מעשים טובים המתלווים בגאווה- כיצד להתנקות?

שלום רב,
קודם כל אל תחשוב חלילה ש"המעשים שלי לא אמיתיים והם לא שווים באמת כשהם לא נעשים לשם שמים בלבד". בטח שיש ערך לכל מעשה! הרי אתה בעצמך מודה שיש לך גם רצון אמיתי וטהור, רק שמעורב בו גם גאווה. [וכי אתה חושב שהקב"ה זורק לפח את הרצון הטהור שלך?] חס ושלום! הרצון שלך חביב מאוד לפני הקב"ה, הרי אתה בן אהוב שלו!
ולא רק זה, אלא הרצון הטהור שלך הוא הרבה יותר עוצמתי מאשר תערובת הגאווה. הרי את תערובת הגאווה אתה לא באמת רוצה, אתה מצטער עליה, ואילו על הרצון לשם שמים – אתה שמח! [כלומר, הרצון שלך לעשות את הדברים לשמה הרבה יותר מחובר לאישיות שלך. ]
ועכשיו – בפועל, איך מתקנים את אותו חלק של גאווה (שנראה לי שאין כמעט מי שלא מכיר אותו מתוכו?)

א. "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". כך הדריכונו חז"ל בפרקי אבות ואנחנו עומדים ומשתאים "איך?"- איך נוכל לכוון הכול לשם שמים? רמח"ל, במסילת ישרים כותב בהסבר על מידת הנקיות שעלינו להיזהר ולהתנקות מהגאווה לחלוטין. הוא מביא דוגמאות רבות לגאווה שמתגאה האדם בכל מיני תחומים ועוזר לנו לפתור את הבעיה כשהוא קובע שאין לאדם באמת שום דבר להתגאות בו- הכול מאת הקב"ה! (ואם תעיין בדברי הרמב"ן באגרתו ודאי תבחין בכך גם כן) זכור זאת! קרא בעצמך את דבריו שם.
ב. בפעם הבאה שאתה עושה מעשה טוב התבונן פנימה וענה לעצמך על השאלה הבאה: "אם לא היה אף אחד שמסתכל עליך כרגע- האם היית עושה את אותו מעשה טוב בכל אופן?" את המדד הזה לא אני המצאתי- המחבר של "ארחות צדיקים" במידת הגאווה נותן את זה כמדד, הוא מדבר על יצר הרע שתוקף אותנו בעת עשיית הטוב ואומר לנו "תראה איזה גאוותן אתה, הכול אתה עושה בשביל עצמך , בשביל גאוותך האישית ומנסה לייאש אותנו מלעשות את הטוב… הזהר ! בעצמך שלא ליפול ברשתו של אותו רשע…
ג. בדיוק השבת קראתי שיחה של הרב נבנצל שליט"א לפרשת בלק. הוא מספר שם על ר' שלום שבדרון זצ"ל שהיה מוליך את בניו לבית אימו כיון שלא רצה שיידבקו במחלה שאחזה את אחד מבניו שנשאר בבית, פגש אותו רבו בדרך ושאלו מה הוא עושה, סיפר לו את הסיפור ורבו החזיר לו: "נו, אז מה?" , ר' שלום חשב שרבו לא הבין והחל לספר שוב את סיפור המעשה אך רבו הפסיקו באמצע ואמר לו: "ומה בכך שלא יידבקו הילדים? האם לשם כך אתה עושה? הרי בכך שלקחת את ילדיך קיימת כמה וכמה מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" , "ואהבת לרעך כמוך"! וכו' האם לא היה כדאי לך לכוון לשם כך והיית מקיים בכך מצווה!"- אותו דבר אצלך- תוכל לעשות מצווה, לחשוב קצת לפני כן ולומר "הריני מכוון בעשיית מעשה חסד זה לקיים מצות גמילות חסדים כפי שציונו הקב"ה ללכת בדרכיו" או כל נוסח דומה שתחשוב עליו – והרווחת מצווה!
ד. אין עצה טובה יותר לתקן מידה מסוימת יותר מאשר הלימוד על אותה מידה והנסיון האינסופי לתקנה בפועל. קרא על מידת הגאווה ועל מידת התשובה כל הזמן, קרא בספרים "ארחות צדיקים", "מסילת ישרים" ובכל ספר אחר המדבר על הנושא, נסה ליישם כמה שתוכל בפועל ובודאי שתוכל להשתחרר ממידה זו בעזרתו ית'. קרא את אגרת הרמב"ן בכל יום, זו אגרת שכל כולה מדברת על הגאווה והענווה ובודאי תועיל לעשות בנפשך מהפכות בנושא.
ה. התפלל לקב"ה שיעזור לך לתקן מידה זו, עצם הבקשה ממנו, עצם התפילה מורידה לנו את היכולת להתגאות שהרי לפתע נרגיש כמה בעצם הכול תלוי בו ית' ובמה נוכל אנחנו להתגאות?
ו. לסיכום: צריך ללמוד רבות על הנושא, צריך לכוון כל דבר לשם מצווה, צריך להתפלל לקב"ה שיעזרנו להינצל מהמידה הרעה הזו ובכך להתבטל כלפיו וצריך לזכור שאחרי הכול אסור בשום אופן לזנוח את עשיית הטוב משום "הגאווה" הזו! מדוד את עצמך כל הזמן, המשך לשקול כל כך יפה את מעשיך ולמשמש בהם (כך היה קורא רמח"ל לשאלה אותה שאלת) ותזכה שבאמת כל מעשיך יהיו לשם שמים!
אשריך שאלו שאלותיך, אשמח לענות בהמשך אם יש לך עוד מה לשאול (כדרך הענוים)
וראה עוד קישורים על מידת הענווה:
https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=836
https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=41964

בהצלחה רבה,
אילן, חברים מקשיבים