מספר שאלות עמוקות באמונה

שלום לך צדיקה!

ראשית שכוייעח עצווווום על השאלות הכל כך עמוקות. יש בך רצון אדיר לבירור מעמיק באמונה המשיכי כך!
את לא צריכה לבקש סליחה, את לא תקיפה ולא אגרסיבית יש לך שאלות שקשות לך ואם זה מציק לך אז זה מציק לך וזה אמור איכשהו להתבטא בשאלותייך.
אנחנו תמיד נשמח לעזור ושמחים שאנחנו מצליחים לעזור לך ולאחרים.

כיוון שבכל שאלה הטלת פצצה אמונית הדורשת תשובה מעמיקה התשובה התעכבה ואני מתנצל על כך.

השאלות ששאלת הן לא שאלות של כפירה אלה שאלות של אמונה. תשובה היא בעצם עונה לשאלה מסוימת- כל חזרה בתשובה מתחילה בשאלות וככל שהשאלות יותר עמוקות והתשובות יותר עמוקות כך החזרה בתשובה יותר גדולה ואמיתית.

שאלות עמוקות באמונה יש לברר עד הסוף בלי חשבון של מה יגידו- אני לא יודע איפה את לומדת ולמה את חושבת שאם תשאלי שאלות באמונה תידחי על הסף אך כמובן שהכי טוב שמי שמכיר אותך ואת הסגנון שלך יענה לך את התשובות המתאימות לך
ולכן אני אנסה לענות לך ולתת לך כיוון, אך אם זה לא סיפק אותך אין זה אומר שאין תשובות ואשמח אם תשאלי עוד ועוד אותי וכל אחד אחר עד שתמצאי מנוח לנפשך.

אז נתחיל? מוכנה? יאללה בלגן!!

אם הבנתי נכון שאלת 7 שאלות:

1. מי אמר שאמונת היהדות היא האמת ולא הנצרות או האסלם או בעצם אף אמונה לא נכונה?
2. למה לקיים מצוות אם בכל מקרה אגיע לגיהינום?
3. איך אפשר לכפות עליי תורה שהעם שלי קיבל לפני אלפי שנים?
4. למה אני לא יכולה להציב גבולות לעצמי? למה רבש"ע ברא אותי אם אפשרות שלא אוכל להציב לעצמי גבולות? ולמה אני לא יכולה להיות אחראית על ההשלכות של עבירותיי?
5. מי אמר שמי שמקיים תורה ומצוות הוא יותר טוב? כל אחד עושה מה שמתאים לו!
6. אם צניעות זה עניין של הרגל למה להחמיר במקום שרגילים לחוסר צניעות? למה אני צריכה להיות צנועה בהתנדבות במד"א אם ממילא לא שמים לב ללבוש שלי?
7. מי אמר שמלאכה בשבת זה מה שהיה בבית המקדש? ובכלל הוא לא קיים? למה אסור לעשות היום מלאכות שפעם נעשו עם מאמץ והיום הן נעשות ללא מאמץ?

שוב, אחלה שאלות- אחת אחת…

נשתדל לענות תחזיקי ראש ותקראי את הכל מהתחלה עד הסוף משום שהתשובות בנויות אחת על השנייה:

