מצעד הגאווה,מה הם אשמים?

שאלת הגולש

יש לי כבר המון זמן שאלה כתובה בראש,ואין לי למי לפנות,או איך.
השאלה שלי היא בעניין מצעד הגאווה,העתיד להתקיים במרכז ירושלים.
לא על המצעד עצמו השאלה שלי,אלא עליהם.על מפעילי המצעד.
אמרו לי פעם,שזוהי בחירה שלהם.שהם לא כ"כ מסכנים,הם בחרו בזה ואלוקים לא ברא אותכם כך.ומישהי חכמה אמרה לי גם פעם,שאם זה לא היה תלוי בהם,אז לא היה עליהם עונש כרת.אבל זה לא יכולה להיות הסיבה!הרי גם לממזר יש עונש,והוא הרי לא עשה דבר.
אני לא מאמינה בזה.הם לא רוצים את זה!!הם לא שמחים מזה שהם כאלה,ועמוק בלב אני בטוחה שהם רצו להיות רגילים,למה מישהו חושב שבן-אדם קם בבוקר ומחליט שיש לו נטיות הפוכות?!אני פשוט לא מאמינה שהם יכולים לבחור אחרת.
הייתי בקשר פעם עם מישהי כזו,אין לי מושג מהי עכשיו או מה היא עושה,אבל מה שאני גיליתי בה,זאת בחורה שקטה,הכי רגילה בעולם,שנקלעה למצב הזה,והיא לא רוצה את המצב הזה.אבל היא ל-א יכולה לבחור אחרת!!
אני רוצה שיסבירו לי איך זה ייתכן.זה כבר תקוע לי הרבה זמן בראש,ופשוט לא הגיוני לי.
אני אשמח לתשובה,יומטוב.

תשובה

שלום לך שואלת יקרה!
אני מעריכה את הבירור שאת עושה ואת עצם הרצון למצוא תשובות לשאלותייך.
אקדים ואומר שאינני מומחית לתחום, ממש לא.
אשתדל בע"ה להשיב ולכתוב ככל שהבנתי הדלה מגיעה, אך שוב אומר שאינני מבינה גדולה בנושא.

בספר ויקרא כתוב- "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם" (ויקרא כ, יג). פסוק זה מספיק לנו בכדי לראות תופעה זו כתועבה. הקב"ה בעצמו אומר שדבר זה הינו תועבה. לא אנחנו המצאנו את זה.
וזה מספיק גם בכדי להאמין שאפשר וצריך להיות אחרת!

את מתארת בחורה שרוצה לצאת מהמצב הזה ולא יכולה.
ראשית אני רוצה לשאול אותך, מה את מתכוונת כשאת אומרת "רוצה לצאת"? האם היא עשתה משהו בפועל עבור זה? האם הלכה לטיפול? לייעוץ?
אני לא יודעת מה היא עשה בפועל ומה לא, אך ברור שלא מספיק רק לרצות- צריך גם לעשות.

יחד עם כל זה אני חייבת להוסיף ולומר, שאני באמת מבינה לליבה של הבחורה. יש לה ניסיון קשה מאוד. אבל- כגודל הניסיון, גודל הכוח לעמוד מולו!
הקב"ה לא היה מעמיד אותה בניסיון כזה, אילו לא היו לה הכוחות לצאת ממנו.

לעיתים כשאדם נמצא במקום מאוד ירוד ומדוכא, הוא איננו מסוגל לחשוב בכלל על הסיכוי לצאת משם.
זה נראה לו לעיתים ממש בלתי אפשרי, אך זה רק "נראה", זה לא באמת.
ועוד יותר מכך בחברה הישראלית שלנו, שלצערנו איננה יוצאת נגד התועבה הזו, וחלקים מהציבור אפילו מעודד אותה חלילה ומצדיק אותה, קשה מאוד להתחזק ולהאמין שאפשר לצאת מכך.

כשאנשים רבים מסביב מטפטים לנו, אפילו בלי שנשים לב לכך, כמה התופעה הזו נכפית על האדם, שוללת ממנו בחירה וכו'. תפיסה זו משתרשת בנו, ואנו בעצמנו מתחילים לחשוב בצורה שכזו, אפילו בלי שנשים לב.

