שמתי לב ששוב ושוב מוזכרת מצוות כיבוש הארץ כאילו היא מצווה לימינו, ורציתי לשאול מאין ההנחה הזו – הרי חוץ מהרמב"ן אין אף פוסק כך, ובפרט לא הרמב"ם והשו"ע. מאימתי פוסקים הלכה ע"פ דעת יחיד?
ועוד בהקשר זה – בימי ראשית הציונות התנגד לה בתקיפות הרוב המוחלט של גדולי ישראל, וביותר היתה התנגדות לציונות הדתית שזכתה לכינוי "עבודה זרה בשיתוף". מה, גדולי ישראל של אז לא הכירו את הרמב"ן?
שלום רב!
מכיוון שאני שם לב שיש קצת בלבול בדברים , אנסה לעשות סדר.
אבל עוד לפני שניכנס למקורות ההלכתיים, כדאי לזכור ש"המוציא מחבירו עליו הראיה". כלל בידינו כי מצוות התורה ניתנו לכל הדורות, למעט מצוות שאנו אנוסים מלקיימם כמו מצוות הקשורות למקדש. מי שטוען שיש מצוה שהיום לא חייבים בה, הוא זה שצריך להביא ראיה לדבריו, ולא מי שטוען שהמצוה בתוקף. לכן סגנון השאלה "מאין ההנחה הזו" קצת לא מדוייק.
ועכשיו נפרט את הדעות בעניין.
כמו שכתבת, [הרמב"ן] ב"שכחת העשין" שהיא הגהתו על ספר המצוות של הרמב"ם אומר שמצווה זאת היא מצווה עשה עולמית – לשבת ולכבוש את הארץ: "[נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה, והוא שאמרו להם "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והנחלתם את הארץ"
" ואל תשתבש ותאמר כי המצווה הזאת היא המצוות במלחמת שבעה עממים שנצטוו לאבדם שנאמר "החרם תחרימם". אין הדבר כן".]
[הרמב"ם] איננו מזכיר את מצוות כיבוש ויישוב הארץ. לפי האנציקלופדיה תלמודית כרך כ"ה, ערך "ישיבת ארץ ישראל", כמעט כל החכמים שהתייחסו לדעת הרמב"ם (רשב"ש, פאת השולחן, בית יצחק, ציץ אליעזר ועוד) מאוחדים בדעה שגם לפיו מצוה זו קיימת בזמן הזה, וכתבו טעמים שונים למה לא מנאה במניין המצוות, כמו למשל שזו מצווה כללית ויסודית שכל מצוות התורה תלויות בה (כשיטתו שלא להזכיר כלל מצוות כלליות, כדוגמת "קדושים תהיו"), ועוד הסברים.
היחיד (אם נסתמך על האנציקלופדיה תלמודית) שביאר את הרמב"ם אחרת הוא בעל המגילת אסתר (שהוא אחרון אל מול הרמב"ן שהוא ראשון שכל הבאים אחריו מתייחסים אליו בהערצה), שכתב כי הרמב"ם לא מזכיר את מצווה זאת משום שמצווה זאת נוהגת רק בזמן גאולה כבימי משה, יהושע ובזמן דוד ובעז"ה בזמן המשיח, משום שבזמן הגלות הצטוונו שלא למרוד בגויים כמו שנאמר בגמרא והוסמך לפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלם" ודרשו בו שלא יעלו בחומה.
המגילת אסתר מסביר שמה שאמר הרמב"ן שהחכמים אמרו שזאת מלחמת מצווה – זהו כאשר לא נהיה משועבדים עוד לאומות.
על פירוש המגילת אסתר ברמב"ם הקשו האחרונים כמה קושיות גדולות, וביניהן שהרמב"ם עצמו פסק כמה הלכות שנובעות מדין ישוב ארץ ישראל, כמו שאיש ואשה יכולים לכפות זה את זה לעלות לארץ, וכמו ההלכה שמותר לומר לגוי לכתוב שטר קניין לצורך ישוב ארץ ישראל. קושיא חזקה נוספת היא שדרכו של הרמב"ם לכתוב גם הלכות שאינן נוגעות לזמן הזה, כמו כל הלכות קרבנות, הלכות מלכים ועוד.
שים לב לכמה נקודות:
1. המגילת אסתר אחרון, אל מול הרמב"ן שהוא ראשון.
2. פירושו לדעת הרמב"ם הוא דעת יחיד, והוא מוקשה מאוד.