1. כמו יהודי טוב אני אענה לך בשאלה: מי אמר שאת חיה? אולי את חולמת? אולי את חיה במטריקס? עוד שאלה: מי אמר שההורים שלך הם ההורים שלך? אולי את מאומצת?
הרי ברור שלשאלות הללו יש לך תשובות- ´מי אמר שאני חיה?! אני חיה! יש לי וודאות של חיים! כל כולי זועק חיות! וההורים שלי? הם ההורים שלי נו מה, אתה רוצה מכות? אני מאומצת? אתה מאומץ!´
ואם אני אביא לך הוכחות- מחקרים מדעיים שטוענים שאף אחד מאתנו לא חי ובמקביל אתן לך גם תוצאות של בדיקת D.N.A שבעצם ההורים שלך הם לא הורייך הביולוגים זה ישנה את דעתך?… מן הסתם שלא. ולמה? משום שיש לך וודאות פנימית שאת חיה ושההורים שלך הם ההורים שלך.
מהי אמונה. האם אמונה זה בשכל- להבין דברים, ע"י הוכחות, או אולי ברגש- להרגיש שיש אלוהים, שהאמונה שלי היא הנכונה וכו?
אמונה היא לא שכל ולא רגש- אמונה היא מעליהם והשכל והרגש מתפרטים ממנה ואני אסביר את עצמי.
"צדיק באמונתו יחיה"- אמונה זה חיים- זו וודאות. יש אלוהים או אין אלוהים? ´ברור שיש!´ למה? יש לך הוכחות? אתה מרגיש משו? ´לא! זה ברור לי, יש לי וודאות שיש אלוהים´
אמונה היא נגזרת של המילה אומנות. רבש"ע הוא האומן שיצר את העולם, אנחנו האומנות שהוא יצר וברא. וכל תפקידנו בעולם הוא להיות נאמנים למחשבתו של האומן. עצם זה שאנחנו חיים אנחנו מאמינים בה´- כי זה רצונו, שנחיה. אך ההבדל ביננו לבין שאר הבריאה הוא שיש לנו בחירה חופשית האם אנחנו משכללים את האמונה הזו ובונים את חיינו ע"פ רצון ה´ או מתכחשים לה ולא עושים את רצונו.

מכאן נגיע לכל הסיפור של הדתות.
רבש"ע ברא בעולם כמה מדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר- הלא הוא האדם. אך כמו שהוא ברא את המדרגות הללו הוא יצר עוד מדרגה והיא אדם אלוקי, אדם שמסוגל להופיע את האלוקי השמיימי בתחתיות ארץ- הלא הוא עם ישראל.
תחילה מדרגה זו עברה מאב לבן ביחידים מאדם הראשון דרך נח עד אברהם יצחק ויעקב אבות האומה (יש סיבה לכך שזה תחילה עבר ביחידים אך זה לא המקום להרחיב בנדון) שמהם בסופו של דבר נוצר עם שלם- עם ישראל.
אותו עם לא נוצר מאוסף יחידים אלא נוצר ברחם המצרית ויצא ונולד יש כעם שכולם משפחה אחת, ייחוס אחד.
אותו עם יצא בניסים ואותות ובמופתים שכולם מסכימים עליהם ושהם ידועים היסטורית אל עבר הר סיני, שם כל העם כולו הגיע למדרגת הנבואה וקיבל את התורה.
אותו עם נבחר על ידי ה´, נכון. אנחנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"- אך מהי בחירה אלוקית? האם היא בחירה אנושית?
"תורה דברה בלשון בני אדם" יש המון ביטויים אנושיים לכאורה לרבש"ע (יש סיבה עמוקה לכך ולא נרחיב כאן) המייחסים לרבש"ע עיניים (´עיני ה´ אלוקיך בה´) אף (´וחרה אף´) רגליים (´והארץ הדום רגליו´) וגם פעולות אנושיות דיבור (´וידבר ה´ אל´) ראייה (´וירא ה´) ועוד. וברור לכולם שלרבש"ע אין לא גוף ולא דמות הגוף וגם פעולותיו הן לא אנושיות. הוא הדין גם במקרה שלנו. בחירת ה´ את עם ישראל היא לא בחירה אנושית- בחירה אלוקית פירושה יצירה. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" נוצר פה עם נבחר, עם מחומר אחר, בריאה חדשה נשמה אחרת. אם זה עדיין לא מובן אפשר להסביר באופן הבא: רבש"ע בחר בחמור להיות חמור. האם הוא אסף את כל הבע"ח והחליט- ´זה חמור´? לא. הוא פשוט יצר חמור.
כמו שבחירה אלוקית הוא לא בחירה אנושית גם נתינה אלוקית (´ונתן לנו את תורתו´) היא לא נתינה אנושית. נתינה אנושית היא נתינה חיצונית למשל אני נותן לך מתנה. אך נתינה אלוקית היא לא נתינה חיצונית אלא נתינה פנימית ויש לך ראייה מברכת התורה בעצמה "אשר נתן לא את תורתו תורת אמת, וחיי עולם (שהיא התורה) נטע בתוכנו" כלומר שהתורה לא נתנה לנו רק על קלף מגולגל ועל לוחות אבנים עם זריקת עידוד של: ´תסתדרו´ היא טבענו וכמו שטבע האריה הוא לטרוף טבענו הוא לקיים תורה ומצוות אלא שההבדל ביננו ובן האריה הוא שלאריה זה יוצא הצורה אינסטינקטיבית, טבעית ואצלנו זה עובר דרך במסננת של הבחירה החופשית- בידנו לבחור האם להיות נאמנים לטבענו האלוקי או לטבענו הגופני. (במילים אחרות: יצר טוב ויצר רע)
אותה יצירה בשם עם ישראל היא מוחלטת ולא תלויה בחטאים שלהם. עם ישראל חוטא, גולה ונענש, עושה תשובה וממשיך להיות עם ה´- כך היה במדבר, כך היה בבית ראשון, שני וב"ה כיום חזרנו לארצנו ובע"ה גם נזכה לגאולה השלמה.