ובואי ננסה לחושב רגע מכיוון קצת אחר. תארי לעצמך, שיום אחד אנשים יבואו ויגידו למשל, שקלפטומניה (הפרעת נפש של אנשים שלא מסוגלים להפסיק לגנוב) זה דבר שאי אפשר להתגבר עליו, שאין בחירה! במה הוא אשם?
אני מתארת לעצמי שרובם המוחלט של האנשים יגידו שבוודאי שיש לו בחירה- שיעבור טיפול, גמילה, קבוצת תמיכה וכו'. אף אחד לא יעודד תופעה זו.
נוסף על כך, גם מי שיאמר שאין לאדם זה בחירה חופשית, בטוח יגיד שצריך לבודד את האדם הזה בגלל שהוא מזיק ופוגע בחברה כולה! אי אפשר לחיות עם אדם שיש לו דחפים בלתי נשלטים של גניבה. ותארי לעצמך אדם עם "דחפים בלתי נשלטים" של הריגה? של בגידה? וכו'. אין סוף לדבר.

אותו הדבר במקרה שלנו, אנשים בעלי נטיות הפוכות, פוגעים בחברה כולה! זוהי תועבה לחברה כולה!!
זה פגע לחברה כולה! ואנו צריכים לזכור זאת.

הבית הראשון חרב בגלל עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. זהו גילוי עריות! תועבה זו היא אחת הסיבות לחורבן הבית! היא אחת המצוות שאנו מצווים עליה "יהרג ועל יעבור!!". ועל דבר חמור שכזה רוצים אנו לעשות חלילה "מצעד גאווה"?? איזו בושה לעם ישראל!

מתוך כל זה, צריכים אנו להשתדל לסייע לסובלים מהדבר כמה שאפשר- קבוצות תמיכה, טיפול אינטנסיבי, עידוד להתמודדות וכו'.
אך בוודאי ובוודאי, כמו שלא נעשה "מצעד גאווה" לכל הסובלים ממחלת הקלפטומניה, כך וודאי שתועבה היא לעשות מצעד שכזה, לתועבה זו.

זוהי פגיעה עצומה בקדושת עם ישראל כולו!
זוהי פגיעה באמונה שלנו בבורא עולם! זוהי בעצם אמירה של כפירה חלילה כלפי הקב"ה.
במצעד שכזה, אנו יוצאים נגד הבחירה החופשית וטוענים שאין בחירה! חלילה!
כיהודים יראי שמיים, אנו מאמינים שלעולם לא יושם בפנינו ניסיון שאין לנו הכוחות לעמוד בו.
אז נכון שזה לא פשוט, שזה קשה, ואנשים אלו אומללים מאוד, אך כמו הרבה ניסיונות אחרים בחיים, צריך להתחזק ולהאמין שמי שנתן את הניסיון, נתן גם את הכוח לעמוד בו!

ועוד נקודה מעניינת שמוכיחה עוד יותר את עניין התרבות שכל כך משפיעה על ההתמודדות ועל היחס לתופעה הזו.
עד לפני לא הרבה שנים, בעיית הנטיות ההפוכות הייתה מוגדרת במילון המונחים של הפסיכאטריה העולמית (d.s.m) כהפרעה נפשית. בשנים האחרונות הוציאו את התופעה הזו מהמילון, וכעת היא מוגדרת כתופעה "נורמטיבית". ואני שואלת אותך, מה קרה? מה השתנה? איך דבר שבעבר נחשב כהפרעה נפשית פתאום מוגדר כנורמטיבי? האם מבנה האדם השתנה? מה קרה?

יש אנשים שיבואו ויטענו שזה נחשב כנורמטיבי מכיוון שאנשים רבים סובלים מהדבר וזה כבר לא שייך למיעוט בחברה (למרות שבאחוזים זה עדיין מיעוט, ב"ה).
לטענה זו אני רוצה להוסיף ולשאול, מה גורם לכך שאחוז האנשים באכלוסיה הסובלים מבעיה זו גדל כ"כ? האם הטבע הגנטי של האדם השתנה? או שמא הסביבה של האדם השתנתה?