3. בימינו שיש לנו שלטון עצמאי נופל גם הטעם שכתב המגילת אסתר, ונמצא שגם הוא יסכים שמצווה זאת חלה.
יש לציין כי ביחס למצוות [כיבוש] ארץ ישראל (בשונה מ[ישוב] ארץ ישראל שזו מצוה פרטית), יש עוד ראשונים שכתבו שלא יעלו ישראל לארץ על מנת לכובשה, מהטעם של שלשת השבועות. אולם כאמור כתבו כמעט כל הפוסקים שטעם זה אינו שייך היום, כיון שהאיסור הוא רק "לעלות לארץ ביד חזקה" אבל לאחר שקמה מדינת ישראל בהסכמת האומות אין טעם זה. מטעם זה ומטעמים נוספים כתבו כמעט כל האחרונים ששלשת השבועות אינן מהוות כיום שום איסור, כפי שמסוכם בטוב טעם ודעת בחוברת "נפש עדה" בהוצאת ישיבת ההסדר קרני שומרון.
המגילת אסתר מצטט גם את התוספות על הגמרא אומרת במסכת כתובת דף קי: "ת"ר הוא (הבעל) אומר לעלות (לארץ ישראל) והיא אומרת שלא לעלות – כופין אותה לעלות".
[התוספות] אומר שמצוות ישיבה בארץ איננה נוהגת בזמן הזה מ-2 סיבות :
1. משום סכנת דרכים (של הגעה לארץ).
2. שלא נוכל להיזהר ולעמוד על מצוות הארץ (בשם רבינו חיים).
תיכף נראה שדברי התוספות האלה לא נפסקו. נמשיך הלאה, לפוסקים:
[השו"ע] פוסק (אבן העזר ע"ה) ש"מחוץ לארץ לא"י – כופין אותה (את האישה) לעלות אפילו מנווה טוב לנווה רע.
ומסביר ה"באר היטב" שלמרות שתוס' (שגם עליו הסתמך ה"מגילת אסתר") מביא דעה שבזמן הזה אין מצווה לעלות לארץ- אך מהרא"ש והאגודה והטור משמע שיש מצווה אף בזמן הזה.
ומביא הפתחי תשובה שהרי"ט הוכיח שתלמיד שוטה כתב את התוס' הזה ואין לסמוך עליו כלל!
ומסכם ה"פתחי תשובה": "כל הזמנים שווים לקיום מצווה זאת וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים"
[לסיכום]: אם כל הראשונים והאחרונים מסכימים לדעת הרמב"ן, כדברי הפתחי תשובה, וגם בדעת הרמב"ם כמעט כל המפרשים מסכימים שהמצוה נוהגת בזמן הזה, וגם מסתבר מאוד ה"מגילת אסתר" היה אומר אותו דבר בימינו שיש לנו שלטון עצמאי, וגם התוס' שגם עליו הוא מסתמך יש סבירות שזאת גרסת "תלמיד שוטה"; ולא הוספנו את ההלכה שבמקום גבול אפילו על ענייני קש ותבן יוצאים למלחמה בשבת משום שזה נותן "רוח גבית לטרור", ולא הזכרנו את חילול ה' האדיר שזה גורם לאומה שמגרשים אותה מארצה.
האם אחרי זה לא ברור מה אומרת ההלכה?
[לגבי דברך האחרונים]:
בזמן תחילת הציונות רוב גדולי ישראל לא נקטו עמדה. היה מיעוט שהתנגד לה (כמו ר' חיים מבריסק והרב זוננפלד) והיה מיעוט שתמך בה (כמו הרב קוק, הרב ריינס, הרב מוהליבר ועוד).
אמנם, היו רבנים בישראל שאמרו על הציונות שהיא "עבודה זרה" ועלינו שאנו "עובדי עבודה זרה בשיתוף" – כלומר גם עובדים לקב"ה וגם לציונות, אותם רבנים סברו שכל המדינה והציונות היא "מעשה שטן". ואמנם גם היום יש ההולכים להפגין בעד הפלסטינאים נגד ישראל. אבל מדובר במיעוט קטן מאוד מאוד.
אכן – הקשיים שבביאת המשיח, הקשיים הרוחניים גרמו לרבנים מסוימים להרגיש שזה "מעשה שטן",
אך ב"ה, אנו יציבים בדעתנו ויודעים שזה חבלי משיח למרות שיש לחמורו גללים רבים ואומרים "ייתי, ואזכה דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה" (יבוא ואזכה לשבת בצל גללי חמורו).
כל טוב,
מתי חברים מקשיבים.