אם כך באו הנוצרים וייחסו לרבש"ע גוף ותכונות גוף וממילא מבחינתם בחירת ה´ את עם ישראל היא בחירה אנושית ולא אלוקית ועל בסיס זה הם טוענים שרבש"ע טעה בבחירתו (קורה, את יודעת, גם אלוקים טועה לפעמים) ובעצם בחר בהם ובכל מי שנאמן לאותו האיש (יש"ו)
על בסיס טענת הנוצרים באו המוסלמים וטענו ששוב רבש"ע טעה ומעתה הם הנבחרים (ואגב, קמו עוד דתות עם אותה טענה גם לאחר האסלם)

לכן בלי להתייחס לשקריות של אותן דתות כל הבסיס עליו הם עומדים הוא לא נכון.. (אם תרצי להאריך על כך אשמח לעזור)

עם ישראל הוא לא דת. עם ישראל הוא אומה. עם ישראל הוא אומה נבחרת, אומה שנוצרה נבחרת וחיה את טבעה הלא היא התורה. יהודי הוא לא מי שמקיים תורה ומצוות- יהודי הוא מי שנולד לאמא יהודייה [ולמה קוראים לנו ´דתיים´? זה בגלל הירידה לגלות בה זנחנו את הלאומיות וריכוזיות של עם על כל מאפייני ההתנהגות שלו (הרעיון הלאומי) והתפזרנו בגלות ומה שנותר היה רק ´ד´ אמות של הלכה´ (הרעיון הדתי) קיום מצוות שקשור לאדם הפרטי…וכשחזרנו לארץ מושג זה נשאר דבוק בנו אך האמת היא ש´אין דתיים-אין חילוניים- כולנו יהודים!´]
שאר הדתות- נצרות ואסלם הן דתות- מי שמקיים את מצוותיהן הוא נוצרי או מוסלמי ומי שלא לא בלי קשר ייחוסי מסוים

לכן סיכום:
איך אני יודעת שהיהדות היא הדת הנכונה?
עם ישראל הוא לא דת, הוא אומה. אומה שנוצרה נבחרת ולא כטענת שאר הדתות המתבססות על טענות לא נכונות המגשימות את רבש"ע וטוענות שהוא בחר אותנו בחירה אנושית.
אמונה היא וודאות ולא הוכחות שכליות או רגשות מתפרצים שהם רק הופעות של אותה אמונה החיה באדם.

