מפחדת להכשל בשמירת נגיעה בפגישה

שואלת יקרה ואהובה!
מחילה שאני עונה רק עכשיו, אני מקווה שהתשובה עדיין רלוונטית..
כשקראתי את השאלה שלך למדתי ממך על אמונה בכוח שלי להשתנות.
את כותבת שהיו לך נפילות אבל הפעם את רוצה שזה יהיה אחרת, רוצה לנסות שוב- ולהצליח!
הרצון לנסות שוב או במילים אחרות- להתחיל מחדש, זה הדבר הראשון שצריך כדי להצליח.
להאמין שלמרות שהיו לי נפילות זה לא אומר שאני צריכה להמשיך להיכשל.. (רבי נחמן מברסלב, בעיקר בספר ´משיבת נפש´ שנכתב על ידי רבי נתן, מדבר המון על זה שמי שרוצה להצליח בעבודת ה´ צריך קודם כל לרצות. הרצון הוא עיקר העניין..)
ולשאלה עצמה,
הגדרת בשאלה שלך את הנפילה ל´תאוות המגע´.
חשבתי הרבה על ההגדרה הזאת, כשאנחנו משתמשים במילה ´תאווה´ אנחנו בדרך כלל מתייחסים למשהו שלילי.
ניקח לדוגמא את תאוות האכילה- תאווה שאנשים משקיעים בשבילה כ"כ הרבה זמן, כסף וכוחות..
עוד מסעדה, עוד שוקולד, עוד פחית קולה ועוד ועוד ועוד.
לכאורה, מה יש לנו לרדוף כל כך הרבה אחרי אוכל? למה לא לאכול שלוש ארוחות ביום, בלי נשנושים באמצע (טוב, היום הרופאים אומרים שצריך לאכול 5 ארוחות, אבל נעזוב את זה כרגע..).
בלי לצאת לפיצה, בלי יוגורט ובלי לקחת עוגיות לדרך…
הרי זאת ממש תאווה, לא?
כמה כבר אפשר להתעסק עם הדבר הזה שנקרא אוכל.?
אבל מה נאמר על השקעת כוחות, זמן וכסף בשביל אוכל לשבת? או להכין עוגת יומולדת לחברה טובה ולשמח אותה? או אפילו לאכול משהו קטן כדי לשמח את עצמי?
זאת תאווה?..
אני חושבת שתאווה זה כשאנחנו מתמקדים באוכל עצמו ולא במטרה שבשבילה אנחנו אוכלים.
אם מתעסקים באוכל בשביל למלא את הבטן ולתת ללשון שלי להרגיש כמה שיותר תענוג- זאת תאווה וזה פסול.
אבל מצד שני, אם לא נאכל- נמות.
אוכל זה מה שמחייה אותנו ונותן לנו כוחות ושמחה לעשות טוב בעולם.
הכל תלוי במטרה שבשבילה אנחנו אוכלים..

ועכשיו נחזור לתאוות המגע.
הקב"ה טבע בנו את הכוח האדיר הזה של מגע.
בעיקר בין איש ואישה, גם חיבוק מחברה יש לו כוח הרבה יותר ממילים טובות, אבל עיקר המגע בין גבר ואישה הוא הרבה יותר משמעותי.
כוח שקשה להסביר מה הוא עושה, אבל הוא עוצמתי.
ההרגשה שיש מישהו שאוהב אותי, שמגונן עלי מכל העולם, שפשוט נמצא איתי..
הכוח האדיר הזה הוא ערך מקודש ועליון בחיים היהודיים.
המגע בין בעל ואישה הוא כל כך חשוב.
יש לו תפקיד מכריע בהשראת האהבה בבית, בהשראת השלום בבית- בהשראת השכינה בבית.
ולא סתם דרכו מביאים חיים לעולם. דרך האהבה הגדולה בין בעל ואישה- בגשמיות וברוחניות.
כמה בלבול יש בקשר שנבנה כשיש בו מגע עוד לפני החתונה,
השכל והרגש מתבלבלים, אני כבר לא יודעת אם אני אוהבת אותו בגלל מי שהוא או בגלל החיבוק שלו,
אני לא יודעת אם זה באמת הבעל שאני רוצה לעצמי והאבא שאני רוצה לילדים שלי או שהקרבה הזאת היא רק בגלל הנשיקה שהוא נתן לי..

אבל כמה מתיקות יש בקשר שנבנה בזהירות, בעדינות, בכבוד אחד לשני, ובשמירה של הכוח העוצמתי הזה של המגע- לאחרי החתונה. קשר שנבנה עם מילים, עם מבטים..
איזה מרגש זה שהפעם הראשונה שהבעל מתקרב קרוב- קרוב אל האישה זה כשהוא בא לכסות אותה בהינומא,
ואח"כ- נותן לה לשתות מהכוס בחופה ועונד לה את הטבעת.
הכל בנוי כל כך בהדרגה, כל כך לאט- לאט ובמתיקות.
ואיזה כייף זה שהחיבוק הראשון הוא רק אחרי שאנחנו כבר נשואים…

אני חושבת שכשלפני ותוך כדי הפגישה עושים מן דמיון מודרך כזה של איך על איך את רוצה שהפגישה תראה וגם על התחושה של לעת בפעם הראשונה רק אחרי החתונה.
פשוט לדמיין את עצמך בשמלת כלה, עם כל החברות מסביב, עם המנגינה המרגשת,
והוא מתקרב, קרוב כמו שאף פעם לא ראית אותו- ומכסה אותך בהינומא.
או איך אתם מחזיקים ידיים בסוף החופה…
כמה שיותר מדמיינים את זה ככה יותר רוצים ויש יותר כוח לעמוד בניסיון.
תחשבי נניח שמציעים לך לקבל במתנה משהו שאת מאד מאד רוצה- נגיד אוטו..
ואומרים לך שתקבלי אותו אם כל יום תעשי ריצה של חצי שעה.
עכשיו, אם תוך כדי הריצה תדמייני את האוטו ואיך את נוסעת עם חברות לטיול ואיזה כייף זה שאת לא תלויה באף אחד ויכולה ליסוע לאן שבא לך- ברור שהריצה תהיה הרבה יותר קלה.
ככה אפשר גם להתכונן לפגישה, לחשוב ולדמיין את החתונה שלך, את ההרגשה המתוקה של ´הצלחתי לשמור על עצמי´, ואפשר גם לדמיין את תחושת הכישלון שהייתה לך בפעמים הקודמות, הרי לא סתם הקב"ה נותן לנו ליפול, הכל כדי שנרצה עוד יותר להתקדם ולהצליח בפעמים הבאות.!
וכמובן, תפילה.. לפני כל פגישה להתפלל, לבקש מה´ שיהיה איתך, שישמור עלייך, שיעזור לך לבנות קשר כמו שהוא רוצה.

שתזכי בע"ה לבנות בית עם האיש שלך בקדושה ובטהרה, עם אהבה ענקית.
ועם רצון ואמונה כמו שלך, אני בטוחה שתצליחי!
אשמח להרחיב, להוסיף ולשמוע איך הולך, וכמובן לשמוע בשורות טובות!
רק שמחה וטוב,
אביטל.
Avitalevi2@gmail.com