מצב רוח של מוצ"ש

שלום חירות.

הבעיונת שאת מדברת עליה היא תחושה של נפש מאוד עדינה וקדושה ואשרייך שזהו הקושי שאיתו את מתמודדת. אכן, חכמים התייחסו לקושי של צאת השבת, שנובע מן הפרידה מהנשמה היתירה, ועל כן תיקנו להריח בשמים.
במוצאי-שבת, העבודה הגדולה היא להצליח להמשיך את קדושת השבת אל ימי החול, שלא יהיו מנותקים. השבת איננה רק בועה של זמן של קדושה בתוך המציאות, אלא היא יכולה גם להשפיע על כל ימי החול. זו הסיבה לכך שב"שיר של יום" שאנו אומרים בכל יום אנו פותחים ב"היום יום ראשון [בשבת]" וכן הלאה. ימי החול יונקים מקדושת השבת. זאת אומרת, שבכל יום שאנו צריכים לחשוב על כך שבעצם היכולת שלנו לחיות ולעסוק בדברים חומריים, למרות שהנשמה שלנו כל כך קדושה, נובעת רק מהקישור שלנו אל חיי הקודש, אל השבת.
לכן תיקנו חכמים דבר נוסף חשוב – סעודת מלוה מלכה. בשולחן-ערוך עוסק סימן ש´ בסעודה זו, שמטרתה ללוות את המלכה "כשם שאדם מלוה את המלך בצאתו מן העיר". ועוד מובא במשנה-ברורה – "אמרו קדמונים: אבר אחד יש באדם ונסכוי שמו, וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה, ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות, וזה האבר אינו נהנה משום אכילה, כי-אם מסעודת מלוה-מלכה". ויש נוהגים אף להדליק נרות במוצאי-שבת ולהרבות בפיוטים וזמירות לאחר הבדלה.
מי שמקיים את הדברים האלו במקום כל מיני "תוכניות" שבאות מיד במוצאי-שבת, מובטח לו שיזכה לשמחה גדולה ולשפע ברכה.

בברכה,
חזי וסרטיל
heziw1@gmail.com