2. נכון "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" נענה לך גם בשאלה- האם אנחנו מקיימים מצוות רק בשביל שכר ועונש? ממש לא. ועל פי מה שאמרנו לעיל זה יותר מובן אך נרחיב יותר.
התורה היא טבענו ולכן אם אין אנו מקיימים אותה עצם אי הקיום הוא העונש הכי גדול שיש לנו ואם אנחנו נאמנים לטבענו ומקיימים אותה עצם הקיום הוא השכר הכי גדול שאנחנו יכולים לקבל.
אנחנו צריכים לקיים את התורה והמצוות כי זה טוב לנו גם לעולם הזה ולא רק מפחד של שכר ועונש בעולם הבא.
ההפחדות של שכר ועונש בעולם הבא שייכות למי שזקוק לדרבון, שהוא לא מבין את הערך של המצוות- משל למה הדבר דומה: נהיגה ברכב- יש אדם לא עובר באדום כי הוא מבין שזה הסדר הנכון- שזה טוב. ולמרות שהוא ממש ממהר הוא עוצר ברמזור אדום. השכר שלו הוא עצם העצירה, אם היה ממשיך לנסוע הוא חלילה היה עושה תאונה, נפצע ואף נהרג. הוא מודע לכך שיש שוטרים שיכולים לתת לו דו"ח והוא מודע למצלמת תנועה שנמצאת בצומת אך לא זה מה שמניע אותו. אך יש מישהו אחר- הוא לא מבין מה למה צריך לעצור באדום, הוא סומך על שיקול הדעת שלו, מתי לחצות ומתי לא לחצות את הצומת- הוא זקוק לשוטרים ולמצלמות התנועה שירתיעו אותו מלבצע את אותן עבירות תנועה.

אך בלי כל מה שאמרנו חוץ מהאפשרות לפרוק כל עול יש לך אפשרות אחרת- לחטוף כמה שיותר זכויות. משל למה הדבר דומה? לבעלת דוכן לתפוזים שהתנפלו עליו שודדים. היא החלה לזעוק ולבכות. אמרו לה עוברים ושבים: ´מה את עושה?! תחטפי גם את תפוזים וכך לפחות יישאר גם לך´…

ויותר מהכל- נפלת? חטאת? עברת עבירות? נו, בשביל זה יש את מצוות התשובה שמהפכת זדונות לזכויות! תמיד תוכלי לחזור בתשובה- לעזוב את החטא, להתחרט ולקבל לעתיד- בהצלחה!

סיכום:
לקיום התורה והמצוות יד ערך עצמי גם בעולם הזה ולא רק למטרות שכר ועונש בעולם הבא
תמיד אפשר לעשות תשובה על עבירות שעשית אין ייאוש בעולם כלל!.

3. לעיל הרחבנו שבעצם התורה היא הטבע שלנו. טבע לא בוחרים, עם טבע נוצרים. אנו נוצרנו עם טבע של תרי"ג מצוות ואילו הגויים נוצרו עם טבע של 7 מצוות (שאגב, שם מצוות כלליות ממש שטמון בהן מצוות רבות)
לאדם יש רצון- הוא יכול לרצות דבר אחד ויכול לרצות דבר אחר- אך הוא לא יכול לרצות לא לרצות, כי ממילא אם הוא ירצה לא לרצות ירצה את זה. כלומר, את שורש הרצון, את האפשרות של האדם לרצות אי אפשר לקחת, זהו טבעו- אם רוצים לקחת ממנו את הרצון לרצות ישנה אפשרות אחת- להרוג אותו. כך גם יחס התורה לאדם. הוא שורש הרצון האמתי והטבעי שיש בו ולכן רבש"ע כפה הר כגיגית על עם ישראל ואמר להם שאם הם לא מקבלים את התורה הם ימותו משום שאדם ללא רצון, ללא תורה, ללא טבע -הוא אדם מת.

השאלה היא אחרת: אם התורה היא הטבע שלי, איך אני לא שמתי לב לזה? איך אותו טבע קשה לי?
הסיבה לכך שאנחנו לא מרגישים את אותו טבע היא הגוף. טבע התורה שטבוע בנו הוא טבע נשמתי. אותה נשמה כשהיא ללא גוף "טהורה היא" אך מנגד היא לא יכולה להניח תפילין ואפילו לא ללבוש חצאית.. ולזה היא זקוקה לגוף גשמי וחומרי הנמצא בעולם הזה. והגוף הוא בהמי ומושך את האדם לתאוות חומריות של אכילה, עריות, חיצוניות וכל מה שקשור לגוף. ולנו ישנה בחירה חופשית.
המטרה שלנו בעולם הזה הוא לגרום לנשמה להעלות את הגוף ולקדש אותו ולמנוע מהגוף להוריד את הנשמה ולטמא אותה.
בחירה החופשית היא בין רצונות הטבע האלוקי שיש בנשמה לבין הטבע הבהמי שטבוע בגופנו.
אותו גוף גורם לך לא להימשך למצוות מסוימות ואותה נשמה גורמת לך להימשך אחר מצוות אחרות
דברים שאת לא רוצה זה דברים שהגוף לא רוצה- אך הנשמה הכלואה בגוף זועקת ורוצה בזה.
הנשמה בטבעה היא שמחה ובעצם כל העצב שיש בעולם הוא נובע ממחשבות, דעות ומעשים רעים מעיבים את אורה של הנשמה ומונעים מאור השמחה שלה לפרוץ החוצה.