בפסיכולגיה מדברים הרבה על השפעה החברה, הסביבה על נפש האדם.
לעניות דעתי, בתופעה הזו ניתן לראות באופן מובהק את השפעת הסביבה והחברה על האדם.

עצם זה שהתופעה הזו גדלה באחוזים עצומים דווקא בשנים הללו מראה שזה לא עניין מולד.
אם זה היה רק עניין מולד האחוזים באוכלוסיה היו צריכם להישאר זהים במשך כל הדורות אלא שיש כאן גם ובעיקר- עניין חברתי, תרבותי, משהו סביבתי נרכש.
כאשר לצערנו זמרים, זמרות, וכל מיני "אלילי תרבות" נוספים יוצאים ומצהירים בקול גדול על נטיותיהם אלו, אז בוודאי שדבר זה ישפיע על החברה כולה בתפיסת התופעה הזו כלגיטימית ונטולת בחירה.
יחס התרבות לדבר משפיע בצורה מודעת ולא מודעת על חוסר האמון ביכולת האנשים לצאת מהמצב ובחוסר הניסיון להתחיל ולהתמודד עם בעיה חמורה זו. עם תועבה זו!

ועוד דבר, לכל בני האדם ישנן תכונות נשיות ותכונות גבריות בנפש. (וכן ישנם הורמונים נקביים וזכריים לכל בנ"א במינונים שונים).
כאשר החברה מעודדת את התועבה הזו, ייתכן ואנשים רבים אשר חשים בגילאי ההתבגרות שלהם קשיים ובלבולים נפשיים (אשר מאפיינים את גיל ההתבגרות בכל מקרה), ייתכן ובחברה שכזו האנשים ייקחו את הקושי הנפשי שלהם למקום של בלבול בזהות מינית ויפתחו לצערנו הרב את תכונותיהן הנשיות או הגבריות- מתוך בחירה.
בתרבות הישראלית והמערבית, אשר מערבבת במובנים רבים בין המינים, מערבבת בין התפקידים של זכר ונקבה, נוצר בלבול גדול המשפיעה על החברה כולה.

בעבר, כאשר היה ברור לכל שדבר זה הינו תועבה, הינו "הפרעה בנפש", האנשים לא חשבו בכלל לקשר בין קושי נפשי בגיל ההתבגרות ובכלל, לבעיה בזהות מינית.
אך ברגע שנותנים לגיטימציה לדבר, אנשים לצערנו מתחילים להתבלבל בעצמם, ולקשר את קשייהם לתחום זה.

ומתוך כך- תפקידנו הוא לעשות סדר בבלבול הזה, בקלקול הזה!
למחות על התועבה הזו, ולא ליפול שבי אחרי התרבות הקלוקלת והמקלקלת!
צריכים אנו לצאת ולזעוק נגד התועבה הזו, נגד הקלקול, נגד הבלבול הגדול שיש בעם שלנו, בתרבות שלנו.
צריכים אנו להתעסק בקידוש שם שמיים, בבניית בתים כשרים וטהורים בעם ישראל, בחינוך לצניעות לאמונה שלמה לקדושה ולאהבה.

לסיכום, אני מאמינה שנקודת המוצא שלנו לעיסוק בנושא הזה, צריכה להיות מתוך נקודה בסיסית אמונית ברורה, שדבר זה הוא איסור חמור. הן אם נולדת אם והן אם רכשת את זה במהלך החיים. זהו איסור חמור.

התורה הדריכה אותנו מהי הדרך הישרה והטובה, וכל כוח המושך אותנו נגד ציווי התורה, זהו ניסיון שצריך לזהות אותו, להשתדל, להתפלל, להתאמץ, ובע"ה לנצח אותו!

אני מצרפת לך קישור לתשובה של הרב אבינר בנושא-
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/669

חזק ונתחזק כולנו!
יישר כוח על הבירור והחיפוש אחר האמת!
בריאות, שמחה, קדושה והרבה כוח!
בשורות טובות לכל עם ישראל,
אודליה.
odelyaf@gmail.com

יג בחשון התשסז

קרא עוד..