מסלולי החיים..

שואלת יקרה שלום לך!
שאלתך חשובה ומשמעותית מאוד עבורך לשנים הקרובות, ולכן קראתי בעיון את שיקוליך, ואשתף אותך במחשבות שלי בעניין, בתקווה שאוכל בכך לתת לך כיוון כלשהו.
איני יודעת מה התפקיד שתוכלי לקבל בשלב זה בצבא, אך ככלל אני חושבת שבשנתיים הללו שיש לך להקדיש את עצמך לתרומה נטו למדינת ישראל השאלה החשובה ביותר שיש לשאול בהקשר לכך היא – היכן אוכל לתרום הכי הרבה? היכן אוכל למצות את עצמי ולהרגיש שאני עושה מה שמתאים לי וטוב לי וממילא עושה כך גם טוב לסביבתי.
זו השאלה העיקרית שאמורה לדעתי להנחות אותך בבחירה.
ממה שאני יודעת על המתרחש בצבא לעומת השרות הלאומי מתוך שיחות עם חברות, משפחה, מכרות, קריאת מחקרים ועוד זה שלמרות שמלכתחילה נראה שבצבא ניתן לתרום יותר בכך שאת משתייכת לגוף גדול, הרי שבאמת פעמים רבות אין הדבר כך.
הצבא היא מסגרת קשוחה בעלת כללים מוגדרים ונוקשים. מגדירים לך בדיוק מהו התפקיד שלך ואינך יכולה לחרוג מכך גם אם נראה לך שאת יכולה לתרום הרבה יותר. מצד שני אם לפעמים את רוצה להרפות מעט, או אם נפלת על תפקיד שלא מתאים לך, קשה מאוד להפסיק ולבקש העברה לתפקיד אחר.
לעומת זאת בשרות לאומי הדברים אינם כה מוגדרים ונוקשים. כל אחת בוחרת מראש את תפקידה והיא יכולה להשקיע בו בהתאם לכישוריה ויכולותיה ואף להתפרס על תפקידים נוספים אם היא רוצה להשקיע יותר. מצד שני, יש את האפשרות לבצע את התפקיד המוגדר בלבד לפי מה שמתאים לך ולפי כוחותיך, ואם את מגלה שהתפקיד לא מתאים לך, אף אחד אינו כובל אותך למקום ואת יכולה לחפש משהו אחר ולעבור אליו, בקלות יחסית.
לא מעט בנות דתיות בחרו ללכת למסגרת הצבאית מתוך הרצון המובן כל כך להיות שייכות למסגרת הלאומית הזאת, אך גילו מהר מאוד את הבעיות ההלכתיות הרבות הסובבות אותם, את יחס החיילים כלפיהם וכו´, או שגילו שהתפקיד לא ממצה אותן כלל, כפי שקורה פעמים רבות, אך הן לא הצליחו להשתחרר כיוון שהמסגרת הצבאית לא איפשרה להן.
אני מבינה מאוד את הרצון שלך להשתייך לצבא, אך דברים שנראים קוסמים מבחוץ, לא תמיד אכן הם כך ברגע שנכנסים למערכת ומכירים אותה, ואם אכן כך תחושי, יוותרו לך שנתיים שלמות להתמודד עם דברים שיקשו עליך, וזה לא פשוט.
חשבי על כך, מקווה שסדרתי לך קצת את המחשבות.
אך טוב!
שפרה
shiframish@gmail.com