סיכום:

התורה היא טבענו ולכן איך כאן שאלה של מדוע כופים עליי מה שקיבלו לפני אלפי שנים- טבע הוא טבע.
זה שאנחנו לא מרגישים את הטבע האלוקי שבנו זה בגלל היותנו בגוף חומרי המונע מהטבע האלוקי לפעול עלינו

4. מי אמר שלא סומכים עלייך? עובדה- נתנו לך בחירה חופשית. אף אחד לא חייב אותך לעשות או לא לעשות.
מה שמפריע לך הוא שקבעו לך והציבו בפנייך במה לבחור.
מי שקבע את אותן גבולות ואותן גזירות לא עשה את זה להנאתו האישית. כמו כן גם לא כל גזירה תפסה "אין גוזרים גזירה שאין בציבור יכול לעמוד בה" מי שקבע את אותן גזירות הם תלמידי חכמים עם רוה"ק או נביאים במדרגת הנבואה שחדרו והכירו את טבעו של האדם וע"פ ההכרות שלהם עם הטבע הם גדרו גדרים- כמובן על יסוד מה שכבר קיים בתורה.
הם הבינו ש"אין אפוטרופוס לעריות" ראו שגם גדולי עולם נופלים בזה ולכן גדרו את איסור ייחוד, נגיעה וכו (אגב ישנם עוד איסורים- ראיה, הרהור, שמיעת קול אישה וכו)
בני אדם הם שונים בפרטים אך באופן כללי כולם בני אדם, עם אותן התנהגויות ואותם יצרים ולכן יש יכולת לתורה להדריך את כולם ולגדור גדרים לכולם
לא נוכל לעבור על כל גזירה שגזרו וגדר שגדרו אך כולם כולל כולם במקום מתוך הכרת המציאות בצורה יוצאת מן הכלל. וכל מי שחשב שהוא יותר חכם מהם עם הזמן נוכח לדעת כמה הם צדקו.

אז למה בראו אותנו ככה?
אגב, יש לך הצעה אחרת? את מעדיפה להיות מלאכית שעושה רק טוב או לחילופין בהמה שהיא בהמה טובה ירושלים שנאמנת נטבעה החומרי? אנו מורכבים מחומר ומרוח. הרוח היא טבענו האלוקי, החומר הוא מה שמונע מאתנו להופיע את הטבע האלוקי ואלו הגדרים שימנעו ממנו מלבצע את זממו. אני חושב שדווקא צריך לשמוח בזה שיש לנו את התורה שמכירה את טבע האדם ומציבה לו תמרורים במקומות הנכונים ומונעת מאתנו למעוד וליפול. מכירה את נימי אישיותנו ואת הנהגותינו.

את לא יכולה לקחת אחריות על מעשייך משום שאין את מזיקה רק לעצמך אלא לכל עם ישראל ולכל העולם כולו. זה כמו הסיפור על אדם שהפליג בספינה ורצה לקדוח חור בחדרו והתעצבן שכל תושבי הספינה מנעו ממנו לעשות זאת- ברגע שהוא קודח את החור הכי קטן בספינה כל הספינה טובעת. "כל ישראל ערבים זה בזה" וכמו שאנחנו משפיעים במעשינו על עם ישראל אנחנו גם משפיעים על כל העולם ועל כל העולמות העליונים והתחתונים. יש לנו אחריות לא רק על עצמנו אלא על כל הסובב אותנו. בדומה לאפקט הפרפר (שבו הוכח מדעית שהנפת כנף של פרפר בקצה אחד של העולם גורמת לשרשרת אירועים שבסופו של דבר גומרים לסופת הוריקן בקצה האחר של העולם) יש אפקט הפרפר רוחני ממעשינו, מחשבותינו ומידותינו.

