מספר שאלות בנוגע לאונס

שלום לך.
שאלת הרבה שאלות יפות שנוגעות יותר ללימוד ופחות לאמונה או להדרכה מעשית. כמובן, אני מבין ששאלות אלו נוגעות גם לתחושות פנימיות שקיימות כלפי עולם ההלכה שחשוב מאוד ליישבן. אשתדל לעשות כמיטב יכולתי וה' יהיה בעזרנו.

א. גם לגבי מי שרוצה לחיות עם מישהי אבל אין היא רוצה בו ההפסד הכספי הוא משמעותי מאוד. מלבד דין הקנס ישנם עוד דינים שחשוב לדעת אותם – הוא חייב לשלם גם בושת, פגם וצער, סכום שהוא מאוד משמעותי ומרתיע כפי שכתב הרב שמואל. אם היא תסכים להינשא לו הוא אמנם הרוויח את מטרתו, אבל גם היא, אחרי שכבר קרה מה שקרה, החליטה על פי מה שהיה טוב יותר בעיניה, לקחת את הכסף המפצה אותה על הקושי במציאת הבעל או להינשא לו, כך שמלכתחילה יש לו עונש מרתיע ואם בסוף היא נשאה לו זו בחירה שלה למרות מה שמרתיע אותו. אין תקנה יותר טובה מזו. . .
הזכרת בשאלה את הכסף, אבל חשוב להבין שזהו עונש ההרתעה שהתורה קבעה לעניין זה וכפי הנראה זהו עונש שמרתיע מספיק בזמנים מתוקנים (מדובר בסכום גדול). מלבד זה, כפי שציין הרב שמואל, בית הדין יכולים לקנוס יותר כפי מה שהם מוצאים לנכון.
אונס משלם את הקנס מעבר לכתובה (כשל בתולה אם אנס בתולה) ומפתה משלם את הקנס רק אם הוא לא נושא את האישה.
חמישים שקל כסף של הקנס הם באותו שווי של מאתיים זוז, ולכן האונס צריך לשלם כפי ערך הכתובה ומלבד כך, אם הנערה רוצה לשאת אותו הוא צריך גם לחתום על כתובה בשיעור זה, ואילו המפתה יעשה אחד מהשניים. להזכירך – מדובר בסכום מאוד גבוה שאמור לעזור לאישה להמשיך את חייה בצורה טובה ונעימה אחרי גרושין, כך שאין ספק שהקנס כאן הוא מאוד מרתיע.

ב. אין ספק שאם היה צורך, חז"ל היו מתקנים תקנות לטובת העניין אם היה צורך בכך. בגמרא (מסכת קידושין) מתואר אדם שקידש אישה בשוק, מעשה שנחשב לא צנוע ולא לכבודה, והרבנים הלקו אותו על כך שזלזל בכבודה באופן שכזה, כך שאין ספק שהיו מתקנים תקנות נוספות לטובת הרתעת האונס אם היה צורך בכך. סדר שלם בגמרא – 'נשים' – וכל עניין הכתובה הוא ברובו תקנות לטובת האישה כדי לדאוג לה לאחר מות הבעל, לילדיה (מנישואין ראשונים) שיקבלו ירושה כדי שיוכלו לבנות את חייהם, לחיי הזוג התקינים (מתנות לפני כל מועד, חובה לעזור לה לבקר בבית הוריה למרות שהם גרים רחוק וכו'). אין ספק שגם לטובת עניין זה היו חז"ל נחלצים אם היה צורך בעניין, וברוך ה' שאין צורך. נכון שחז"ל פלפלו בכל הפרטים הקטנים, אבל אלו בדיוק הפרטים שהיו 'מבטחים' גם מעניין האונס, שהרי הפרטים האלה נוגעים לכל מקום שהיה בו חשש לקלקול, תחושה לא נעימה של אחד מבני הזוג וכו'.

ג. אין ספק שעונש כספי גדול יכול להרתיע, אבל כפי שכבר ציינתי, ישנו גם מצב של עונשים פיזיים כגון מלקות (מדרבנן, אופיין קצת שונה ממלקות דאורייתא), חרם, נידוי וכו', שהם עונשים מאוד לא נעימים. עונש מוות יכול להינתן על ידי משפט המלך, שהוא מערכת משפטית נפרדת ממשפט התורה ושנועדה לבטח מהתדרדרות (כאשר המלך רואה התדרדרות בתחום מסוים נתנה לו התורה סמכות אפילו להרוג שלא על פי עדים, על חטאים שאין עליהם עונש מוות וכו'), ולא ידוע לי שהסנהדרין חידשה עונש מוות שלא קיים בתורה. בעניין הזה מרחיב הר"ן בספר 'דרשות הר"ן'.

ד. שאלות חינוך הן השאלות הגדולות ביותר. אינני יודע למה דוד הגיב כפי שהגיב. יש לזכור, כפי שרואים בהמשך, שאבשלום היה נער שקשה היה לחנכו, כפי שרואים בכך שאפילו מרד אבשלום במלכות אביו. אולי ידע דוד שאם ינסה בכוח לחנך את אבשלום הוא רק ירחיק אותו יותר, ולכן הסתפק בחורי האף שלו שאין ספק שאבשלום הרגיש. (כמובן, מבקרים כאלה או אחרים יוכלו גם לומר שמכיוון שדוד לא הקפיד על אבשלום יצא אבשלום לתרבות רעה ואפילו מרד, אבל אל לנו לשמוע פרשנויות שכאלה שמורידות מערך גדולי ישראל ואינן מבוססות על דברי חז"ל. אם ייגלו לנו דברי חז"ל שכאלה נוכל לקבל את הדברים בפרופורציה הנכונה).
אני מתאר לעצמי שדוד השתתף בכאבה של תמר, אלא שלא היה צורך לשלב עניין זה בסיפור הנביא מפני שאין הוא מלמדנו דבר, וכך דרכם של הנביאים.
אין ספק שמעשי אבשלום לא היו נכונים, שכן הוא רצח שלא כדין. לא הייתה לו סמכות של שופט ולא של מלך והוא עשה שלא כדין. ישנו מושג מאוד מסוים של גאולת דם, מושג שקיים לגבי רוצח בשוגג בלבד, ואין הדין שלא ישלוט האדם במעשיו ויתנקם כפי רצונו. אהבה המקלקלת את השורה באופן שכזה איננה ראויה ואיננה נכונה, שכן עלינו להאמין במשפטי התורה ושופט האמת והצדק שנתן אותם ודן דין אמת, ולהבין שאמנם ישנם מעשים שאין עליהם עונשים בעולם הזה, אך אין זה אומר שאין עונש לעושה אותם, שכן בורא העולם ישלים את עונשו לעתיד לבוא, והזכות להישפט בעולם הזה היא בהחלט זכות, שכן משפט עולם הזה קל ממשפט הקב"ה.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il