח לה´ אבל זה לא מספיק…צריך ואפשר יותר.
את וודאי תגיעי למסקנה משלך, אך לעניות דעתי התחושה שצריכה להתעורר בליבו של כל יהודי היא תחושה כי הכל מאת ה´, הקב"ה נתן ואנו נשתמש במתנה שניתנה לנו בחוכמה, בעדינות, בענווה. הדגש הוא [שנשתמש], חס ושלום לא נכון להזניח את הכישרון שלך עקב הפחד ליפול אל מחוזות הגאווה.

כדאי למצוא בכל סוף יום, כמה דקות בערב או לפני השינה זמן לחשבון נפש ולהתקדמות, אם רוצים להשתנות אז צריך לעשות פעולות שיעזרו שיגרמו לשינוי!!
השינוי מתחיל ב:
1. [החלטה] – את החלטת להשתנות כבר בעצם שאלתך
2. [חרטה] – מבט קצר לאחור. איפה נפלנו, זיהוי נקודות התורפה שלנו. כפי שכתבת, מעשים מסוימים עשיתי "בשביל שאחרים יאמרו עלי אח"כ איך אני אדם טוב…" הפתרון נעוץ במציאות.
תחילה עשית מעשים מתוך "שלא לשמה", היו כוונות צדדיות וכעת את עובדת על עצמך לעבור אל המתרס השני "לשמה" לקיים מצוות מתוך כוונה אמיתית ורצון לקיים את רצונו של הקב"ה בעולם.
"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה" אין טעם להילחץ שיש כוונות צדדיות בקיום המצוות. הדבר טבעי, אנו בשר ודם המשתדלים להתקדם בקצב הדרגתי ונכון.
ראי את הפלא שבדבר, בעבר קיימת מצווה מתוך שלא לשמה וכרגע את נכנסת בשער ה"לשמה" , את מתקדמת- כל הכבוד!! כדי לפתוח את שער קיום המצוות מתוך כוונה אמיתית כדאי ללמוד את טעם קיום המצוות, למה מקיימים את מצוות הצדקה?
לדוגמה: מה המטרה שבגללה אנו מתפללים, הרי להתפלל כדי שיראו אותנו מתפללים ושכל סביבתנו תתפעל…זו מטרה שלא יכולה להימשך זמן רב, אחרי הכל כולם יתרגלו לראות אותך מתפללת וזה לא יהיה חידוש אחרי חודש, אך אם תלמדי כי המטרה היא להודות לבורא עולם שמחייה אותנו בכל רגע ועל מנת למשוך השפעה מלמעלה למטה בכל המצטרך לך ולעם ישראל בגשמיות ורוחניות הרי שהכל נראה אחרת ושונה!
כבר לא תתענייני לספר, להתגאות, שיראו אותך, ידבר עליך.
את תביני שזה לא תורם ועוזר.

רבי אברהם מרדכי מגור אמר:
["אדם" מלשון "אדמה לעליון" וגם מלשון "אדמה".
לאדם יש צורך שיהיו בו שני הדברים – שיזכור כי הוא עפר ואפר, ושלעליו להדמות לעליןן.]
מצד אחד אנו צריכים לרכוש את מידות תרומיות וללמוד ממידותיו של מלך מלכי המלכים ומאידך, לזכור כי נוצרנו מאפר ולא לחינם אנו בני [אדם] מלשון אדמה.

חשבי על זה מי אנחנו??? על מה נוכל להתגאות??
כסף? עושר?
כבוד?
זהו תהליך מחשבתי, בכל פעם שתחושי גאה או תחשבי על קיום מצווה מתוך צדדים אחרים, החליפי מחשבה זו במחשבה אחרת כי האדם הוא עפר ואפר.

אך [אל תפסיקי לפעול!!] באמתלא של "הדבר יגרום לי להתגאות" כיוון שזוהי עצת היצר להשבית אותך….בתירוצים יהודיים מתוחכמים.
במצוות צריך להתגאות!!
הכתר שם טוב אמר:
[יש מי שמנצל את הגאווה לעשיית טוב- הוא עושה מצוות גדולות בבחינת "ויגבה ליבו בדרכי ה´ " ויש מי שמנצל את הענווה לרעה, הוא שפל בעיני עצמו שלא לעשות מצוות"]

עלייך לחוש ברת מזל שאת "חלק אלוק ממעל ממש" שאת יהודיה ויש לך חלק בתורה, בקיום המצוות- זוהי גאווה יהודית!! כמובן שהכל צריך להיעשות לשם שמים כדי שהכל ידעו את ה´. ומלאה הארץ דיעה את ה´.

מעבר לכך אני ממליצה לקרוא בכל יום סיפורים חסידיים, לקרוא איך צדיקי הדורות נהגו, להפנים , ללמוד ולהנות.
אני מצאתי שאלו ספרים שמשנים את כל החשיבה, את כל מהלך החיים!

אם תרשי לי לנתח את מצבך האישי, וייתכן שאני טועה…אך התרשמותי היא שמעשייך מאוד מיוחדים, את מודאגת מאוד ממידת הגאווה והיצר משתמש בכך לרעה, זה מדכא אותך, מצער ואת כל הזמן "תופסת" את עצמך.
הניחי, הרפי, זיכרי כי כל דבר עליו להעשות בדרכי נועם.
אם "נחפש" לראות במפלתו של ילד, פשוט ננסה כל העת ל"תפוס אותו על חם" הוא ישבר, הדבר יפעל את הפעולה ההפוכה ובמקום להתקדם הוא ידרדר.
לכן, רצוי לעזוב, פשוט לשחרר, כיוון שלפי אופי כתיבת שאלתך, הגאווה שלך בנסיגה, היא בורחת ומתנדפת אך זה לא מספיק לך (ובצדק רב) את רוצה שהכל יקרה מהר מאוד, אך זו עלייה רוחנית הדרגתית, לכן יש צורך בסבלנות.

לסיום, סילחי לעצמך! הכי קשה לסלוח לעצמנו. אך אם לא נסלח לעצמנו לא נוכל לסלוח לאחרים…הכל מתחיל מבפנים ויוצא החוצה.

קשה להקיף נושא זה בתשובה אחת לכן אם רצונך להעמיק בנושא תוכלי לשלוח לי מייל וננסה להתעמק במצבך הפרטי וההתקדמות במידות.

בהצלחה מרובה,
יישר כוח על הרצון, ההתמדה, ובעז"ה תראי ברכה והצלחה בגשמיות ורוחניות!
בשורות טובות
שלך,
אירית ג´ולי אליה
iritjully@Walla.com