לכן לא רק שעדיף לחיות כך אלא זו זכות גדולה לחיות כך עם כזו אחריות על כל המציאות כולה.

סיכום:

כל ההגבלות נובעות טבעו האמתי של האדם. התורה יורדת לפרטי פרטים כדי לכוון אותנו לא למעוד ולא ליפול.
במעשינו יש על כתפינו אחריות עצומה לא רק על עצמינו אלא על כל העולם כולו.
5. אף אחד לא אמר שמי שאינו מקיים מצוות הוא שווה פחות. לא בהכרח יש הרבה אנשים המוגדרים כשאינם שומרי תורה ומצוות שעושים מעשים שיש עליהם שכר גדול ומנגד יש הרבה שומרי תורה ומצוות שעושים מעשים רעים וחמורים שעונשם מרובה. ומי שווה יותר? רק רבש"ע חוקר כליות ולב, רק הוא יודע.

אבל מה זה משנה מה האדם עושה? הוא עושה מה שמתאים לו?

אנסה לחדד את הנקודה הזאת-
שאלה: למה אדם שרצח נכנס לכלא? וכי הוא שווה פחות? ואדם שגנב, העלים מס, רימה? למה?! כולנו בני אדם וכל אחד עושה מה שמתאים לו!
מן הסתם את תקפצי ותגידי: ´מה אתה משווה?! זה ברור שהם לא בסדר והם צריכים להיענש! הם הזיקו לאחרים!
אם כך, מי קובע מה מזיק למי? אנחנו? אם זה היה קורה אין לכך תשובה מוחלטת כי מה שטוב לי רע לאחר ולהיפך.
מי שקובע מה טוב ומה רע לנו ולעולם הוא רבש"ע. והוא מגלה לנו מה יועיל לנו לעולם ומה יהרוס ויחריב אותו.
ומי שאינו נאמן לזה הורס לעצמו ולאחרים. כמובן שאין כאן הגדרות- גם חרדי שעובר עבירה הוא מזיק לעולם כולו.
לכן האמירה הנכונה היא – כל עם ישראל הם קדושים- בכוח, אך בפועל זה כבר תלוי בבחירתו של האדם- אם הוא בוחר ברע- הוא מביא רע לעולם ואם הוא בוחר בטוב הוא מביא ברכה לעולם.
מצד סגולת ישראל כולם שווים- אך מצד הבחירה כמה שאדם הוציא מן הכוח אל הפועל את נשמתו (לא משנה מאיזו חברה הוא) הוא משפיע יותר שפע על העולם.

סיכום:

אף אחד לא יודע מי שווה יותר ומי פחות- רק רבש"ע יודע. אין זה עניין חיצוני ושל הגדרת אנשים כחילוניים/דתיים/חרדים בלבד אדם צריך לדעת לא רק מה מתאים לו אלא גם מה מתאים לכל העולם. את ההדרכה הזו מסר לנו רבש"ע דרך התורה והמצוות
6. אין ספק שההתמודדות שלכן, הבנות, בענייני צניעות היא קשה ויומיומית, מלווה עם לחץ חברתי ורצון עז לגלות עוד טפח ועוד סנטימטר מהרגל (אגב, את זה גברים אף פעם לא יבינו…כי הם פשוט לא שם..) לכן אני לא דן אותך ואשרייך על כל ההתמודדות והרצון לברר זאת.
כל הנחת הייסוד שצניעות היא כדי למנוע מגברים ליפול בשמירת העיניים היא לא נכונה. יותר מזה- גם בנים חייבים בצניעות.
לצניעות יש ערך עצמי של ענווה בנו מול רבש"ע. אדם מכבד את עצמו ומכבד את רבש"ע ע"י צניעותו. ולכן גם בחדרי חדרים אנחנו צריכים לשמור על צניעותנו. מנגד לגברים יש את שמירת העיניים וזה לא קשור זה לזה. זה מוטל על הגבר, וזה מוטל על האישה לא כתוב בשום מקום שאסור לנשים להתלבש כך וכך בגלל הגברים- להיפך: כתוב שלגברים אסור לעבור במקומות בהם הם יודעים שהם יכנסו להתמודדות.
אבל נגיד ואת צודקת- וכי כך נבנה את התורה? ע"פ הרגלי החברה? ואם העולם התרגל לחילול שבת, זה יהפוך למותר? ואם יש מקום בעולם בו רגילים ללכת ערומים זה יהיה נורמלי להסתובב שם ככה? את תרגישי טוב עם עצמך שאת תהיי שם ללא בגדים? את תהיי מוכנה לכך? (כן.. אני זוכר שעל זה את מסכימה.. נתייחס לכך בהמשך..)
משוואות מעין אלו הן מאוד מפתות, אך הן הופכות את הסדר- האדם הוא מייצר לעצמו תורה ומצוות ע"פ הרגליו ולא רבש"ע קובע את החוקים האבסולוטיים להם אנו חייבים להישמע גם אם אנחנו לא רגילים ולא מבינים את מהותם.
אבל למה לאחד מפריע דבר אחד ולאחר דבר אחר ולך מפריע ללכת ערומה? מי קובע פה את הכללים?
זה שאנשים התרגלו לחוסר צניעות זה לא אומר שהם בסדר- זה אומר שנפשם הושחתה עד שמראות אסורים כאלו לא מדגדגים להם את הנשמה. אדם שעובר עבירה פעם אחת- לא ישן כל הלילה, אח"כ- קשה לו להירדם, אח"כ חושב על זה במהלך היום וישן טוב בלילה, אח"כ- מתרגל, אח"כ- זה נראה לו נורמלי לחלוטין..

משל למה הדבר דומה? לשני אנשים- שניהם יושבים על גחלים בוערות- האחד צרח מכאבים והשני שאיבד את התחושה לא הוציא הגה מפיו- וכי זה נורמלי לומר שהשני בריא? גופו הושחת והוא לא מרגיש כאב! אין זה אומר שנגיש גחלים בוערות לכל אדם בריא שקיים. הגחלים הבוערות נותרו מזיקות.
לכן ההרגל לחטא הוא אינדיקציה למצב הנפש של האדם- ככל שהוא התרגל יותר נפשו הושחתה יותר.
מטרת התורה היא לתקן את הנפש ולא להשלים עם ההשחתה שלה.

גם אני ב"ה מתנדב במד"א ואין ספק שהסרבול של המכנסיים והחצאית מעיק ומעצבן (באמת.. תמיד אני, כבן, שואל את עצמי איך אתן מצליחות ללכת עם זה…). במסגרת ההתנדבות במד"א מתירים כל מיני היתרים: למשל- לי יהיה מותר לגעת בבת כדי לקחת לה דופק/ ל"ד/ א.ק.ג וכו אם אין מתנדבת אחרת באזור, מותר לחלל שבת במסגרת היציאה למקרים- אך כל ההיתרים הם במסגרת הטיפול בחולה. לבגדים שלך אין קשר לטיפול בחולה. הבגדים מפריעים לך גם מחוץ להתנדבות במד"א ולכן עם כל הקושי אין לכך היתר. וגם להנחת היסוד שלך שהחולה לא שם לב- א. אני לא יודע כמה זמן את מתנדבת במד"א אך לא תמיד זה נכון, מניסיון ב. יש מתנדבים ונהגים בתחנה שגם את יודעת שאם תלכי עם בקיני (וגם אם לא..) הם ועוד איך ישימו לב ג. יש עוברי אורח, אנשי משפחה של החולה, וכשאת מפנה לבית החולים גם שם יש אנשים שכן ישימו לב אל לבושך.
ואגב, כמתנדב במד"א למתנדבת במד"א חשוב לי מאוד לומר לך שהאווירה במד"א היא מאוד סוחפת ועוד לפני שאנחנו מגיעים לתחנה אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו מי אנחנו ופשוט להיות אנחנו ולא להיגרר (אני מכיר רבים וטובים שנגררו ממש…) דבר ראשון safety רוחני לעצמך, עוד לפני שאת מצילה חיים. ואם תהיי את, יעריכו אותך מאוד- כולם. ואם תחפפי, תיגררי וכו- גם לא תהיי כמוהם וגם לא יעריכו אותך. יכול להיות שאת לא תסכימי איתי. גם לי לקח כמה שנים כדי להגיע למסקנה הזו. יישר כוח על ההתנדבות!!

סיכום:

לצניעות יש ערך עצמי והיא לא כדי למנוע מבנים להיכשל
התורה לא בנויה על הרגלי חברה אלא החברה היא זו שצריכה להתרגל לחיי התורה
אותו הרגל לעבירות יהיו אשר יהיו, נובע מהשחתת הנפש ולא ממצב נורמלי ובריא
גם אם החולה שאת מפנה לבית חולים לא שם לב לצניעותך- א. יש לה ערך עצמי ב. יש עוד אנשים בעולם שכן ישימו לב לכך

7. נמשיך לענות לך בשאלות: מי אמר שהתפילן הן שחורות? מרובעות? איפה זה כתוב? מי אמר שארבעת המינים אלו ארבעת המינים שאנחנו נוטלים מידי שנה? מי אמר שכך בונים סוכה ולא אחרת? ועוד?
התורה שבכתב נתנה לנו יחד עם תורה שבע"פ. התורה שבכתב נכתבה ונמסרה למשה רבינו במעמד הר סיני- ועם מסירתה נמסר למשה רבינו כוונת התורה שבכתב- הלא היא התורה שבע"פ ומשנה באבות "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וזקנים לנביאים.." וכו לא מדובר רק בתורה שבכתב, אלא דווקא לתורה שבע"פ.
ואיפה כתוב שמלאכות השבת הן דווקא מלאכות המשכן? דבר זה נרמז בסמיכות הפרשיות של שבת ושל מלאכת המשכן (שמות פרק לה) יש לזה הסברים רעיוניים רבים. לעם ישראל זה נמסר ממשה רבינו ולנו זה נמסר בתושב"ע שבשלב כלשהו נכתבה כמשנה וכגמרא, כראשונים וכאחרונים. כיוון שזה בגלל סמיכות פסוקים אין זה קשור לקיום המשכן/ המקדש בפועל.
המלאכות שבמשכן אינן כהגדרת המלאכה בימינו. מלאכה אינה פירושה פעולה הדורשת עמל. מלאכה פרושה יצירה.
שבת היא זכר למעשה בראשי- לשביתת רבש"ע מיצירת דברים חדשים בעולם וזכר ליציאת מצרים- השגחתו הפרטית בממשיכה להיות בעולם כפי שהופיעה ביתר שאת ביציאת מצרים.
בשביתה ממלאכה- אנו דומים לרבש"ע ושובתים מיצירה. כל המלאכות כולן הן יצירה של דבר חדש. ולכן אין שום בעיה להרים ספסל כבד מאה קומות כי אין בכך שום יצירה ומנגד יאסר עלינו ללחוץ על מתג וליצור אור גם אם בקושי והתאמצנו.
אגב, ישנן הרבה מלאכות שגם פעם נעשו ללא מאמץ והן היו אסורות כמו- מלאכת בורר, טלטול של סיכה מרשות לרשות ועוד..

סיכום:

לימוד המלאכות בשבת מהמשכן נמסרו לנו בתושב"ע ונמסרו למשה רבינו בהר סיני
האיסור לעשות מלאכה בשבת הוא האיסור ליצור ולא האיסור לעמול

זהו..
אני מקווה שעניתי לך על כל שאלותייך..
במידה ולא אשמח שתשאלי עוד ועוד עד שתקבלי מענה שיישב את דעתך

מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
המייל שלי: elronza@gmail.com
פלאפון: 0524521552
אלרון